ההודעה שיצאה בסוף השבוע האחרון מירושלים, ולפיה ישראל מכירה רשמית בסומלילנד, הביאה לתודעה את המדינה האפריקאית שכמעט ואינה קיימת על מפת העולם הדיפלומטית. בעוד שרוב המדינות ממשיכות להתעלם ממנה, עבור יואב מגד - יזם ישראלי - סומלילנד הייתה כבר לפני שנים יעד של ממש: מקום מגורים, עבודה והרפתקה.
הישראלי שהתגורר בסומלילנד
(צילום: ליאור שרון)
בריאיון לאולפן ynet הוא מספר כיצד הגיע לשם, למה בחר דווקא בה כיעד, ואיך נראים החיים במדינה הענייה, הלא מפותחת אך מלאת הפוטנציאל - שמעולם לא פחד להסתובב בה עם דרכון ישראלי במשך השנים שחי בה.
אז איך הגעת לסומלילנד? למה דווקא לשם?
"זו הייתה הזדמנות עסקית. כיזם שמחפש הזדמנויות, סומלילנד וג'יבוטי, שבהן גם ביקרתי – נראו לי מעניינות מאוד. אני גם אוהב הרפתקאות, אוהב את הים, אוהב לצלול, אז זו הייתה הזדמנות ששילבה את כל הדברים האלה".
אמרת הזדמנות עסקית – מכרת מלפפוני ים. מה זה אומר? למה הם צריכים את זה, ומאיפה הבאתם אותם?
"מלפפון ים, למי שלא מכיר, הוא יצור ימי ארוך שלפעמים גם נראה קצת מגעיל. אנחנו מכירים בעיקר את הגרסה השחורה שלו מסיני או מאילת, אבל יש בערך 3,000 סוגים שונים. במזרח הרחוק - בסין, ביפן ובמדינות נוספות, זה נחשב למעדן מאוד רציני. שם קילו של מלפפון ים יכול להימכר גם ב-3,000 דולר. לכן, במקומות שבהם יש עדיין משאבים כאלה, ושאפשר להוציא אותם בלי לפגוע בטבע, עושים את זה. סומלילנד היא אחד המקומות המרכזיים שבהם זה עדיין אפשרי".
ספר קצת על האנשים שחיים שם.
"אלה אנשים מאוד מעניינים. יש שם ערבוב של תושבים שמקורם בסומליה, באריתריאה ובאתיופיה - בעיקר שבטים שמתעסקים בגידול צאן. מה שמצחיק הוא שיש להם את הים הכי פורה בעולם, אבל הם כמעט לא אוכלים אוכל מהים ולא נוגעים בדגים. זו מדינה מאוד ענייה, עם רעב, ואנשים שם משתכרים פחות מאשר במדינות עולם שלישי שאנחנו מכירים", הוא מסביר.
"מצד שני, יש שם נופים מדהימים, פנינים אמיתיות, טבע יפהפה, חיות, מקומות שיכולים להיות מהממים. אבל המדינה מאוד לא מפותחת: אין תשתיות, העוני עמוק, וברמה מסוימת זה אפילו מצחיק. היא לא פחות מושחתת ממדינות אחרות שאנחנו מכירים, וגם שיטת חלפנות הכספים שם ייחודית - אתה נותן עשרה דולר ומקבל חבילה עצומה של שטרות. זו מדינה מאוד מעניינת".
אתה דובר סומלית? איך בכלל מתקשרים שם?
"לא. בעיקר מתקשרים בערבית, בצרפתית או באנגלית - אלה שלוש השפות המרכזיות. ועוד דבר מעניין: בתור ישראלי לא הייתה לי שום בעיה שם".
אז כשהזדהית כישראלי - איזה יחס קיבלת?
"האמת היא שהם בכלל לא ידעו מה זה ישראלים. בתקופה שאני הייתי שם הם כמעט לא הכירו את המושג. הם ידעו מה זה יהודים, ופחות אהבו יהודים, אבל כלפי ישראלים לא הייתה להם שום בעיה. אפשר היה להסתובב עם דרכון ישראלי והכול היה רגיל, שגרתי, בלי שום קושי. אני מאמין שהיום זה אפילו יהיה יותר קל".
בטח ראית את חגיגות השמחה שם סביב ההכרה של ישראל במדינה.
"כן. הם חור שחור שאף אחד לא מגיע אליו ואף אחד לא באמת חושב עליהם. אף אחד לא נותן להם תמיכה או יחס. אז ברור שגם אם מדינה כמו ישראל נותנת להם הכרה, הם מתרגשים מזה. זו מדינה שסובלת מהזנחה של עשרות שנים, מכיבושים של מדינות שונות, אבל במקביל יש שם אנשים סופר מעניינים ונופים מקסימים".
ובסופו של דבר, הרגשת בטוח שם?
"ברוב הזמן כן, הרגשתי בטוח. היו גם רגעים פחות בטוחים, אבל זה היה בעיקר בגלל פיראטים בים בתקופה שבה עבדנו שם. תחושת חוסר הביטחון לא הגיעה מהאנשים ביבשה, אלא דווקא מהפיראטיות הימית".
