באמצע הדרך בין תל אביב לירושלים, על כביש 443, מסתתרת עיר שלכאורה הולכת לישון מוקדם - עיר של משפחות, חוגים, קניונים וסידורים לשבת. אבל מתחת למעטה השקט המבלבל, בשנים האחרונות קורה כאן משהו אחר לגמרי: סצנת חיי הלילה של מודיעין התעוררה, ומקומיים רבים מעדיפים לוותר על נסיעה מתישה של חצי שעה לתל אביב או לירושלים ועל חיפוש חניה, ובמקום זאת לצאת לבלות בעיר.
ברוכים הבאים למודיעין של הלילה
(כתבתו של אסף קמר)
ערב יום חמישי יצאתי לבדוק מה קורה במודיעין-מכבים-רעות אחרי שהילדים נרדמים, וגיליתי שדרת בילויים חדשה בישראל - בדיוק באמצע הדרך שבין בתי הקפה של שדרות רוטשילד לברים של מחנה יהודה. ככתב שטח החלטתי הפעם לזרום עם המארחים ולקרוע את חיי הלילה של העיר העברית הצעירה ללא גבולות. וכדי לא לסכן את עצמי בנהיגה שיכורה עשרים דקות הביתה, עשיתי צ’ק אין מפנק במלון ג'ייקוב מודיעין החדש והמצוחצח, המלון הראשון בעיר. כל הברים שבהם נבקר במהלך הלילה נמצאים במרחק הליכה קצרה. מתכון בדוק לבילוי לילי מושלם.
התחנה הראשונה – פיצה צ'אקרה
מדובר בגלגול המודיעיני הדנדש של מותג ותיק ומוכר מירושלים, ומי שמקבל אותנו עם חיוך רחב ושוטים של וויסקי יוקרתי הוא ניר פרץ, הבעלים של פיצה צ'אקרה.
"המקום הנפלא שלנו נפתח לפני כמעט ארבעה חודשים", הוא אומר. "זאת אחרי שנתיים של פעילות בירושלים ו-25 שנה של עשייה בצ'אקרה, מסעדת האם. המקום הזה מרגיש לנו נפלא. אתה יכול לראות במרכז המסעדה את הטאבון - זה הלב הפועם של המקום. יש גם בר קוקטיילים ומלא מנות ראשונות לצד הפיצה".
ומיד עוברים לחוויה הקולינרית המסקרנת של הפיצה המתוחכמת. פרץ: "יש לנו את הפפרוני הידועה והשופעת, פיצה פרסקה ופיצה סרדינרה עם ביצים רכות - סרדינים של אורטיז וקרם ארטישוק. זו פיצה לחובבי הז’אנר, אבל מאוד אוהבים אותה".
הברמנית החביבה מזמינה אותי לטעום "גרין פארק". עם כל הרעש של הבר, חשבתי לתומי שזה סוג של אפליקציית חניה, אבל מתברר שזו אינטרפרטציה מקומית לקוקטייל ירוק ומרענן על בסיס ג'ין והרבה בזיליקום.
הקהל בצ'אקרה מעורב: יש כמה משפחות עם ילדים מורעבים שבאו לסגור את היום בסבבה, ויש גם צעירים שכאן מתחילים את הלילה. אחד מהם אומר לי, עם המון גאווה מקומית: "תדע לך שהעולם השתנה - היום כבר לא שווה לנסוע לירושלים בשביל לאכול פיצה. במודיעין יש הכול, ואם יש קצת מזל - אז יש גם חניה”.
תחנה שנייה – מנדה בר
שתי דקות הליכה בשדרה המוארת, במקביל לבליינים רבים כמונו - שבאו לקרוע את חיי הלילה של מודיעין - ואנחנו נכנסים לבר הנעים של המלכה הרשמית של סצנת הבילויים המקומית. קוראים לה אדר מנדה (30), יש לה חיוך של מיליון דולר, וישר מתחילים עם מתקפת שוטים של ג'ין ואפרול.
