לא מורשית להיכנס למצרים עקב קשר רומנטי
(צילום: סטס קופולו)
האם מצרים "מסמנת" ישראלים שקיימו או מקיימים קשרים רומנטיים עם מקומיים בסיני ומכניסה אותם ל"רשימה שחורה" שמונעת את כניסתם לחצי האי? לפי עדויות של נשים וגברים ששוחחו עם ynet נראה שכן, וזו רק אחת מהבעיות והקשיים שבהם נתקלים ישראלים שמגיעים למעבר טאבה בדרך לחופשה בחופי סיני.
בחודש אוגוסט, אחרי 15 שנה, הורידה ישראל את רמת האיום לטרור בחופי סיני מדרגה 1 לדרגה 3. ישראלים רבים מיהרו לנפוש בסיני ולפי נתוני משרד החוץ במהלך חגי תשרי נפשו כ-100 אלף ישראלים בחצי האי המצרי. אך, כאמור, המצב רחוק מלהיות ורוד. נתחיל מ"הרשימות השחורות": פעיל בקהילת "אוהבי סיני", שמפעילה קבוצת פייסבוק פופולרית, סיפר בשיחה עם ynet כי "אפילו אם מישהי הייתה במלון עם חברה, ופקיד הקבלה ראה אותה נכנסת לחדר עם מצרי, שתיהן לא ייכנסו יותר, לא משנה מה היה שם. לא יגידו לה מילה, אבל בדרך כלל יחקרו לאחר מכן את המצרי ויצלמו את הדרכון שלה בדרך חזרה, בדרך לא דרך, וככה זה עובד".
במהלך הכנת הכתבה נחשפנו לכמה מקרים של ישראלים וישראליות שכלל לא ידעו שהם לא יכולים להיכנס למצרים, וגילו זאת רק במעבר טאבה, בדרך כלל כשהם נאלצים לספוג התנהגות בוטה ומזלזלת מצד פקידי ההגירה ששלחו אותם בחזרה לישראל. אחת מאותן ישראליות היא שיר טל, אימא לתאומים מזוגיות עם אזרח מצרי. לצד קיום אורח חיים מלא בישראל ניסתה שיר לבקר במצרים עם ילדיה בכל הזדמנות, עד שיום אחד בשנת 2016 סירבו להכניס אותה למדינה. "הגעתי יום אחד עם הילדים ועיכבו אותנו הרבה זמן בגבול המצרי", סיפרה בשיחה עם ynet, "ניסיתי לשאול שאלות, לבדוק, אבל כלום לא עזר".
שיר וילדיה חיכו במעבר הגבול שבע שעות, לאחר מכן תשאלו אותה בחדר צדדי ולבסוף השיבו לה את הדרכונים ואמרו לה שהיא מסורבת כניסה לסיני. את הסיבה הרשמית לא גילו לה. שיר ניסתה לפנות לשגרירות, להגיש בקשה לקבלת ויזה – אך סורבה. הזמן עבר והיא גילתה שיש עוד אנשים עם סיפור דומה. "אני חושבת שיש עניין עם התנגדות עזה ליחסים רומנטיים בין גברים לנשים, או להפך", אמרה.
מיכל (שם בדוי) הייתה גם היא בקשר זוגי רציף עם אזרח מצרי, בעלים של אתר נופש. הקשר החל בשנת 2004 והעמיק לאורך 11 שנים עד שיום אחד בשנת 2015 מנעו ממנה לעבור את הגבול. נדגיש כי מיכל ניהלה אורח חיים מלא בישראל וביקרה את בן זוגה בסיני פעמים רבות. "כשהגעתי למעבר הגבול, בהתחלה חתמו לי על הוויזה, ואז כתבו 'ביטול' וצעקו עליי 'לכי הביתה!'", סיפרה ל-ynet.
