אנחנו מכירים היטב את הסיפורים על לה מאסיה, האקדמיה המפורסמת של ברצלונה; פס הייצור המדהים של הכדורגל הפורטוגלי שמתמחה בפיתוח שחקנים צעירים; מפעל הכוכבים הצרפתי שפיתח שיטה משלו. אלו מועדונים שיודעים להפוך ילד לכוכב, ואנחנו רואים מבול של בני 16-15 שמתחילים לשחק בליגות הטובות ביותר. ומי היא הזוכה הטרייה בליגת האלופות לנוער, מסוף אפריל? תופתעו לשמוע שאלקמאר ההולנדית.
גם הכדורגל ההולנדי ידוע במומחיות הזו, אבל בדרך כלל מדברים על איאקס ואיינדהובן בהקשר של קידום נוער. אלקמאר נכנסה לצ'מפיונס לנוער כאלופת הולנד עד גיל 19, הייתה צריכה לעבור את השלבים המוקדמים, ופשוט עפה קדימה. היא סיימה את הטורניר בהפרש שערים של 2:19, עם 0:4 מדהים על ריאל מדריד ברבע הגמר ו-0:5 פנטסטי בגמר מול סינדרלה אחרת, היידוק ספליט. שמונה שערים במסע הזה היו שייכים לארנסט פוקו, חלוץ ממוצא גנאי שנולד בהולנד, סקורר מדהים שבקרוב מאוד יעשיר את קופת המועדון בכמה עשרות מיליוני אירו ובינתיים עושה, לצד כמה מחבריו, צעדים ראשונים גם בקבוצת הבוגרים שמדורגת רביעית בליגה לקראת סיום העונה.
והבוגרים הם אלו שהמוקד עובר אליהם כעת, אחרי התהילה של הנוער. אלקמאר תתארח הערב (חמישי, 22:00) בלונדון אצל ווסטהאם במשחק הראשון בחצי גמר הליגה האזורית (בחצי השני: פיורנטינה – באזל), ומרגישה קרובה מאוד לתואר אירופי ראשון בתולדותיה, אחרי שב-1981 עמדה על הסף והפסידה במפגש כפול לאיפסוויץ' בגמר. את הדרך באירופה העונה היא התחילה איפשהו ביולי, לפני עשרה חודשים, בסיבוב המוקדמות השני, עברה מתחת לרדאר, אבל בדרך לחצי הדיחה בזו אחר זו את לאציו ואנדרלכט ומצאה עצמה בעמדה מדהימה.
יש שם כמה ילדים שגדלו במועדון, שחקנים ותיקים עם ניסיון בנבחרת הולנד כמו הבלם והקפטן ברונו מרטינס אינדי והקשר יורדי קלאסי, שחקני חיזוק אירופיים לא רעים – אבל מה שאין שם זה כוכב. אלו שמות שלא מקפיצים את תאי המוח (ולא סתם השתמשנו בניסוח הזה) בהתהלבות עם זיכרון ממשחקים מיוחדים. השחקן הבולט הוא מלך שערי הקבוצה (19 בכל המסגרות), ונגליס פבלידיס היווני, שם אלמוני למדי בראייה אירופית כוללת שאולי גם לא היה מגיע לנבחרת ארצו אלמלא המאמן הקודם שלה היה הולנדי ששם אליו כששיחק בווילם. אפילו המאמן פסקל ינסן הוא איש אפור מאוד, שלפני כן עבד במחלקת הנוער של איינדהובן. הוא יוכל לקפוץ הביתה במהלך היום – ינסן נולד בלונדון לאם אנגלייה ואב הולנדי.
יכול להיות שזה סגל שלא שווה עוד הגעה לפיינל-פור במפעל יבשתי, או מאבק על יותר מהמקום הרביעי בהולנד מתחת לשלוש הגדולות (פיינורד רצה לאליפות בטוחה), אבל העניין איתו פתחנו הוא התקווה הגדולה. לא מדובר במחזור מוצלח במיוחד שהביא לאלקמאר את הצ'מפיונס לנוער, אלא מחלקה ייחודית שעובדת בצורה מסודרת וכל הסימנים מראים שעומדת להתפוצץ מבחינת כמות הסופרסטארים שתוציא מתוכה.
את הסוד גילה אריק קסטיין ההולנדי בראיון ל"סקיי". הוא עיתונאי ספורט לשעבר והבעלים של BrainsFirst, חברה שעובדת עם אלקמאר ואותה הקים אחרי שלטענתו פתר את השאלה: "מה ההבדל בין שחקן מצוין לשחקן עילית". הוא פועל לצד חוקרים המתמחים בניתוח תפקודי מוח, ואומר: "אלקמאר לא מחפשת רק שחקנים שמצטיינים מבחינה פיזית, מנטלית, טקטית וטכנית, אלא גם קוגניטיבית - זה האלמנט החמישי שתמיד ניסו למצוא. אם אתה בטופ בגיל 16, אולי אפילו בנבחרת הבוגרת, אבל נכשל במבחנים שלנו, אלקמאר כנראה לא תחתים אותך. העניין הוא גילוי פוטנציאל עתידי ולא הסתמכות על יכולת עכשווית כמו שעושים רוב המועדונים. המוח הוא הקופסה השחורה של הכדורגלנים".
המדענים של קסטיין מודדים 1,500 נקודות מידע במוח, ואת האזורים האחראים בין השאר לזיכרון, שליטה עצמית וטווח ריכוז. הוא טוען כי השחקנים שנמצאים בשליש העליון מבחינה קוגניטיבית הם אלו ששווי השוק שלהם התפתח להיות פי 7-6 מהשחקנים בשליש הנמוך, וכי הוא יכול לחזות אם שחקן בן 15 יהיה כוכב בגיל 23.
אבל ישנה גם נקודה מכוערת אחת, שצפויה להוביל אוהדים נייטרלים רבים לעודד מכל הלב את ווסטהאם הערב. בשבת אלקמאר חילצה 0:0 בחוץ מאיאקס, ושמרה על סיכוי לסיים שלישית, רק שאת הכותרות תפסו אוהדי הקבוצה ששרו שירים אנטישמיים בדרך למשחק. 154 מהם נעצרו, מספר משמעותי שמייצג את המאמץ האדיר שעושות הרשויות בהולנד להילחם בתופעה. במועדון גינו בתוקף את המעשה והתנערו מאותם אוהדים, אבל לפחות בטווח הקצר, ובגלל ההד התקשורתי שעורר המקרה ברחבי העולם, באלקמאר דבק הכתם האנטישמי שקשה להוציא.
יכול להיות שהפיתרון יהיה בכך שמישהו יבדוק גם את המוח של החוליגנים האלה.
