24 שעות ו-24 דקות באוויר, 23,155 קילומטרים, שלוש יבשות, שני אוקיינוסים, שתי זריחות ושתי שקיעות: מטוס איירבוס מדגם A350-1000ULR נכנס לספר השיאים של גינס לאחר שהשלים טיסת ניסוי יוצאת דופן ממלבורן שבאוסטרליה לטולוז שבצרפת, ללא עצירת ביניים. הטיסה ההיסטורית התקיימה כבר בסוף יולי, אך רק אתמול (שני) הוכרה רשמית כשיא עולמי למרחק הטיסה הארוך ביותר של מטוס נוסעים מסחרי. על המטוס היו 13 אנשי צוות ומשתתפי ניסוי בלבד, אבל על הקרקע עקבו אחריו יותר מ-3.6 מיליון בני אדם.
הטיסה המסלול הארוך בדרך לשיא העולם: הטיסה כפי שתועדה במכ"ם של Flightradar24
( Flightradar24)
החלק המוזר ביותר בטיסה הזאת הוא המסלול שלה. המרחק הקצר ביותר בין מלבורן לטולוז הוא כ-16,900 קילומטרים, אבל המטוס גמא יותר מ-6,000 קילומטרים נוספים. אחרי שהמריא מאוסטרליה ב-27 ביולי, הוא חלף מעל סידני, המשיך לכיוון צפון־מזרח מעל האוקיינוס השקט, חצה את קו התאריך הבינלאומי והתקדם לעבר לוס אנג'לס. משם חצה את צפון אמריקה ואת האוקיינוס האטלנטי, עבר מעל לונדון ולבסוף נחת בטולוז, העיר שבה שוכן המטה של איירבוס. בדרך הספיקו אנשי הצוות לראות את השמש שוקעת וזורחת פעמיים.
העיקוף לא היה טעות ניווט, כמובן. הוא נועד לאפשר לאיירבוס לבחון את יכולות המטוס בתנאים קיצוניים לקראת הפעלת טיסות נוסעים מהארוכות בעולם. במסגרת תוכנית הניסויים נדרשה היצרנית להוכיח שהמטוס מסוגל לבצע טיסה שזמן הבלוק שלה הוא 23 שעות, מרגע היציאה מעמדת החניה ועד לעצירה ביעד. בין היתר נבדקו מערכות ניהול הדלק, מיזוג האוויר וביצועי האוורור בתאי המנוחה החדשים של הטייסים. על הדרך, התברר, אפשר היה גם לשבור שיא עולם.
על המטוס לא היו נוסעים משלמים, אלא 13 משתתפים בלבד: שלושה טייסי ניסוי של איירבוס, שני טייסים של חברת התעופה האוסטרלית קוואנטס, שבעה מהנדסים ונציג הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה. כדי להתמודד עם העייפות במהלך המסע הארוך, הטייסים עבדו במשמרות של ארבע שעות, כאשר בכל שעתיים התחלף אחד מהם, כך שנוצרה חפיפה מסודרת בין אנשי הצוות. את שעות השינה העבירו הטייסים בתא המנוחה של הדיילים, בחלקו האחורי של המטוס, משום שתאי המנוחה החדשים שהותקנו עבורם היו מלאים בציוד מדידה.
מסלול הטיסה ההיסטורית ממלבורן שבאוסטרליה לטולוז שבצרפת: 23,155 קילומטרים, 24 שעות ו-24 דקות באוויר ושתי זריחות ושקיעות בדרך
(באדיבות איירבוס)
צוות המטוס ששבר את השיא לאחר הנחיתה
(צילום: באדיבות איירבוס)
השיא הקודם הוחזק במשך כ-21 שנה בידי המתחרה הגדולה של איירבוס, בואינג. בנובמבר 2005 המריא מטוס בואינג 777-200LR מהונג קונג ללונדון, וגם הוא בחר בדרך הארוכה, דרך האוקיינוס השקט וצפון אמריקה. הוא נחת בנמל התעופה הית'רו לאחר 22 שעות ו-42 דקות, שבמהלכן גמא 21,601 קילומטרים. איירבוס שיפרה את שיא המרחק בכ-1,550 קילומטרים, ואת משך הטיסה בשעה ו-42 דקות.
האישור הרשמי לשיא ניתן לאחר שנתוני הטיסה אומתו באופן עצמאי בידי הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה ואתר מעקב הטיסות Flightradar24. באתר סיפרו כי הטיסה, שמספרה AIB35LR, עוררה עניין עצום בזמן אמת: 3,652,947 משתמשים עקבו אחריה, והיא הפכה לטיסה השנייה הנצפית ביותר בתולדות השירות, אחרי הטיסה שנשאה את ארונה של המלכה אליזבת השנייה.
