יואל דרוויש, שמיתג את עצמו כ"מבקר השירותים הלאומי", כבר הפך לשם מוכר בטיקטוק ובאינסטגרם עם ביקורות היגיינה יסודיות ומשועשעות על תאי שירותים ברחבי הארץ. בסרטונים שלו הוא מדרג, מנתח וממציא מינוחים כמו "כיתור" ו"גוז'ונים", מה שהפך אותו לפיגורה אהובה ובלתי שגרתית ברשתות החברתיות. השבוע, לראשונה, הוא הביא את הכישורים שלו גם לגובה של 30 אלף רגל.
כמה גוז'ונים קיבלו השירותים של אל על
(צילום ועריכה: יואל דרוויש)
"טסתי חזרה מאוסטריה לישראל בטיסת אל על והייתה אחלה של טיסה", סיפר יואל בשיחה עם ynet. "הייתי מרוסק מעייפות, אבל הרגשתי שזו הזדמנות טובה וחשובה למען הציבור. כשאתה מגיע מנקודת מבט של מבקר אתה שם לב להמון דברים שאנשים לא שמים לב אליהם. הרגשתי שמגיע למעריצים האדוקים שלי להצטרף.
"לא היה תור, נכנסתי פנימה והרגשתי שאני צריך לעשות את זה מהר כי תמיד בטיסות יש תחושה שאין מספיק תאים בשביל כל האנשים. "במטוס היה כיסוי אסלה חד-פעמי – מוכן לכיתור (המונח שבו יואל משתמש כדי לתאר את פעולת כיסוי האסלה בנייר טואלט מטעמי היגיינה – א"ק), אבל אני רגיל לכתר בעצמי וזה נתלש לי. זה לא היה יעיל, כל פעם ששלפתי, הכיסוי נקרע.
"כשהסרטון עלה לאוויר, צופים כתבו לי שפשוט עשיתי את זה הפוך. מתברר שהלשונית צריכה להיות בצד הרחוק ממך כדי שהכיתור יצליח, אבל לא היו שם הוראות הפעלה, הדבר היחיד שכתוב זה 'לנקות את הכיור אחרי השימוש', בקשה מוזרה".
ומה הייתה רמת ניקיון השירותים במטוס?
"היה יחסית נקי. לא משהו מבריק, אבל לא מחריד. היו טיפות על הרצפה, קצת עניינים. אני לא יודע אם ניקו בשלוש שעות שהיינו באוויר, אבל היה בסדר".
יואל המשיך והתייחס לאחד הרגעים המוכרים לכל מי שבילה בשירותים של מטוס – ניאגרת השאיבה הרועשת. "ההורדה של המים במטוסים, אלוהים ישמור איזה רעש זה עושה. זאת שאיבה אגרסיבית שאתה תמיד תוהה לאן זה הולך. הפעם הייתי עם אוזניות, אז זה היה יותר קל".
על אף כל הקשיים, הדירוג המקצועי הסופי של יואל היטיב עם חברת התעופה הישראלית. "בסך הכל הייתה חוויה טובה, חזרתי הביתה בשלום ולכן הדירוג יחסית גבוה – שלושה גוז'ונים, שזה ציון טוב ביחס לרמת אסלות המטוסים של חברות תעופה מתחרות".
גם השירותים בנתב"ג זכו לביקורת
ומה קורה באירופה מבחינת איכות השירותים הציבוריים?
"האוסטרים ממש נקיים ביחס אלינו. כל מסעדה וכל שדה תעופה – רמה גבוהה יותר מבארץ. לדוגמה ביקרנו במוזיאון אלברטינה המפורסם בווינה. הייתה שם תערוכה מדהימה על אמנות גותית ופתאום באמצע סיור באחד המבואות המכיל ארכיטקטורה של מבצרים יפים מימי הביניים, הופיע תא שירותים. אמרתי לעצמי 'וואו, אני חייב לבדוק את זה'".
ופה מגיע אחד החידושים בתחום הסניטריה הציבורית שהותירו על מבקר האסלות הישראלי רושם יוצא דופן – שפריץ חיטוי במקום כיתור עם נייר טואלט. "יש שם מתקן מצוין שנותן שפריץ של חומר חיטוי לאסלה", סיפר יואל. "אתה מנקה ומנגב וזהו. לא צריך לכתר עם נייר. זה חסכוני וכיף ואתה מרגיש שמשקיעים בהיגיינה".
למרות ההתלהבות מהניקיון באוסטריה וההצטרפות המבורכת לחוג אסלת הסילון של אל על, יואל הבמאי הצעיר הוא ישראלי בנשמה ועבורו לא מדובר רק בביקורת אסלה, אלא גם באמירה חברתית. "הייתי במוזיאון בווינה מסעדות שוות וטיסות, אבל הכי כיף להתפנות בארץ ישראל. למרות שיש לנו עוד דרך ארוכה להתקדם ולעשות שינוי ואני מקווה להיות חלק מהשינוי הזה. אפשר לאהוב את המדינה שלנו ועדיין לרצות שתהיה נקייה יותר מסודרת יותר וראויה יותר".
