בצד המזרחי המבודד של קופנגן, על רצועת חוף קסומה שאפשר להגיע אליה רק באמצעות סירה, מוקם בימים אלה פרויקט תיירותי שמנסה לפרק את כל מה שאנחנו מכירים על חופשה בתאילנד – ולהרכיב אותו מחדש. מאחורי היוזמה עומד ניר אדן, לשעבר איש שב"כ במחלקה לאבטחת אישים, בהמשך מנכ"ל המידברן וכיום מומחה לעיצוב חוויה, יחד עם שותפו אורי רז, מסעדן ישראלי שעבר להתגורר בקופנגן ופועל גם שם. "יש פה ניסיון להקים פרדיגמה אחרת", אדן מספר בשיחה עם ynet. "קו הגבול אצלנו בין אורח למארח מאוד מטושטש. זאת אומרת, אתה מגיע לריזורט – אבל אנחנו ממוקמים בצד הלא-מאוכלס של האי, בחוף מאוד מבודד שאפשר להגיע אליו רק דרך הים".
הליבה של הפרויקט היא דווקא האורחים. "אנחנו בעצם מייצרים מרחב שמאפשר לאנשים להביא את אזור הגאונות שלהם", מסביר אדן. "אנחנו קצת כמו ברנינג מן – מייצרים פלטפורמה שמזמינה אנשים להביא את הידע, הניסיון והתשוקה שלהם לתוך מרחב שיש בו עוד אנשים שנהנים לצרוך את התוכן הזה".
אדן מכיר היטב את עולם הברנרים הססגוני ואת הטרנדים העולמיים של הסצנה, וגייס שותפים בולטים בתחום: סמוארל קרן, מייסד Experience House, ופול בולנסיה, מייסד The College of Extraordinary Experiences. "יש פה הרבה בלתי ידוע", הוא מסביר על הקונספט הייחודי. "אם אתה מגיע למחזור אירוח שלנו – אני לא יודע להגיד לך בדיוק מראש מי יהיו האורחים ואיזה תוכן הם יצרו. אם אתה מורה ליוגה ביום-יום ואתה רוצה להעביר שיעור – יש לך מרחב לזה. אם אתה נגן או מתעסק במוזיקה – יש לך מקום לבטא את זה. אם אתה אוהב לבשל – אתה יכול להיכנס למטבח ולבשל עם הצוות. על התשתית הזאת בנינו את כל החוויה".
"זה לא כמו קופנגן בצד השני", אדן מתייחס לסצנת הוולנס המפורסמת בקופנגן. "שם אתה קם בבוקר והולך כל פעם למסעדה אחרת או לסדנה אחרת. מי שבא אלינו – נשאר אצלנו ופחות מתנייד החוצה". במתחם עצמו יהיו כמאה חדרים וכ-200 מיטות. אדן טוען כי החדרים יהיו ברמת אירוח גבוהה – אבל "החדרים עצמם הם לא המקום שאנחנו רוצים שתבלה בו יותר מדי", הוא מדגיש. "כל ההקשר קורה בחוץ".
כמה זה יעלה? "אנחנו גובים 550 שקל ללילה לאדם, בחדר זוגי, וזה הכול כלול. שלוש ארוחות ביום, גישה כמעט מתמדת לכל מה שאתה צריך במהלך חופשה בתאילנד – אנחנו לא רוצים שתתעסק עם הארנק שלך או תחשב כל הזמן עלויות". השהות המינימלית, הוא מציין, תהיה חמישה לילות.
הפרויקט, שעלותו כ-20 מיליון שקל, נבנה בצורה לא שגרתית. "אין לנו משקיעים חיצוניים, אין הלוואות ואין מימון חיצוני", אומר אדן. "כל מי שנכנס כשותף – גם משקיע בפרויקט. זה מודל שמבוסס על הקהילה שלנו".
מה עושים שם בפועל? "תמיד יהיו תכני וולנס סופר מקצועיים – יוגה, פילאטיס, יותר מפעם ביום", מבטיח היזם הישראלי. "בערב יהיה בידור שאנחנו נספק, ויהיו סדנאות ותכני העשרה שאנחנו נביא". מעבר לכך, חלק גדול מהחוויה נשען על האורחים עצמם. כדי לייצר חיבורים, פועל במקום צוות ייעודי. "יש לנו 16 אנשים שהתפקיד שלהם הוא ללמוד את הפרופיל של האורחים מראש ולחבר ביניהם", אומר אדן. "אם יש כמה אנשים מעולם המוזיקה – נחבר ביניהם. אם יש שפים – נשים אותם יחד, נושיב אותם באותה ארוחה, נציע להם משאבים כדי שייצרו משהו משותף".
"האורח לא תמיד יודע לאן הוא נכנס. יכול להיות שתגיע למחזור אירוח סופר מעורר השראה, כזה שתפגוש בו אנשים שלא היית פוגש בשום מקום אחר, ויקרו בו דברים שלא תכננת בכלל, ויכול להיות שתבוא שנה אחרי וזה יהיה אחרת לגמרי, ואולי פחות חזק. אנחנו בסדר עם זה"
"האורח לא תמיד יודע לאן הוא נכנס. יכול להיות שתגיע למחזור אירוח סופר מעורר השראה, כזה שתפגוש בו אנשים שלא היית פוגש בשום מקום אחר, ויקרו בו דברים שלא תכננת בכלל". אבל גם כאן אין הבטחות. "ויכול להיות שתבוא שנה אחרי וזה יהיה אחרת לגמרי, ואולי פחות חזק. אנחנו בסדר עם זה", הוא מדגיש. "זה קצת כמו ללכת לברנינג מן – אתה אף פעם לא יודע בדיוק מה תקבל, וזה חלק מהעניין".