"המקום הוא בעצם בר שכונתי, משפחתי, שפתחתי יחד עם אבא שלי לפני שש שנים", היא משתפת ומוזגת עוד סיבוב במקביל. "זה בר שאנחנו מציעים בו הכול מהכול — גם לשבת ככה על בירה בסוף היום, גם על איזה קוקטייל שווה ואוכל טוב. אווירה טובה זה מה שהכי חשוב לנו כאן".
אפשר למצוא אהבה בחיי הלילה של מודיעין?
"וואו, מלא", אדר צוחקת. "יש אצלנו מלא-מלא דייטים, וכמה וכמה זוגות מצאו כאן אהבה - וזה המקום שלהם. אפילו העובדים מתחברים אצלנו, ויש לנו המון זוגות שהתחילו פה במשמרת ותמיד אומרים: הכרנו במנדה".
הברמנית המקצוענית, ששמעה שעשיתי צ'ק אין מפנק במלון המקומי ואני לא צריך לנהוג חזרה הביתה, מערבבת לי משקה מסקרן בצבע כחול בוהק. "יש לנו פה את האזול - זה קוקטייל על בסיס וודקה, בטעמים של אננס ואפרסק, עם טיפה ליקר קירסאו בטעם תפוזים", היא מסבירה, "וזה גם מה שעושה את הצבע".
הראש קצת מסתובב, ואני מבין שאני חייב להוסיף קצת חלבון ומים קרים לסיטואציה - והשיחה גולשת לאוכל במנדה. "הכול טעים ברמות", אדר שוב מחייכת, מסמנת למלצריות, והשולחן מתמלא במטעמים. "יש לנו המבורגר נדיר, נקניקיות נדירות ומנות ראשונות". והיא מזמינה את כל בית ישראל. "תגיעו למנדה למצוא אהבה. יש לכם פה מלא אופציות ואלכוהול טעים".
השולחן שלנו במנדה באווירה ממש טובה, הלחיים שלי סמוקות, וזה הזמן המדויק לבדוק מול המציאות את האגדה האורבנית-האירוטית הטוענת כי העיר מודיעין מאוד ידועה בחיי לילה סוערים של גרושים-גרושות - פרק ב'.
"הם באים גם לפה, לא חסר", אדר צוחקת. "הם יוצאים ומבלים ומכירים מחדש. נפתחים. אבל זו לא סצנה מוחצנת, אלא תנועה שקטה של אנשים שמתחילים מחדש".
טליה קינן-רוז, בליינית מקומית ידועה ותושבת מודיעין כבר 27 שנה, מקבלת דרינק חינם בצבע כחול תמורת ראיון אישי ומוסיפה פיקנטריה על הסצנה המסקרנת. "בגדול, הסיפור של גרושים-גרושות שחוגגים במודיעין, זה מיתוס כזה", היא אומרת בהחלטיות. "העיר בעבר הייתה של משפחות צעירות שעבדו קשה ונסעו מחוץ לעיר, והיו משפחות רבות שנקלעו לקשיים. אבל אם מסתכלים על סטטיסטיקה אמיתית של גירושים בישראל - מודיעין לא במקום הראשון, וגם לא השני ולא השלישי".
כששואלים אם יש חתיכים במודיעין היא צוחקת. "רק אלה שמגיעים מתל אביב. ואם רוצים באמת למצוא אהבה - צריך לנסוע לתל אביב. ולמרות שאני מבלה המון בתל אביב, היתרון במודיעין הוא שאתה מרגיש בית: אפשר לרדת לבילוי בנעלי בית ולטייל ברחוב, ויש פה מלא מסעדות, ברים ובתי קפה. זאת אחלה עיר".
תחנה שלישית – התנדי
לקראת השעה עשר וחצי בערב, הרחובות של השדרה מלאים בצעירות וצעירים שיוצאים לבלות באווירה אקלקטית - חילונים, דתיים, כיפות סרוגות וחיילים במדים. כולם מחפשים עניינים, ואני נוחת בתנדי, אחד המוסדות הוותיקים של העיר. לקראת השעה 23:00 אין שולחן פנוי: המטבח מוציא מנות במהירות, יש די ג'יי שמפציצה במוזיקה אלקטרונית, והמלצריות הצעירות רוקדות ודופקות שוטים כאילו אין מחר.
