הדיווח של רון בן ישי מיום חמישי בבוקר
(צילום: סטס קופולו)
אנחנו לא צריכים שיספרו לנו איך מרגישה תיירות בזמן מלחמה. כל יירוט תועה בצפון שמעלים את הנופשים בצימרים, טילים שנורים בדרום ומוחקים ממפת הטיולים אזורים שלמים, ותקופות מלחמה שבהן מופגזות גם ערים מרכזיות מוכרות גם לנו. אנחנו זוכרים את כל הכתבות שצועקות "גל ביטולים" עם כל צבע אדום, וראינו יערות בוערים מבלוני תבערה. אבל כמו שאוהבים להגיד ברשת: זה לא אותו דבר.
אנחנו לא מכירים טנקים ברחובות, אנחנו לא מכירים מאות אלפי פליטים, וילדים שנותרו בלי כל. אנשים שאין להם בית לחזור אליו אולי מזכירים לנו תקופות אחרות בהיסטוריה, אבל המוח והלב מתעקשים להבין: זה קורה עכשיו, זה קורה קרוב. זיכרונות על יופי ועל בילויים נראים כמו עולם שכבר לא יחזור, לא כמו מציאות שבחודש שעבר עוד התקיימה.
דיאנה זקון, שב-20 השנים שבהן גרה בישראל הספיקה להתחתן ביומה השני של מלחמת לבנון השנייה, מתגוררת בעשור האחרון בקייב. בארץ היא הייתה רוקחת, ושם היא מדריכה תיירים, ישראלים ברובם. היא טסה לספרד לחופשה רגע לפני שפוטין עשה את הבלתי ייאמן ופלש לאוקראינה, ומאז היא שוהה שם, הרחק מהבית, מהכלב, מהחברים. כשהיא מספרת על הסיורים שהיא מדריכה, היא מתבלבלת בין ההווה לעבר. היא מסרבת להגיד שהיא הייתה מדריכה, ומעדיפה לדבר על הסיורים שהיא עורכת, ולא להספיד אותם ככאלה שלא יחזרו.
"אחד הסיורים שאני רגילה לעשות הוא לבאבי יאר. השאלה הראשונה ששואלים אותי היא למה לא ברחו, מה – הם לא קלטו מה הולך לקרות?", היא מספרת. "תקשיבי, אני בחיים לא דמיינתי שנהיה באותו מצב, שזה בכלל משהו שאיכשהו יכול לקרות. לא האמנתי עד השעה האחרונה".
התיירים הישראלים גילו את אוקראינה בשנים האחרונות. אבל תורידו שנתיים של קורונה, תורידו בערך חצי מהם שמגיעים לאומן, ושימו בתוך המשוואה גם את הישראלים ממוצא אוקראיני שטסים לביקור ושעדיין מרגישים מחוברים למדינה שממנה הגיעו, ותגלו יעד זול שעדיין לא הגיע לשיא שלו. זקון, שמתקשה לחשוב על העתיד המקצועי שלה בימים שבהם צריכים לחשוב רק הישרדות, מוצאת נחמה בכך שלפחות אתרי התיירות של קייב עדיין עומדים.
21 צפייה בגלריה
קונצרט של התזמורת הקלאסית של קייב בכיכר מיידאן במחאה על פשעי המלחמה של רוסיה
(צילום: EPA)
"זה זול, זה יפה, זה אירופה, זו אדריכלות", מסבירה זקון את הקסם של קייב. "זה נשים יפות – גם זה משפיע. האוקראיניות מדהימות. זה אוכל טוב, נסיעות זולות. ומלא בילויים". קייב, ששוכנת על גדות נהר הדנייפר, היא העיר הגדולה ביותר באוקראינה. עם כמעט שלושה מיליון תושבים, והיסטוריה שמגיעה עד המאה החמישית לספירה. כמו כל האזור, גם היא עברה בין ידיים שונות – ליטאים, פולנים, רוסים – ומ-1991 היא בירת אוקראינה העצמאית.
אוקראינה הייתה מעצמת תיירות. בשנת 2013, לפני שרוסיה כבשה ממנה את חצי האי קרים, ביקרו במדינה 24.7 מיליון בני אדם. ב-2014 צנח המספר ל-12.7 מיליון. קשה לכתוב על אזור תיירותי בלי להרגיש אותו ברגליים או לטעום אותו בפה, אבל המציאות כופה עלינו לסייר בין האתרים היפים של קייב מהמחשב בבית. חוץ מבורשט מקומי ואלכוהול זול, יש בה גם כמה כנסיות יוצאות דופן, אתרי מורשת עולמית. המפורסמת שבהן היא קתדרלת סופיה הקדושה, שנבנתה במאה ה-11. עם צריחים ירוקים ומוזהבים וסגנון בארוקי-אוקראיני, היא יפהפייה גם בתמונות.
מתחם מנזרי-כנסייתי נוסף בעיר, שנחשב לאחד העתיקים בעולם, הוא לאוורת קייב-פצ'רסק. מתחם המנזרים, שבנוי על שתי גבעות, החל להיבנות במאה ה-11, כשהאזור היה מכוסה ביערות. נזיר בשם אנטוניוס שהיה מגיע למקום כדי להתפלל, חפר לעצמו מערה במקום, ועם הזמן הצטרפו אליו נזירים נוספים ובמקום קמה קהילה נזירית. במלחמת העולם השנייה חרבה לחלוטין אחת הכנסיות באזור בהפצצה, היא נפתחה מחדש לציבור רק בשנת 2000.
