17 מעיינות ביום אחד, 670 קילומטרים של נהיגה ויציאה מהבית בחמש בבוקר – זה היה היעד שהציב לעצמו קובי פלד, יוצר התוכן המוכר כ"קוקו טריפ", אחרי שפציעה ברגל אילצה אותו לוותר, לפחות זמנית, על ריצות השטח. אלא שהתוכנית המוקפדת התנגשה שוב ושוב במציאות: ניווטים שהסתבכו, הליכות ארוכות והפתעות בדרך. בסופו של יום הוא אמנם טבל ב-11 מעיינות, אבל מבחינתו זו הייתה רק יריית הפתיחה.
אתגר המעיינות של קוקו
"הייתי קצת מסוגר בבית כי לא יכולתי לרוץ", מספר פלד בשיחה עם ynet. "גם המצב הנפשי שלי בעקבות הפציעה במלחמה וכל זה לא ממש עזר. ואז אמרתי לחבר טוב, אליקו, שהוא שותף לכל המזימות הטיפשיות שלי: 'אני לא רץ, אז בוא ננסה לטבול בכמה שיותר מעיינות ביום אחד'".
הרעיון נשמע פשוט, אבל התכנון התגלה כמורכב. "פתחתי מפות, עברתי על עשרות מעיינות שסימנתי לעצמי בחודשים האחרונים, וניסיתי לחבר אותם למסלול אחד. על הנייר היו לנו 17 מעיינות, והקצבנו שמונה דקות לכל אחד - נכנסים, טובלים, מצלמים וממשיכים". בפועל, המציאות טרפה את הקלפים כבר מהתחנה הראשונה.
התחנה הראשונה הייתה עין טורעאן שבגליל התחתון. "לא הכרתי אותו קודם", הוא מספר. "המקום נמצא בתוך מערה קטנה, המים כחולים ומדהימים, אבל היו שם הרבה לשלשת של יונים, ובסוף החלטנו לא להיכנס". למרות האכזבה, מבחינתו זה היה חלק מהרעיון. "רציתי להגיע גם למקומות שאני לא מכיר. חלק מפתיעים לטובה וחלק פחות".
קוקו בעין טורעאן. נשאר בחוץ
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
משם המשיכו לעין דביר, ושם גם התברר עד כמה התוכנית שלהם רחוקה מהמציאות. "אתה נוסע בדרך שכולה צהוב וקוצים, ואז פתאום מגיע לדשא ירוק ומים כחולים", הוא מספר. "אבל כשהגענו הבנו שצריך ללכת בערך קילומטר. הסתכלנו אחד על השני ואמרנו: 'מבזבזים זמן או ממשיכים?'. בסוף החלטנו שאנחנו במשימה". השניים מצאו את עצמם רצים עם סנדלים, ושהייה שתוכננה להימשך שמונה דקות התארכה לכחצי שעה.
קוקו בעין דביר
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
גם בבור קרן, סמוך לאיילת השחר, איבדו דקות יקרות כשחיפשו את הכניסה הנכונה. "בפעם הראשונה שאתה מגיע למקום כזה אתה לא מכיר את השטח. חנינו בשער הלא נכון והסתובבנו בתוך הסבך. היום כבר הייתי מגיע ישר, אבל אז זה עלה לנו בזמן".
בור קרן. מעניין
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
משם המשיכו לשלישיית המעיינות עינות עינן, עין הדייג ועין תאו. "עינות עינן היה פחות מוצלח, אז חתכנו מהר. בעין הדייג כבר הרגשנו שחזרנו למסלול - פגשנו במקרה מישהו שעוקב אחריי, טבלנו וצילמנו. גם בעין תאו לא נשארנו יותר מכמה דקות. ידענו שכל דקה במקום אחד באה על חשבון המעיין הבא".