תומר לוי, שפתח את המקום עם אחיו, מציג תפיסה ברורה: "זה מקום באווירה אורבנית - חלבי ישראלי וקוקטיילים. כל המקום פה נבנה בעבודת יד שלי ושל אחי. לא היו פה קבלנים ולא אנשי מקצוע - עשינו הכול לבד, ואספנו המון פריטי רטרו. זה מקום של שפע - זה היה החזון".
הגישה שלו לבילוי ברורה: "רצינו להביא למודיעין תרבות בילוי קצת שונה - בלי קוד לבוש, בלי סינרים, בלי מגשים, ועם כמה שיותר תחושה אינטימית בין אנשים. לפני שאנחנו מוכרים אוכל ואלכוהול - אנחנו מוכרים אווירה ושירות. וברגע שיש חיבור בין אנשים, ואתה שומע לקוח שואל 'איפה המלצרית שהייתה אתמול?' - זה מבחינתנו השכר האמיתי".
אפשר למצוא אהבה בחיי הלילה של מודיעין?
"אני מצאתי אהבה בתנדי", הוא אומר בסיפוק. "הרבה עובדים שלי הכירו פה. זה כמו כור היתוך של הצבא - אנשים שונים, והתנדי זה מה שמחבר ביניהם".
נדב מרציאנו (35), בליין מקומי, מצטרף לשיחה: "אני חד משמעית מעדיף להישאר לבלות במודיעין", הוא מדגיש. "כאן הרבה יותר רגוע, ויש חניה ותמיד יש מקומות לשבת. אין פה אנשים פלצנים יותר מדי, מחירים סבירים, ויש לי הרבה חברים שהכירו פה, מצאו בת זוג ופרחו מחדש".
לקראת חצות, חבורת בנות צעירות שישבה לידנו מסיימת את הערב. סתיו דמרי, צעירה אנרגטית שהגיעה לבלות עם חברות במודיעין במיוחד מקיבוץ סעד בעוטף עזה, הופתעה מהמגוון של האופציות ומכמות האנשים שיצאו לבלות בעיר. "באתי בידיעה שגם פה אין חיי לילה", היא משתפת בגילוי לב, "ואני חייבת לציין שהמקום פה מדהים. מודיעין תפסה תאוצה. אנחנו פה משעה 20:00 בערב, והשעה כבר 23:00 פלוס, ורק נהנינו".
תחנה רביעית – הפטריקס
שעת חצות הגיעה במהירות שיא. המשימה הושלמה, ואני קצת שיכור, מחפש את הדרך למלון, אבל רעש סוחף של מוזיקה קצבית וקולות שמחה של בליינים מושכים אותי פנימה, לפטריקס.
"זה לילה תוסס, ואתה רואה את זה בעיניים", מספר לי אוסטה, מנהל פטריקס מודיעין. "אנשים רוקדים, מוזיקה והרחבה מלאה. יש פה רצון אמיתי להרים את חיי הלילה של העיר, ואנחנו עובדים על זה קשה — להביא את האמנים הכי טובים בשעות הכי טובות. פעם היה קטע שאמרו שמודיעיני אמיתי מבלה בתל אביב, אבל היום מודיעיני אמיתי מבלה בפטריקס, ולפעמים זה מרגיש כמו סניף של תל אביב בתוך מודיעין".
"אני מצאתי פה את אהבת חיי, דווקא בחיי הלילה של מודיעין", הוא אומר. "יש כאן איכות טובה של אנשים, רמה מאוד גבוהה גם בלילה". וגם הסיפורים על פרק ב' והחגיגות של הגרושים והגרושות לא מפתיעים אותו. "יש לנו ערבים של שנות ה-80 וה-90, וזה מביא קהל יותר בוגר - אנשים מהשלב המאוחר יותר של החיים, קהל קבוע שנהנה באמת. יש גם ערב ים-תיכוני, ולא צריך לצאת ממודיעין בשביל ליהנות, לשתות ולעשות כיף".
הכותב היה אורח מלון ג'ייקוב מודיעין