מיכל סיפרה כי היא עדיין ביחסים קרובים עם בן זוגה המצרי והם משוחחים דרך אפליקציות אינטרנט לעיתים קרובות. כמו האחרות, גם מיכל פנתה לעו"ד, לשגרירות ולקונסול באילת, אך מעבר לתשובה שהיא נמצאת ב"רשימה השחורה" היא לא קיבלה מענה לשאלותיה. מיכל מספרת שעם השנים נוצרו עוד ועוד קבוצות שיח של מסורבות כניסה לסיני והיא הבינה שהיא לא לבד.
"זה קטע של שש השנים האחרונות", אמרה, "מתברר שזה קרה גם לבנות אחרות. כולנו שקטות ועדינות, לא עוברות על החוק ולא עושים שום דבר פרובוקטיבי". מיכל ניסתה להפעיל עו"ד גם בצד המצרי, אך נראה שאף אחד לא רוצה לשתף פעולה.
ברוב המוחלט של המקרים מסורבות הכניסה הן נשים, אבל לעיתים גם קורה שגברים נחשדים בקשרים רומנטיים עם מקומיות וגם הם לא יכולים לחזור למצרים. יפתח (שם בדוי) הגיע לסיני בפעם הראשונה בשנות ה-90 וכמו הרבה ישראלים התאהב בחופים וחזר שוב ושוב ופיתח קשרי חברות עם המקומיים. יום אחד חלק יפתח מונית עם מצרייה שהייתה צריכה לנסוע לאותו כיוון כמוהו. יפתח התחיל את הנסיעה כשהוא יושב ליד הנהג, בדרך הם אספו אישה בדואית מבוגרת ולכן הוא עבר לשבת מאחור לצד הבחורה המצרייה – ואז הרכב נעצר במחסום. "נסענו לאותו מקום, עשו אחד ועוד אחד וחשבו שאנחנו יחד", סיפר. "מהרגע הזה לקחו לי את הדרכון והבנתי שתהיה לי בעיה להיכנס בפעם הבאה לסיני". ואכן כשיפתח ניסה לשוב לסיני לאחר מכן הוא סורב כניסה. גם הוא ניסה ליצור קשר עם השגרירות המצרית ועם גורמים נוספים ולא הצליח לקבל תשובות.
"זה עניין פוליטי", אמר. "אני רואה את עניין ה'חותמות השחורות' קורה כבר קרוב לעשור, אני מרגיש שהממשלה המצרית מפחדת מאיזו תביעה היסטורית או דתית של ישראל על האזור, אני רואה המון פחד, פרנויה. זה אחד העלבונות הגדולים שקרו לי".
נא לפרק את מצלמת הרוורס
איסורי כניסה על רקע רומנטי הם לא הצרות היחידות שמחכות במעבר הגבול לסיני. ישראלים ששוחחו עם ynet סיפרו שכבר לפני שלוש שנים הורו להם להוריד את מצלמת הדרך שעל החלון הקדמי. לאחר מכן המצרים החליטו שגם מערכת מובילאיי בעייתית, אך הצליחו להבליג לאחר שהבינו שהמערכת אינה משתמשת במצלמות אלא בחיישני תנועה. במהלך חג סוכות האחרון, בזמן הנהירה הישראלית הגדולה לסיני, החליטו המצרים לא לאפשר כניסת כלי רכב עם מצלמות רוורס. "לעומת מצלמות דרך, בהן עוד יכול להיות היגיון מסוים של צילום מחסומים ומקומות רגישים, אין שום היגיון בזה כי מצלמת רוורס מצלמת את הקרקע", אמר ל-ynet ישראלי שנוהג לבקר בסיני באופן קבוע.
