כמה חודשים לאחר מותו של הסופר מאיר שלו, התקבצו כמה מהחברים שאיתם נהג לטייל ברחבי ישראל, והחליטו להנציח אותו בדרך מיוחדת. כזו שתואמת את אהבת הארץ הגדולה שלו, שניכרה היטב בכתיבתו. את שלט הזיכרון שהכינו, התקינו באוגוסט 2023, באתר נסתר: על סלע בגב זרחן, סמוך לנחל צין, שזכה לתהילת עולם כשהונצח בספר "בביתו במדבר". את המיקום שלו לא חשף שלו בספר, כדי שלא להוביל אליו מטיילים רבים, שיפגעו בו.
מאיר שלו ז"ל
בשלט הופיע הציטוט מ"בביתו במדבר", ובו מתאר שלו את גב זרחן: "עוד כמה פסיעות, ואני גוהר על סתר פי הגב. הנה חלקת המים, הנה אדווה רועדת, הנה גם אני, נשקף מן המצולה. ...והרחק מעליי, בקצה ארובת הסלע, עינו העגולה של הרקיע. הביטי בי, עין שמיים כחולה, נולד ועולה לעומתך, הביטי בי בהמריאי ממצולות אלייך".
את לוח הזיכרון עיצב האדריכל אסף קשטן, שנמנה עם צוות ההנצחה, שכלל חמישה אנשים, ובהם איש החילוץ הוותיק חיליק מגנוס וערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת נגב. "זכרנו שמאיר הוא זה שגילה לנו את קיומו של הגב הזה, ולקח אותנו לשם כמה וכמה פעמים. חשבנו שזה יהיה המקום הנכון לשלט זיכרון צנוע שמתאים לסביבה ולמקום", אומר קשטן. החבורה עשתה שלושה סיורי הכנה, כשהם מחשבים מה צריך להיות הגודל הראוי ללוח. "עשינו את הסיור השני עם מודל, ואחרי זה הקטנו את השלט. בסיבוב השלישי כבר ביצענו את ההתקנה עצמה באמצעות סנפלינג ועבודה פיזית של קיבוע הלוח. ואז פרצה המלחמה ולא הספקנו לחנוך אותו".
טקס הסרת הלוט מעל לוח הזיכרון נקבע לבסוף ל-29 במרץ. "באנו לשם חבורה גדולה, למעלה מ-30 איש, כולל המשפחה שלו, וחבורה מאוד גדולה ומגוונת של חברים, שמאיר אסף במהלך שנותיו", שיחזר קשטן. "ובמאמץ גדול טיפסנו לשם, בינינו אנשים בני 80 שמתקשים ללכת".
ההתרגשות הייתה רבה, מספר גם מגנוס. "התכנסנו כולנו בשעה שמונה בבוקר ונסענו לגב. ולפתע שמעתי את הנכדה של שלו, שצעדה בראש, צועקת: אין שלט! לא האמנתי. חשבתי שהיא לא מסתכלת במקום הנכון. ואכן, מישהו חתך את הפינים של השלט, עשה עבודה נקייה, לא פצע את הסלע. לדעתי שומר טבע גדול מאוד החליט שלא טוב שהשלט יהיה שם, הגיע עם דיסק חשמלי והוריד אותו".
קשטן מספר כי הצער היה גדול. "נדהמו לגלות שיד זדונית נשתלחה בשלט הזיכרון הקטן, שהושקעו בו הרבה כבוד ואהבה לסביבה, לנוף ולמאיר שלו ושנעלם כלא היה", אמר. "עזבנו את המקום לאחר התייחדות קצרה ובצער וכאב גדול על חסרונו של מאיר בעולמנו ועל רוע הלב שמוביל בני אדם לעשות מעשים רעים כאלה".
גם אלמנתו רינה סיפרה על ההפתעה הכואבת שציפתה להם. "המסע שלנו לגילוי השלט בגב זרחן, שתוכנן לפרטיו בחברת 40 אנשים ממשפחתנו וחברינו הקרובים, הסתיים במפח נפש, אכזבה ותסכול רב. מאמץ גדול הושקע בלוח קטן שגודלו 60X60 ס"מ על ידי חבריו הקרובים שהגו את הרעיון, עם ציטוט נפלא מהספר 'בביתו במדבר' שכולו שיר הלל למקום ולנוף. השלט - שנתלה גבוה, מחומר טבעי, לא בולט, לא מתנשא ולא מנקר עיניים - נתלש ממקומו בברוטליות של מישהו שלא ראה את היופי בציטוט ספרותי של סופר מוערך. היה לכולנו כאב וצביטה בלב שכך קרה".
שלו, שנפטר לפני שנה, היה ג'יפאי, טייל ואוהב טבע מושבע. הגב שבו הותקן השלט, הוזכר מספר פעמים כגב נסתר, שאליו חוזר גיבור הספר תמיד: "אל הגב הקטן הזה - מעולם לא ראיתי עקבות זרים על שפתו, לא אפר כבוי, לא שרידי ארוחה - אני נמלט אחת לכמה ימים, כל אימת שמסלול עבודתי מביא אותי לקרבתו. גב מעוגל ועמוק הוא, נימפיאום מדברי זעיר וחבוי מוצל בדופנות סלע זקופים, וגם בקיץ הוא משמר את רוב מימיו. גב סודי הוא", כתב ב"ביתו במדבר".
"משך שנים מאיר שלו היה מגיע לפה", סיפר דורון, "והוא אהב את המדבר, כתב על המדבר ועסק רבות בענייני שמירת טבע. חשבתי שראוי להקים לו זיכרון בגב. אני לא יודע מי עשה זאת, אך הייתי שמח שגב זרחן יהפוך לשמורת טבע - יחד עם לוח הזיכרון".
"אני לא רוצה להתעסק בשאלה מי עשה את זה", מסכם מגנוס. "כמו שאני מכיר את מאיר שלו הוא יושב למעלה מתגלגל מצחוק. הוא היה מעדיף סיפור טוב מאשר שלט מחליד".
