אחד החופים היפים והמצולמים באיביזה הפך בסוף השבוע לזירת מחאה: כ-100 תושבים הגיעו ביום ראשון לקאלה סלאדטה, פרשו שלטים וקראו לצמצם את היקף התיירות באי, שלדבריהם דוחקת את המקומיים משוק הדיור, מעמיסה על התשתיות ומשנה את אופיו. מאחורי המחאה עומדת אגודת צעירי איביזה, שטוענת כי הבעיה כבר מזמן אינה רק הצפיפות בחופים – אלא מודל תיירותי שהופך את האי למקום שקשה יותר ויותר לחיות בו.
מחאת הצעירים באיביזה
המפגינים הגיעו לחוף כשהם נושאים שלטים נגד תיירות היתר, ובהם המסר: "לאן שלא מסתכלים – רק תיירים". את המחאה ארגנה אגודת צעירי איביזה (Associació de Joves d’Eivissa), ארגון שהוקם השנה על ידי צעירים מקומיים המוחים על הפגיעה, לדבריהם, בתרבות המקומית ובמרחבים הציבוריים בעקבות הגידול המתמשך בתיירות.
בארגון טוענים כי צעירי האי חיים במציאות שבה חלק גדול מהאפשרויות הכלכליות והתרבותיות מותאם בראש ובראשונה למבקרים. באתר הארגון נכתב כי מי שמחפש עבודה ימצא את עצמו במקרים רבים בענף התיירות, וגם אפשרויות הבילוי באי מזוהות במידה רבה עם תרבות המסיבות והמוזיקה האלקטרונית. מבחינתם, הצעירים אמנם חיים באיביזה – אך האי הולך ומתרחק מהם.
אחת הטענות המרכזיות של המוחים נוגעת למחירי הדיור. סיימון גרנוויל, מומחה לתיירות יוקרה שפועל באיביזה ובערים נוספות בספרד, אמר ל"ניו יורק פוסט" כי שוק השכירות העונתי דוחף כלפי מעלה גם את מחירי המגורים לאורך השנה. לדבריו, המצב הגיע לכך שגם עובדים שמחזיקים את תעשיית התיירות המקומית – בהם נהגים, עובדי מסעדות ומנהלי וילות – מתקשים להרשות לעצמם לגור באי, ובמקרים מסוימים אף נאלצו לחיות בכלי הרכב שלהם.
לצד משבר הדיור, התושבים מצביעים גם על עומס הולך וגובר על התשתיות. לדבריו של גרנוויל, הכבישים, מערכות המים ופינוי הפסולת באיביזה לא תוכננו להתמודד עם מספר המבקרים שמגיע לאי בשיא העונה, בעיקר בחודשים יולי ואוגוסט.
הביקור שלנו באיביזה, יולי 2023
( כתבתו של אסף קמר, צילום: אסף קמר ואדם קוטב, עריכת תוכן: טלי שימשוביץ, עריכת וידאו: איתי פולק)
גורם נוסף שמזין את הכעס הוא התחרות מול רוכשים ומשקיעים זרים בעלי אמצעים. קווין שרנק, יועץ תיירות בוולנסיה שלו קשרים משפחתיים לאיביזה, סיפר כי עבור מקומיים רבים האפשרות לחזור ולהתגורר באי הפכה כמעט בלתי אפשרית בשכר מקומי ממוצע. לדבריו, התחושה אינה בהכרח של שנאה כלפי התייר הבודד, אלא של תסכול ממערכת שמעניקה עדיפות למשקיעים ולמבקרים על פני מי שחיים במקום כל השנה.
למחאה יש גם ממד תרבותי. באיים הבלאריים, שבהם נשמרת זהות קטלאנית מקומית חזקה, חלק מהתושבים חוששים כי התיירות ההמונית דוחקת לא רק את המקומיים מהדיור ומהמרחב הציבורי, אלא גם את השפה, התרבות ואורח החיים המקומי. שרנק תיאר מצב שבו תושבים רואים את מקום הולדתם הופך בהדרגה ל"פארק שעשועים", בזמן שהם עצמם מתקשים יותר ויותר להרשות לעצמם להמשיך לחיות בו.
איביזה רחוקה מלהיות היחידה שמתמודדת עם הזעם על תיירות היתר. בשנים האחרונות הפכה ספרד לאחד ממוקדי המחאה הבולטים באירופה, ובקיץ שעבר אף תועדו מפגינים בברצלונה כשהם מתיזים מים על תיירים באקדחי מים. מחאות נגד העומס התיירותי נערכו גם ביעדים נוספים ברחבי היבשת, על רקע טענות כי ריבוי המבקרים מייקר את הדיור ואת יוקר המחיה ומעמיס על מרכזי הערים.
מתקפת המים בברצלונה, יולי 2024
(צילום: רויטרס / REUTERS / Bruna Casas)
עומס תיירים בסנטוריני, יוון
(קרדיט: רויטרס)
באיטליה נרשמו עומסים כבדים ביעדים כמו ונציה וחוף אמלפי, ובסרטונים שהופצו ברשת נראו המוני תיירים יוצרים פקקי הולכי רגל ברחובות ובנקודות צילום פופולריות. גם סן טרופה שבדרום צרפת מתמודדת בקיץ עם זרם גדול של תיירים ומשפיעני רשת שמגיעים לעיירת הנופש הקטנה.
באיביזה עצמה מבקשים מארגני המחאה להבהיר כי מבחינתם לא מדובר רק בדרישה להתנהגות טובה יותר מצד המבקרים. הארגון קורא ל"צמצום תיירותי" – כלומר להפסקת המרדף אחר גידול מתמיד במספר התיירים – וכבר הודיע כי בכוונתו להתנגד גם לתוכנית להרחבת נמל התעופה של האי. מבחינת המוחים, השאלה כבר אינה אם התיירות טובה לאיביזה, אלא כמה ממנה האי מסוגל לשאת.
