עזבו את השערים והמספרים האחרים, ואפילו את שלוש הזכיות בגביע העולמי על פני שלושה עשורים נפרדים. מראדונה ומסי, שני המתחרים העיקריים שלו על תואר השחקן הכי טוב בהיסטוריה, אולי היו יותר וירטואוזים, אבל אף אחד מהם לא התקבל כמו פלה: גברים הסתכלו עליו כמו שנערות היו מקבלות את הביטלס. כמעט 80 אלף צופים שאגו עבורו במשחק הפרידה שלו בניו יורק מהקוסמוס, הוא נראה מעולה גם בעשור השמיני לחייו ותאגידים עדיין חיפשו לקשר את הפרצוף שלו למוצר שלהם, גם הבריאות שלו לא התדרדרה כמו ספורטאים רבים, והוא הצליח להישאר בתודעה הרבה אחרי שפרש. תנסו לחשוב על שחקן אחד שנשאר בתודעה הציבורית מאז מונדיאל 1970, שלא לדבר על 1958. מוחמד עלי הוא היחיד שמתקרב אליו מהבחינה הזו וזה לא קרוב.
פלה הוא הקוסם והקסם ביחד. המעיין והנעורים. פלהפלא.
במונדיאל האחרון שמענו הרבה ביטויים כגון: הוא הראשון מאז….הוא היחיד ביחד עם…ותמיד בסוף המשוואה ישב שמו של פלה. פלה המחייך, המופלא, הסקסי. כמו ברזיל, רק בלי הכאוס, עוני והפשע של הפאבלות. פלה, שיביא את הכדורגל לארה"ב ויכניס אותו בדלת הראשית של המסיבות בסטודיו 54.
פלה היה הרבה דברים בחייו. הוא היה כדורגלן ששינה את פני המשחק והיחיד שזכה בשלוש אליפויות עולם, הוא היה שחקן, זמר, איש עסקים כושל. כשחברה אמריקאית לקחה אותו תחת חסותה כדי שישמש צינור פרסום, היא הצליחה להדביק אותו לקמפיינים למכירת שעונים, חברות טיסה, ממתקים, מכוניות וכריכים. הוא הרוויח כמעט 75 מיליון דולר בשנה. זה קרה 40 שנה אחרי סיום הקריירה שלו. כולם אהבו את פלה, כולם רצו חלק ממנו (לטוב ולרע), והוא היה נדיב מספיק, ולפעמים פראייר, בשביל לתת ולחלק לכולם.
כמעט 70 שנה שהוא בעין המצלמות, במרכז הציבורי. שלושער בחצי הגמר באליפות העולם בשבדיה ב-1958, עוד צמד בגמר נגד המארחת. השבדים היו כל כך מוקסמים שחברה אחת מיד החתימה אותו על חוזה למכירה של משקאות קלים וחלב. 1,000 דולר. פלה היה בן 17 אלוף ועל גג העולם. הוא פתח את הדלת לעולם של מפרסמים שמדביקים את עצמם לספורטאים. הוא היה מפוצץ בכישרון ובכריזמה, ובאליפויות ובגולים, אבל מה שהוא נתן לבמאי ולחברות שחתמו על הצ'ק הייתה ההנאה הטבעית שלו מהחיים. הוא העריך כל רגע שהוא חי.
על המגרש הוא היה קשוח ועשוי מפלדה, אבל כשהשריקה נשמעה הוא היה תמיד צנוע, כן, מקסים. הוא היה אחד האנשים הכי אהובים וידועים בכל פינות העולם. אבל דווקא ברזיל פחות חיבקה אותו, לפחות מבחינה שיווקית. חברים שלו מכרו את השם שלו בלי רשותו ובלי ידיעתו וגזרו עליו קופונים בלי שפלה יקבל על כך גרוש. המקרה הכי ידוע הוא "קפה פלה", קפה שנודע בעיקר כששקית אחת שלו נתפסה ביחד עם אקדח ומזוודה מלאה בכסף בבור שבו נתגלה סדאם חוסיין. לקפה הזה יש מכירות של 300 מיליון דולר בשנה. פלה ועכשיו גם יורשים מקבלים 0 אחוז מזה. לפלה היו שתיים או שלוש נפילות כלכליות, אחת מהן הכריחה אותו לחזור לשחק עם הקוסמוס, אבל המפרסמים תמיד נמשכו אליו. מי יכול לפרסם את ויאגרה? מי יותר טוב מאשר ברזילאי יפהפה עם חיוך ממגנט שכל גבר בעולם יאמין לו.