קוקו בעין הדייג
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
עין תאו, לבד ביום שישי. אחרי שהלכנו הגיעו כמה מטיילים
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
בשלב הזה כבר היה ברור שהיעד המקורי הולך ומתרחק. כל הליכה קצרה, כל טעות בניווט וכל עצירה לא מתוכננת הצטברו לעשרות דקות, והשעון הפך ליריב הגדול ביותר שלהם.
"ראינו שאנחנו כבר רחוקים מאוד מהלו"ז שתכננו", הוא משחזר. "כבר הייתה שעת צהריים והבנתי שאנחנו לא עומדים בזה". בשלב הזה הם התחילו למחוק תחנות מהמסלול. "ויתרתי למשל על שכשוך כפר בלום. הייתי שם לא מזמן, אז אמרתי שאין צורך לחזור רק בשביל עוד סרטון".
בסופו של דבר הם הגיעו למאגר עורבים, והמרוץ נגד השעון התחלף לכמה דקות של שקט. "היינו שם לבד לגמרי. המים היו חמים, הייתה בריזה נעימה, וזה היה בדיוק מה שהיינו צריכים אחרי כל הלחץ. אי אפשר לשבת שם הרבה כי המים ממש חמים, אבל היה פשוט כיף".
התחנה הבאה, נביעה ישנה בפארק עורבים, הסתיימה הרבה פחות טוב. "ראינו שתי בריכות ירוקות לגמרי, ואז פתאום משהו קפץ בתוך המים. אחר כך ראיתי זנב של משהו. פחד אלוהים. לא הכנסתי אפילו את הרגל".
אפילו קוקו חסר הפחד נשאר בחוץ
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
גם על ביר אל-בלוט החליטו לוותר. "ראינו גדר, קוצים ושדה שלם שצריך לחצות. כבר היינו בלחץ זמן, אז המשכנו הלאה".
אבל אם יש מקום אחד שהצדיק מבחינת קוקו את כל האתגר, זה היה בור אליהו. "זה היה המאסטרפיס של אותו יום", הוא אומר. "מסביב יש רק קוצים, שדות, שערים וגדרות. ואז אתה מציץ פנימה ורואה מים בצבע תכלת. פשוט מטורף." לדבריו, סביב המקום קיימת מחלוקת באשר למעמדו. הוא נכנס למים לכמה דקות בלבד והמשיך הלאה. "העליתי רחפן, התלהבנו מהמים, ופשוט לא הפסקנו לקפוץ. כבר ידענו שאנחנו חייבים לעוף משם, אבל היה קשה לעזוב מקום כזה".
קוקו בבור אליהו:
התחנה האחרונה הייתה בריכת העמודים. בגלל גובה המים הם החליטו שלא להיכנס. "מי שלא מכיר חושב שזו סתם בריכה, אבל יש בפנים עמודים ואפשר להיפצע", הסביר קוקו. במקום זאת הוא טיפס על מכל מים סמוך, הציץ פנימה - ואפילו העז להיכנס לכמה שניות. "אליקו התחיל להפחיד אותי שיש שם משהו במים. צילמתי מהר וברחתי. ברור שלא היה שם כלום, אלה רק הפוביות שלי".
בריכת העמודים - זהירות, עלולה להיות מסוכנת
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
בשעה שתיים אחר הצהריים הסתיים האתגר. מאחוריהם היו 11 מעיינות, כ-670 קילומטרים של נהיגה והמון לקחים. "התבאסתי שלא עמדנו ביעד של 17 מעיינות", מודה קוקו. "בדיעבד הבנתי שצריך לחשב לא רק את זמן הנסיעה, אלא גם את ההליכה, החלפת הבגדים וההתארגנות בכל מקום. זו באמת משימה - לא טיול".
אבל אם חשבתם שהכישלון היחסי הוריד לו את החשק, אתם לא מכירים את קוקו. "כשאני במשימה, אני במשימה", הוא מחייך. "כבר בדרך הביתה חשבתי איך בפעם הבאה לעשות את זה טוב יותר".