כשאני שואלת את דיאנה מה הנקודה האהובה עליה בעיר, שומעים שהיא מחייכת. "את תתפלאי אבל זו כנסייה", היא לא מפליאה אותי. "אני רחוקה מדת, מכל דת, אבל יש כנסייה אחת שנקראת קתדרלת ולדימיר הקדוש. כשאני נכנסת אליה אני מרגישה שלווה. את נכנסת לשם וטוב לך. היא לא הכי עתיקה בעיר, אבל יש בה משהו שאי אפשר להסביר. לפעמים אני נכנסת לבד, מסתובבת, ויוצאת. היא מדהימה".
קייב כבר ראתה מלחמות, ובהתאם, נקודות שחייבים להגיע אליהן בסיורים בה מזכירות גם את התקופות ההן. אחת מהן היא אתר ההנצחה באבי יאר, שבו רצחו הנאצים בין 100 ל-150 אלף איש, בבורות הריגה. בתחילת החודש טענו האוקראינים כי אתר ההנצחה נפגע, אך שליח ynet ו"ידיעות אחרונות" לקייב, רון בן ישי, סייר במקום ולא מצא כל נזק לאנדרטה.
אזור נוסף שהפך ליעד תיירותי פופולרי הוא צ'רנוביל, שנפגע בתאונה הגרעינית הקשה בהיסטוריה, אליו יוצאים סיורים מקייב. המקום זכה לפריחה תיירותית עם עלייתה לאוויר של מיני-סדרה על האסון, לפני כשלוש שנים. המבקרים שמגיעים למקום בסיור מאורגן, צופים בעיר רפאים, בה עדיין עומדים חלודים מתקני שעשועים שכמו קפאו בזמן, בפארק שהיה אמור להיחנך ארבעה ימים לאחר האסון, ומעולם לא נפתח.
אבל אם אנחנו יכולים לייחל שקייב תשוב לשגרה ותזמין אליה בחזרה את התיירים, לחצי האי קרים כנראה שכבר לא יהיה לכם אומץ לטוס. אזור המריבה שבין רוסיה לאוקראינה רחוק מאיתנו שעתיים טיסה. בין מצוקי הרים לים השחור הכחול, "פנינת הכתר הרוסי" כמו שקראה לה הקיסרית יקטרינה הגדולה, נהגה לארח את מנהיגי המפלגה הקומוניסטית ואנשים חשובים אחרים, שהגיעו לנפוש באזור היפה.
הריביירה הרוסית, שיש בה תעשיית יין ענפה, הייתה יכולה לזמן לכם גם נוף ים פראי, אבל גם מבנים היסטוריים שהוקמו בחצי האי שמיקומו הפך אותו לצומת דרכים עליה נלחמו ונלחמים כבר שנים. בבחצ'אסאראי העיר הטטארית תוכלו לראות את המזרקה שעליה כתב פושקין. בסבסטופול ישנו בסיס ימי של צוללות סובייטיות, עם מעגן ספינות חלודות. על הטיילת של יאלטה, הפופולארית שבין ערי חצי האי, ניצב פסל "הגברת עם הכלבלב", שכתב צ'כוב על שהותו בעיר. ביתו בעיר הפך גם הוא למוזיאון.
ויש את אודסה, העיר שעוברת ימים לא קלים, שתושביה ממתינים לצעדיו הבאים של פוטין, ושוכנת לחופו של הים השחור. יש המתארים אותה כעיר היפה ביותר באוקראינה. חובבי הקולנוע ימהרו למדרגות המופיעות בסרט "אניית הקרב פוטיומקין", ואטרקציה נודעת נוספת בה היא "הקטקומבות של אודסה", מערכת מנהרות ששימשה את הפרטיזנים במלחמת העולם השנייה. אבל החשק הכי גדול הוא פשוט להתיישב במסעדה, בעיר שמחירי המלונות שבה גורמים לנו לשנוא את התיירות בארץ אפילו יותר – לשתות כוסית של וודקה קרה, ולבדוק כמה פילמני מסוגל בן אדם אחד לאכול.
בסוף ישובו הישראלים גם לאומן, לקברו של רבי נחמן מברסלב, ולמדינה שבנוסף לנופים היפים והאטרקציות, גם סובלת (או נהנית, תלוי מי מרוויח מזה), מתיירות מין ענפה ומייאשת. הזנות לא חוקית באוקראינה, אבל היא זוכה להתעלמות מצד הרשויות. לפי הערכות כ-50 אלף נשים אוקראיניות עובדות בזנות בקייב, חמישית מהן קטינות.
עד שתחליטו אם אומרים לבוב או לביב, "עיר האריות" מהווה גם היא נקודה ששווה לעצור בה, אולי על הדרך בטיול בקרפטים, שסמוך אליהם היא שוכנת. העיר שהייתה בין הראשונות שנכבשו על ידי הנאצים, רצופה בהיסטוריה יהודית, חלקה מכאיבה, וגם בה תוכלו למצוא – כמו בכל עיר אירופית טובה, בעיקר כנסיות. בחרקוב, העיר השנייה בגודלה באוקראינה, יש פארק ענק, פארק מקסים גורקי, עם מתקני שעשועים, ומדשאות ענק שמזמינות פיקניק.
"אף אחד לא ישכח", חותמת דיאנה את השיחה. "אבל אם כדור הארץ ישרוד את הדבר הזה, התיירות תחזור לאוקראינה ובגדול". יש לה שלושה חודשים לשהות בספרד, בתקווה שעד אז תוכל לשוב לביתה. היא עזבה עם כמה מזוודות את העיר שעליה למדה את כל הסיפורים, ולא בטוח שיהיה לה לאן לחזור.
