(צילום: ירון שרון)
מזרחית לכביש החוף, באזור דמדומים ערפילי ושומם בין קיבוץ יקום לשמורת נחל פולג, מסתתרות חורבותיו של גן האירועים המפורסם "האגם - פארק יקום". גן האירועים היוקרתי היה ידוע בעיקר בתחילת שנות ה-90 כאתר מסיבות, חתונות ואירועים משפחתיים נוצצים של אנשי האלפיון העליון, אמנים בולטים, פוליטיקאים ונספחים. לפני כעשור, בהוראת צו של בית המשפט שקבע כי גן האירועים פועל בניגוד לחוק, האתר נסגר וננטש לאנחות.
בימי הקורונה המדכאים זאת לא חוכמה גדולה לטייל בגן אירועים נטוש - הארץ מלאה בעשרות עסקים סגורים, בחובות, בייאוש ובשברי חלומות. החלטנו לצאת דווקא לגן האירועים הנטוש הצמוד לשמורת הטבע נחל פולג בגלל הזיכרונות הטובים מימי הזוהר של המקום, וכנראה גם בגלל ההנאה האסתטית המוזרה מצילום צמחייה מתורבתת שיצאה לחופשי.
רגע לפני הסגר השלישי יצאנו בשעת בוקר מאוחרת לסיור מצולם ומסקרן במיוחד בגן האירועים הנטוש. למרות שנסענו באור היום, הנסיעה האיטית בכביש המתפתל - אל האגם של קיבוץ יקום הייתה מרגשת, ומלאה בזיכרונות נעימים ורוויים באדי אלכוהול תוצרת חוץ. חנינו את הרכבים ממש על הכניסה לגן האירועים הנטוש, ורוח רפאים של בחור צעיר עם פנס ואקדח סימנה לנו להתקדם.
מכיוון שהאתר ננטש לפני כעשור, הצמחייה המטופחת של גן האירועים הפכה פראית וכוחנית, ויופייה הקסום משתלב עם צמחיית הבר בשמורת הטבע הצמודה. למזלנו השער של גן האירועים הנטוש פתוח, ולא צריך לטפס על גדרות. אנחנו יורדים במדרגות העץ המתפוררות אל הלובי המהודר, שם חיכו ההורים של החתן והכלה, ושם גם הייתה הכספת להפקדת הצ'קים. העמודים וגופי התאורה החלודים עברו לשליטת הציפורים, האדניות התמלאו בקוצים ורחבת הדק המפורסמת, ששרדה באופן יחסי, נראתה כמו פצע פתוח שפעור בכאב בתוך מרבד סמיך של צמחיית החורף הירוקה.
בגלל הצמחייה הפראית לא הצלחנו לראות את האגם, וגם לא קיבלנו מהמלצרים קבבון טלה בכוס וויסקי עם טחינה. מאוכזבים מהבופה המשכנו בתנועה איטית לאורך הדק, מציצים לשירותי האורחים. לפי הכמויות של הקוצים על הרצפה המטונפת, המבנה הפך לבית מלון של דורבנים. למרבה הפליאה בשירותי הנשים שרדו הנורות האיכותיות לתיקון האיפור מול המראה השבורה.
קל מאוד לאתר את המיקום המדויק שבו התקיימו טקסי הנישואין. הדק שרד במלואו וגם המרפסת, אבל האגם המרהיב, שהיה אמור לנצנץ ביוקרתיות מפנקת, מאחורי החופה, נעלם. מסיבה לא ברורה המים באגם המפורסם התייבשו וג'ונגל של קוצים השתלט על השטח. בדיוק במקום המקודש שבו התנהלו החופה והקידושים של מפורסמים רבים, סטלנים עלומי שם ובעלי חוש אסתטי משובח הציבו ספה ישנה והפכו את האתר לתצפית שקיעות משובחת. זה הזמן לבקש מהקוראים הקבועים והנאמנים של סדרת הכתבות על המקומות הנטושים לשלוח למייל האדום שלנו תמונות מהחופה ומהימים היפים ההם, כשהאגם היה מלא במים.