"אנחנו אורחים פה, לא בעלי הבית"
ועכשיו לנושא שמעסיק ישראלים רבים המתגוררים בתאילנד. "אנחנו אורחים פה, לא בעלי הבית". אדן מתייחס לאירועים הפליליים הרבים בקופנגן לאחרונה, שבהם כיכבו עבריינים ישראלים, ויש לו גם ביקורת ברורה. "אני מתייחס לעצמי כאורח במדינה הזאת, ולא כמי שבא לעצב אותה מחדש. התרבות המקומית פה מאוד שונה מהתרבות הישראלית, ויש לא מעט חיכוכים בין מקומיים לישראלים – לא תמיד מתוך כוונה רעה, אבל זה קורה".
לדבריו, הבעיה היא בגישה. "יש פה קהילה ישראלית מגובשת, ואנחנו קיבלנו עזרה מפרויקטים ישראליים", הוא מדגיש. "אבל כשזה מגיע לנדל"ן – שם נוצרת הבעיה. כשמגיעים לאי טרופי ומגלחים ג'ונגל כדי לבנות כמה שיותר יחידות דיור בצפיפות, רק כדי למקסם רווח – זה כבר מרגיש פחות נכון ביחס למקום שאתה נמצא בו".
מאחורי הריזורט החדש והמסקרן בקופנגן עומד סיפור אישי שנע בין שני עולמות כמעט הפוכים – ממסגרת צבאית חונקת אל מרחבים פתוחים של יצירה וקהילה. "אני גדלתי בתוך הצבא", מספר אדן. "אבא שלי היה איש חיל האוויר המון שנים, וסבא שלי היה אלוף אברהם אדן – מניף דגל הדיו באילת במלחמת העצמאות. גדלתי בתוך קהילה מאוד סגורה, מאוד ברורה, כזאת שכל אחד יודע מה התפקיד שלו, מה מצופה ממנו ואיפה המקום שלו בתוך המערכת. היה לי מאוד ברור לאן אני הולך, והלכתי בתלם, כמו שציפו ממני, בלי יותר מדי שאלות".
נקודת המפנה לא איחרה להגיע. "בגיל 26 עברתי סוג של משבר זהות", הוא אומר. "זה רגע שאתה מתחיל לשאול שאלות, להבין מה באמת שלך ומה הוכתב לך. הבנתי שכל מה שאמרו לי להתרחק ממנו – דווקא מושך אותי. זה היה הפוך לגמרי ממה שגדלתי עליו. עשיתי סיבוב פרסה והכנסתי את עצמי לעולמות של עיצוב חוויה, לעולמות שהם הרבה יותר פתוחים, יצירתיים, לא מוגדרים".
העבר הביטחוני של אדן ממשיך ללוות אותו גם היום. "זו היסטוריה רחוקה", הוא נאנח, ומתייחס לפוסט ויראלי שפרסם בשנת 2020, שבו סיפר כי שירת ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ, כמאבטחו לשעבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו – ופרסם ביקורת חריפה נגדו. "אני, לצערי, איבדתי את האמון במדינה, במה שנהיה ממנה", הוא אומר. "זה בעיקר עצוב בעיניי, מה שקורה כרגע".
החשיפה הציבורית סביבו, הוא מודה, לא עברה בלי מחיר. "כן, זה היה קשוח. אם היום אתה כותב את השם שלי בגוגל, אז עד שאתה מגלה מה עשיתי, אתה צריך לעבור שמונה דפים בערך על הפרשה ההיא. אני חושב שגם אכזבתי הרבה מאוד אנשים מהיחידה", הוא נאנח. "אבל אני לא מתחרט על מה שכתבתי. אני עומד מאחורי זה".
השינוי התעסוקתי והפנימי הוביל את אדן אל אחד הפרויקטים הבולטים בזירה הישראלית. "בהמשך הקמתי, יחד עם עוד אנשים, את מידברן, וניהלתי אותו שמונה שנים. הייתי המנכ"ל של העמותה", הוא מספר בגאווה. "ב-2018 עשיתי פרויקט במצרים שנקרא What If", הוא מספר. "זה היה מרחב שמפגיש בין קהילות ותרבויות שלא נפגשות – אנשים ממדינות שונות שמגיעים להביא את הביטוי העצמי שלהם דרך יצירה ושיתופי פעולה.
"עשינו את זה שלוש שנים, ובשנה השלישית, 14 שעות לפני שהאירוע היה אמור להיפתח, הרשויות המצריות החליטו שזה לא מתאים להן יותר. אמרו לנו 'לכו הביתה', אחרי שכבר השקענו הרבה מאוד כסף, זמן ואנרגיה, אחרי שאנשים כבר היו בדרך – הכול נעצר. זה היה המסמר בארון של הפרויקט הזה".
בחזרה לשנת 2026. למרות הפרויקט החדש והמסקרן בתאילנד, אדן לא עשה מעבר מלא לשם. "אני לא גר בקופנגן", הוא מדגיש. "אני על הקו. אני אמנם בונה שם בית כדי שיהיה לי בסיס, אבל אני חי בין העולמות, מחובר גם לפה וגם לשם".