הוא לא הציב את עצמו במרכזם של הרבה מאבקים חברתיים. הוא התערב לזמן קצר במלחמת האזרחים בניגריה, ניסה לעשות רפורמה בכדורגל הברזילאי, ונלחם קשות (גם במחיר של התנגדות לאירוח הגביע העולמי בברזיל) בשחיתות של ראשי ההתאחדות בברזיל. הרבה כעסו אז על פלה, ועל הצעד הלא פטריוטי שלו, וז'ואו האבלאנז' אפילו החרים אותו מההגרלה של המשחקים ב-94', אבל בסוף, כשהתגלו השחיתות והשוחד של ראשי הכדורגל הברזילאי ושל האבלאנז', התברר שפלה צדק. רק שבתדמית הציבורית, פלה השלים עם המושחתים בסופו של דבר, והוא מעולם לא דיבר נגד הדיקטטורה הצבאית בברזיל. הניסיון והרצון שלו להיות בסדר עם כולם, פגעו בתדמית הציבורית שלו. כשפליפה סקולארי, אז המאמן הלאומי של ברזיל, אמר עליו כי "אינו מבין דבר בכדורגל, כל מה שהוא אומר יוצא הפוך", אף אחד לא התרעם על הדרת הקודש. לקראת הגביע העולמי בברזיל ב-2014, פלה ביקש להשתיק את ההפגנות נגד הממשל. הציבור הגיב לכך באכזריות, כמישהו שמכר את עצמו. "אין לו מושג מה קורה בברזיל", אמר עליו שחקן העבר רומאריו, "עדיף שישתוק". לזכותו של פלה ייאמר שהוא העלה את המודעות למצב הנורא של שירותי הבריאות והחינוך בברזיל כבר לפני ארבעה עשורים.
רק כשיצא מברזיל, עטוף באהדה והערצה טהורה, פלה יכול היה לייצג ולקדם את ענייני ברזיל. כשחברה אמריקאית חתמה עם פלה חוזה ייצוג לפרסום, ספונסר והופעות אישיות, היא חתמה איתו על חוזה ל-30 שנה. פלה היה אז בן 71. זה לא היה סימן לביטחון של החברה לגבי אורח חייו של פלה, אלא יותר עדות לאמונה שלהם שהמוצר פלה יחיה הרבה אחרי מותו. "בשום צילומי פרסומת", העיד עליו פעם אדם שייצג אותו, "לא שמענו את הבמאי אומר מעולם שהוא רוצה משהו מפלה, ובטח לא שיראה עוד יותר חיוך או שמחת חיים. מזה היה לו תמיד יותר מדי".
בשביל ספורטאים רבים פלה פתח את הדלת להיות דוברים של מותג או של המותג עצמו. הוא שינה את הספורט יותר מששינה אותו על המגרש. ברזילאים רבים נוטרים לו טינה על כך, מאשימים אותו בתעשייתיות של המשחק, בכך שהוא מחק את המושג הטהור של הכדורגל היפה מהכדורגל הברזילאי. פלה פתח את עידן הסלבריטאות בכדורגל. בלעדיו לא היה מסי על המגרש, אבל גם לא רונאלדו של שלטי החוצות. אם פעם האוהדים היו הספונסרים של השחקן, כוכב גדול ככל שלא יהיה, אלו שמשלמים את שכרו, הרי שאחרי פלה, הגיעו כבר זכויות השידור, המפרסמים, השחקן הפך להיות כוכב על, אבל חלק מהחברה ולא גוף אוטונומי של כדורגל-שחקן-אוהדים. הוא ניטל מידי האוהדים. למען ההגינות חייבים להזכיר שפלה, כמו משה רבנו, אולי הוביל את עולם הכדורגל לבום מסחרי, אבל הוא לא ממש זכה ליהנות ממנו ככדורגלן. החוזה הגדול ביותר שלו היה 4.5 מיליון דולר לשלוש שנים בשלהי הקריירה בקוסמוס. פלה, כמעט בניגוד לכל הגיון, סירב למיליונים במהלך הקריירה שלו כדי להישאר ולהיות נאמן לכדורגל בברזיל.
ברזיל. כדורגל. פלה. פלאפלה. הקסם יישאר עוד הרבה אחרי שמת. יש חוזים לפחות לעוד עשר שנים. כדורגל, פרסום, כסף. אולי לא השחקן הכי טוב בהיסטוריה, אבל הרפורמטור הגדול ביותר בתולדות הספורט.
פורסם לראשונה: 06:40, 30.12.22
