תכליתי וסקסי
אנגליה - גאנה (בית 12, הערב, 23.00)
רק לפני חודש, התקשורת הבריטית הכתירה את תומאס טוכל, המאמן הגרמני של הנבחרת הלאומית, כ"איש השנוא ביותר בבריטניה". בתגובה אנגליה שיחקה את הכדורגל הכי טוב בטורניר, במשחק הכי טוב של הטורניר עד עכשיו, ניצחון 2:4 על קרואטיה.
זה לא רק הניצחון, אלא הדרך: תוך שנתיים, אנגליה הצליחה למחוק לחלוטין את השעמומון הפיהוקי שהנפיק הכדורגל של גארת סאותג'ייט, והחליפה אותו בכדורגל תכליתי וגם סקסי בדרכו שהצליח להבליט את הכוכבים הארי קיין, דקלן רייס, ובעיקר ג'וד בלינגהאם שחזר מהכפור אחרי שנתיים של בלהות במדריד.
ההתייחסות של התקשורת לטוכל דווקא עוזרת להסביר את ההצלחה שלו. למאמנים מקומיים אין את העור העבה שלו. הם חייבים להתחשב בשיניים הפעורות של העיתונות. במשך עשורים הנבחרת התנהלה גם לפי מה שהתקשורת הכתיבה. מאמנים בריטיים לא רצו להיכנס למחלוקות ונכנעו לדרישות הפופוליסטיות שלה ושל האוהדים. ככה נוצר מצב שבו הזיווג בין פרנק למפארד לסטיבן ג'רארד (זו רק דוגמה אחת), זיווג שלא לקח את אנגליה לשום מקום בשום טורניר, המשיך לקרות.
טוכל הוא אאוטסיידר. הוא לא ספר אף אחד בגרמניה והוא בטח לא הולך לספור אף אחד באנגליה. גם ככה המינוי שלו עורר סערה (מאמן זר לנבחרת אנגליה! ועוד גרמני!!). טוכל הולך לעשות מה שנראה בעיניו הכי טוב עבור הנבחרת. הוא לא הולך להתפשר עם אף אחד, והוא לא הולך לרקוד לפי מה שהכתבים של ה"סאן" או ה"דיילי מייל" מנגנים.טוכל הוא טוכל, ואם זה אומר שפיל פודן או קול פאלמר או הארי מגווייר או טרנט אלכסנדר־ארנולד יהיו מחוץ לסגל, בניגוד לדעת הקהל, אז זה מה שיהיה. שזה אחלה קונספט, ממש שירה בתנועה כפי שהתברר במשחק הנהדר נגד קרואטיה, רק שיש לקונספט הזה התנייה אחת: טוכל חייב לנצח. הגיליוטינה בכיכרות הערים כבר מוכנות. לסכין יש כובד של 60 שנות כאב.
טוכל נגד ההיסטוריה
צריך להדגיש את הניצחון הזה. הוא לא הושג נגד קורסאו או קטאר או טוניסיה, אלא נגד קרואטיה, אחת הנבחרות הכי חזקות וקשוחות בעולם. אנגליה ניצחה 2:4, והובילה 8:21 בנסיונות הבקעה. רק יכולת אדירה של דומיניק ליבאקוביץ' מנעה ניצחון אנגלי גבוה וצודק יותר. זה היה משחק דומיננטי שהראה כי לאנגליה של טוכל יש שיטה שתעזור לחשוף את האיכויות של הסופרסטארים שלה, שהוא עבד איתה שעות נוספות על קרנות ובעיטות עונשין, ושהיא הביאה לטורניר ספסל מגוון שיכול לעזור לה לשנות את מהלך המשחק במספר דרכים.
טוכל עובד נגד הסטטיסטיקה. שום נבחרת לא זכתה בגביע העולם עם מאמן זר. רק שניים הגיעו לגמר: ג'ורג' ריימר האנגלי הוליך את שוודיה לגמר ב־1958 ואילו ארנסט האפל האוסטרי לקח את הולנד לגמר ב־1978. התקשורת הבריטית מציפה את טוכל בשאלה הזו, והתגובה שלו לשאלות הקנטרניות היא בית ספר להתעלמות.
אין ספק שטוכל חייב חלק מהמינוי שלו להצלחה של יורגן קלופ בליברפול. עד קלופ, מאמן גרמני לא היה על הרדאר של קבוצות בריטיות (פליקס מגאת אימן בפולהאם שנה לפני שיורגן קלופ הוחתם באנפילד, אבל שרד רק 12 משחקים לפני שפוטר). אבל בעוד שהכדורגל של קלופ היה חדשני, גלובלי, מהנה, הכדורגל של טוכל, והמשחק נגד קרואטיה היה יוצא דופן ומפתיע בקשר לכך, הוא כדורגל יותר טקטי וזהיר. זהו כדורגל יעיל. אבל בטורניר עם כל כך הרבה משחקים, בחום גבוה ועם תלאות מסע בין שלוש מדינות, הכדורגל של טוכל יכול להתגלות כנוסחה המנצחת.