בדרך לטיסות של 22 שעות עם נוסעים
מאחורי השיא עומד מיזם שאפתני של חברת התעופה האוסטרלית קוואנטס, שנקרא Project Sunrise (פרויקט זריחה). החברה מבקשת לחבר את החוף המזרחי של אוסטרליה ללונדון ולניו יורק בטיסות ישירות וללא עצירות ביניים, משימה שנחשבה במשך שנים לאחד האתגרים הגדולים של התעופה המסחרית.
כדי להפוך את החזון למציאות פיתחה איירבוס גרסה מיוחדת של מטוס ה-A350-1000, שנושאת את הסיומת ULR, ראשי תיבות של Ultra Long Range (טווח ארוך במיוחד). המטוס, שתועד לראשונה בתהליך הבנייה בנובמבר אשתקד, כולל מכל דלק נוסף בחלקו האחורי של גוף המטוס, בקיבולת של 20,900 ליטרים, שמאפשר להאריך את טווח הטיסה בכ-1,850 קילומטרים לעומת הדגם הרגיל. המטוס מיועד לבצע טיסות מסחריות של עד 22 שעות ללא עצירה.
אבל האתגר אינו מסתכם בכמות הדלק. כדי לאפשר לנוסעים להעביר כמעט יממה שלמה באוויר בנוחות יחסית, קוואנטס תכננה מחדש גם את תא הנוסעים. במקום לדחוס לתוכו מאות נוסעים נוספים, המטוסים החדשים יכילו 238 מושבים בלבד: שש סוויטות במחלקה הראשונה, 52 מושבים במחלקת העסקים, 40 בפרימיום אקונומי ו-140 במחלקת התיירים.
אזור ה"וולנס" - אזור ייעודי לרווחת הנוסעים למתיחות ותנועה במהלך הטיסה
(youtube / @Qantas)
החברה גם שיתפה פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת סידני כדי להתמודד עם עייפות, הפרעות שינה וג'ט לג. כפי שנחשף בתוכניות לעיצוב תא הנוסעים, בין החידושים 12 תרחישי תאורה שנועדו לסייע לשעון הביולוגי להסתגל לאזור הזמן של היעד, התאמת זמני הארוחות והמנוחה למחזורי השינה, ואזור מיוחד שבו יוכלו הנוסעים לקום, להתמתח ולבצע תרגילים במהלך הטיסה.
קוואנטס הזמינה 12 מטוסים מהדגם החדש, והראשון שבהם צפוי להימסר לה באפריל 2027. באוקטובר אותה שנה היא מתכננת להשיק טיסות יומיות ללא עצירה בין סידני ללונדון, שיימשכו עד 22 שעות ויחסכו לנוסעים עד ארבע שעות לעומת המסלול הנוכחי, הכולל עצירת ביניים. מכירת הכרטיסים אמורה להיפתח בפברואר 2027, והקו הישיר מסידני לניו יורק צפוי להצטרף באמצע 2028.
רק אתמול הודיעה החברה כי הטיסות החדשות ללונדון יקבלו את המספרים QF1 ו-QF2, המזוהים עם הקו ההיסטורי בין אוסטרליה לבריטניה. כשקוואנטס החלה להפעיל את המסלול הזה ב-1947, נדרשו לנוסעים ארבעה ימים ושבע עצירות בדרך. כמעט 80 שנה לאחר מכן היא מתכננת להשלים את אותו מסע בטיסה אחת.
ואם תהיתם מדוע נבחר דווקא השם "פרויקט זריחה", גם מאחוריו מסתתר סיפור תעופתי מרתק. בתקופת מלחמת העולם השנייה הפעילה קוואנטס טיסות ארוכות במיוחד במטוסים ימיים בין מערב אוסטרליה לציילון, כיום סרי לנקה. הטיסות, שנועדו לשמור על הקשר האווירי בתקופה שבה נתיבי התעופה באזור נותקו בגלל המלחמה, נמשכו לעיתים יותר מ-30 שעות. הנוסעים זכו לראות את השמש זורחת פעמיים במהלך המסע, והטיסות זכו לכינוי "הזריחה הכפולה". כעת, יותר מ-80 שנה מאוחר יותר, קוואנטס מתכננת להחזיר את שתי הזריחות לשמי העולם, הפעם במטוס סילון מתקדם ובתנאים נוחים בהרבה.