ירון מאיר ביקר עם רכבו בסיני לפני חודשיים, חזר לארץ ולאחר שלושה שבועות שב לסיני עם הרכב רק כדי לגלות את ההגבלה החדשה. מאיר נאלץ לחזור לאילת, לפרק את המצלמה ולחזור למעבר הגבול. "משאירים את המצלמות במוסך באילת או מחביאים אותן כי אסור להיכנס איתן למצרים", סיפר. "אם אתה מצליח לפרק בעצמך בגבול, אז אתה משאיר את זה בפיקדון אצלם. זה לא בטיחותי ואין לזה שום סיבה, זאת אך ורק הטרדה".
מאיר הוסיף וסיפר: "סורקים גם את הכריות, זה מצחיק, ויש לנו שלום עם מצרים. הגבול הזה צריך להיות פתוח וזה ממש מגוחך מה שקורה שם, סתם מטרידים ישראלים".
מגבלות נוספות שקשורות במכוניות – מכסת מעבר מרבית של 50 כלי רכב ביום ואיסור על כניסה של רכבי דיזל וארבע על ארבע.
קושי נוסף בגבול הוא הכנסת ציוד צלילה ושיט. פקחי הגבול המצרים לא מאפשרים, לדוגמה, להכניס מצלמות תת-מימיות, ומונעים מצוללים להכניס מאזני ציפה. הישראלים נאלצים להפקיד במעבר הגבול את הציוד שנפסל למעבר, ואף לשלם על האחסון שלו. בדרך חזרה, בתום החופשה, נדרשים הנופשים למלא טפסים כדי לקבל בחזרה את הציוד.
"אף אחד לא יודע על איזו משמרת הוא ייפול"
גם ציוד של קייט סרף מעורר בעיות במעבר הגבול. אמיר טובול שניסה לעבור לסיני עם גלשן קייט נאלץ להשאיר אותו בארץ. "ברגע שאתה מגיע לצד המצרי, הם לא מוכנים להעביר ציוד", סיפר. "יש כל מיני סיבות, הם משתמשים בתירוץ שקשור להסכם הפסקת אש מ-1973. מבחינתם זה כלי שיט שמסוגל לעבור מרחקים גדולים, שזה נכון, אבל יש ציוד כזה גם בתוך סיני".
טובול מספר שיש תמריצים נוספים לא לאפשר הכנסת ציוד שיט למצרים, אם זה מחיר האחסון במעבר הגבול, והמחיר הגבוה שעולה לשכור ציוד כזה בחופי סיני. מנגד, הוא אמר שזאת לא בעיה גורפת. "אף אחד לא יודע על איזו משמרת הוא ייפול", סיפר. "אין כל כך עם מי לדבר, אתה תמיד נופל על אוזניים ערלות ואי אפשר להגיע לפתרונות. זה אמור להתנהל ברמה המדינית, בתור תיירים שרוצים לעבור את הגבול אנחנו מרגישים שגם למדינת ישראל אין אינטרס לעזור".
מטייל נוסף מספר שעד לפני ארבע שנים הוא היה עובר עם קיאק באורך ארבעה מטרים על גג הרכב, אך כעת אפילו מזרן ים נתקל בסירוב. מקרי החרמת הציוד קורים רק במעבר טאבה, ומבירור שערכנו עולה כי אפשר לטוס עם ציוד צלילה או שיט לשארם א-שייח.
כמו כן, בשבוע שעבר דיווחנו ב-ynet כי משרד הפנים המצרי מסרב לכמעט 90 אחוזים מהבקשות הישראליות לאשרות כניסה. זאת ועוד, חברת התעופה איג'יפטאייר לא מחזירה כסף למי שמסורב.
אחת מחברות קהילת אוהבי סיני היטיבה לתאר את המצב: "התחושה היא שהמצרים סימנו את התייר הישראלי כבלתי רצוי והם עושים צרות בכל אפיק אפשרי, יש הסכם תיירות כבר 40 שנה והיחסים אמורים היו להיות נורמליים, אבל עם מצרים אבל זה פשוט לא".
במהלך הכנת הכתבה ניסינו לבקש תגובה משגרירות מצרים בישראל אך עד כה לא התקבלה תשובה.