אני יושב בניחותא על הספה המפנקת, מנסה להיזכר בשמות הזוגות שהייתי כאן בחתונתם - ואם הם עדיין נשואים, ופתאום אנחנו שומעים רעשים מוזרים וקולות חזקים של מישהו שדופק משהו על קיר. אנחנו מתקדמים בזהירות לכיוון ההמולה ומזהים את רחבת הריקודים האהובה, ששרדה במצב מצוין, ואדם מסתורי עם לום מתכת כבד מנסה לשבור ברזלים חלודים מהקיר של בר המשקאות. מתברר שהוא בחל"ת וקפץ עם הילדים לסיבוב בגן האירועים הנטוש "כדי לנשום קצת אוויר ולמצוא אוצרות". הוא אומר: "הברזלים האלה שווים הרבה כסף, מצאתי גם רצועת בד ארוכה ויש פה המון עקרבים. בבקשה אל תכתוב את השם שלי בכתבה - אני לא רוצה שאשתי תדע שאני לוקח את הילדים שלנו למקומות מוזרים כאלה".
מתחת לברזל שהבחור עוקר מהקיר קופץ עקרב שחור וגדול, וכולנו נרתעים. מסתבר שלהקת עקרבים עצבנית השתלטה על הבר ואנחנו מחליטים לשפר עמדה לאחור ולחפש את מזלנו בעמדת הדי.ג'יי המוגבהת ששולטת על הרחבת הריקודים. בגלל הצמחייה הפראית, קצת קשה לראות את הרחבה, אבל השולחנות והמדפים של התקליטים והפטיפונים שרדו - וסט כבד ומשובח של די.ג'יי אלה גוטמן מתנגן לי פתאום מקרקעית המוח, ומתערבב בזיכרונות נוסטלגיים ומתקתקים על מסיבות מופלאות ואנשים יפים שנעלמו לי מהחיים במהלך הדרך.
מאחורי המבנה הנטוש והמתפורר של המטבח - זיהינו את מזח העץ המפורסם, שהיה אתר צילום דביק ופופולרי לזוגות המתחתנים. מכיוון שהאגם יבש, המזח הרקבובי חוצה ג'ונגל סבוך של צמחיית קנה ועשרות ציפורים נבהלות מאיתנו וטסות לשמיים בצרחות. היעדר האגם ומימיו הכחולים מכאיב לעין, ויוצר גרדת של אי נוחות וצער על הנעורים שחלפו וזיכרונות ישנים. גם הברווזים והברבורים החמודים של פעם לא שרדו ואנחנו מחליטים להתקדם עם הסיור שקיבל ארומה מעט מדכאת.
בחדר האירוח וההתייחדות של הזוג הצעיר - נשארו מזרן זוגי ישן וקורי עכביש. החדר הגדול והמסריח, שבו הרב היקרן של הסלבס היה מחתים את החתן על הכתובה עם קריצה, היה מלא בצואת יונים. באחת המגירות ששרדו את כוחות הזמן הכבירים אנחנו מוצאים תגלית מרגשת ומפתיעה במיוחד - מעטפה מצהיבה לצ'קים עם הלוגו של האגם, שמתברר ששרד רק על הנייר.
רגע לפני היציאה החוצה - אנחנו מזהים את מבנה השירותים המרכזי של הגן, שהפך לאתר גרוטאות מאובק במיוחד, וזיכרונות עבר מציפים אותי. אני מסתכל במראה המאובקת ששרדה באופן מפתיע את אימת פגעי הזמן, ורואה שמביט בי אדם מבוגר ולא מוכר.
אזהרה: הסיור בגן האירועים הנטוש "האגם - פארק יקום" הוא מאוד מסוכן. מדובר באזור דמדומים פראי וללא חוק. באתר קיימים בורות רבים ומבנים שונים בסכנת התמוטטות. נחשים ועקרבים שולטים במקום, ואין בפרסום הכתבה המלצה לציבור לבקר בו.