נאום מחצית מפתיע
טוכל הוא מאמן של פרטים. הוא יוצא למלחמה נגד כל מה שעומד בדרכו ליעד. אחרי הניצחון, העיתונים עסקו בניתוח המקצועי והטקטי, אבל גם בתלונות של טוכל לגבי צבא הצלמים שהקיף אותו בשעת נגינת ההמנון האנגלי ומנעו ממנו לראות את שחקניו במהלך הטקס. כל העניין הזה היה יכול להיפתר אם טוכל רק היה מוכן לזוז כמה סנטימטרים ביחד עם צוות האימון. אבל שוב, טוכל לא מוכן להתפשר: פיפ"א נאלצה להוציא הוראה מיוחדת שתפריד בין צוותי האימון לצלמים. עוד ניצחון למאמן הגרמני.
אסור להקל בניצחון הזה ראש: הציבור הבריטי לא ממש מרוצה מהעובדה שהמאמן הלאומי לא שר את ההמנון לפני המשחקים. המאבק של טוכל שיאפשר לו לפחות לכבד את ההמנון, נתן לו נקודות זכות רבות בציבור הבריטי בלי שאפילו נאלץ לשיר. "אם אנגליה תגיע לגמר, אולי אני ארוויח את הזכות לשיר את ההמנון העוצמתי והאמוציונלי הזה", אמר טוכל לפני הטורניר. הכל מתוכנן.
מה שלא היה מתוכנן היה נאום המחצית של טוכל, לאחר שהנבחרת איבדה פעמיים יתרון וירדה להפסקה בתיקו 2:2. טוכל הבטיח לאוהדים הבריטים נבחרת שתייצג את הערכים של הפרמייר־ליג: פיזית, תכליתית, התקפית. הנבחרת האנגלית של המחצית הראשונה הייתה כל אלו, אבל היא גם הפגינה עצבנות ופגיעות. מה שיוצא דופן ביכולת של אנגליה בחצי השני הוא שלא היה שם שינוי טקטי יוצא דופן, לא היה חילוף מבריק או התאמה מסוימת של המאמן. טוכל הוציא אותם מחדר ההלבשה כמו אריות: בטוחים בעצמם וביכולות שלהם, נבחרת שכופה את הקצב והרצון שלה על היריב.
ומה שעוד יותר מעניין הוא שטוכל, שכל השחקנים והפרשנים שיבחו אותו על נאום המחצית, לא צעק, לא נאם בפטריוטיות, ולא שילהב את השחקנים. להפך. "גם אם נפסיד, זה לא ישנה את דעתי על 17 הימים האחרונים שעברנו יחד, אבל בואו נפסיד בדרך שלנו", אמר טוכל. במקום להטריף את השחקנים שלו, טוכל הרגיע אותם.
אנגליה שרדה את המשחק הקשה ביותר בבית שלה. המשחקים מול גאנה ופנמה אמורים להיות קלים יותר (אם כי צריך לציין: לאנגלים יהיה הרבה יותר קשה לשחק באינטנסיביות וקצב כזה באצטדיונים לא ממוזגים כמו זה בטקסס). בסיום המשחק, כשהשחקנים עמדו מול האוהדים ששרו את "וונדרוול" של אואזיס, דמעות נקוו בעיניהם, כולל קיין ובלינגהאם. הדמעות היו סמל ללחץ העצום על השחקנים, הניצחון הדומיננטי היה סמל לדרך שבה טוכל הצליח לשחרר את הלחץ הזה.
דילמת מודריץ'
פנמה – קרואטיה (בית 12, בין שלישי לרביעי, 2.00)
פנמה הייתה חלק מהמשחק הגרוע בטורניר עד כה. האוהדים התנחמו בשער של גאנה בדקה ה־95, הפנמים פחות. אין לה הרבה להציע חוץ מניסיון לסגור את המשחק, וסביר להניח שקרואטיה תתקוף ללא הרף וגם תשיג את הניצחון. השאלה המרכזית נוגעת ללוקה מודריץ' בן ה־40, שהיה השחקן החלש ביותר על המגרש בהפסד לאנגליה והוחלף מוקדם. האם לזלאטקו דאליץ' יש אומץ לספסל אותו?
תכוונו שעון
קולומביה – ד.ר קונגו (בית 11, בין שלישי לרביעי, 5.00)
שווה להקדים להתעורר בשביל זה. העוצמה האדירה של הקונגולזים, אולי הנבחרת החזקה ביותר פיזית בטורניר, תיסכלה את פורטוגל, ועכשיו הם יגיעו עם ביטחון ויותר כוונות התקפיות למשחק מול קולומביה הטכנית שקיבלה בניצחון על אוזבקיסטן את מה שרצתה מלואיס דיאס – כלומר, היכולת מבאיירן מינכן.
