בעידן שבו רוב המטיילים לא זזים מטר בלי גוגל מפות, גוגל טרנסלייט ואפליקציות להזמנת רכבות ומלונות, שני בלוגרי הטיולים הישראלים אריאל רון ובן גורדון החליטו לעשות בדיוק את ההפך. השניים טסו ליפן, מדינה שאותה לא חקרו מראש כלל, והסתדרו בלי סמארטפונים, ניווט או אפליקציות. בריאיון לאולפן ynet הם סיפרו כיצד נעזרו בזרים ברחוב, למה בחרו דווקא במדינה שאינה דוברת אנגלית, ואיך מצאו את עצמם משתתפים בצילומי קליפ של ראפרים מקומיים ויושבים לארוחת ערב עם זוג יפני שהוריד למקלדת שלו עברית במיוחד כדי לתקשר איתם.
ראיון אולפן עם אריאל רון ובן גורדון
(צילום: ליאור שרון)
הרעיון, כך סיפרו השניים, נולד בעקבות אתגרים קודמים שעשו יחד. "עשינו המון אתגרים בעבר ונורא רצינו לעשות איזשהו אתגר", סיפר רון בשיחה עם אולפן ynet. "עשינו תחרות בישראל מי חוצה את ישראל ראשון בטרמפים, ובעקבות זה רצינו לעשות איזשהו אתגר של תחרות בחו"ל. יום אחד בן מתקשר אליי ואומר: 'אם אתה זורק אותי באמצע שום מקום, אני מסתדר'. אמרתי לו: 'יאללה, בוא נבדוק. בוא נראה אם אתה באמת יכול'".
לדבריו, הבחירה ביפן לא הייתה מקרית. "חשבנו על מדינה שיכולה להיות מעניינת, ששנינו לא מכירים. הרעיון היה שגם אסור לנו לחקור עליה כלום לפני. לפני שנחתנו ביפן לא ידענו שום דבר על יפן", אמר. "הרעיון היה להגיע ואז להתחיל להבין איך מסתדרים, איך מדברים עם מקומיים, איך תופסים תחבורה ציבורית, איך מוצאים מקום לישון ואיך מוצאים מקום לאכול".
אז איך באמת מסתדרים בלי ניווט, בלי אפליקציות ובלי אפשרות להזמין כרטיסים אונליין? גורדון מסביר שהתשובה פשוטה: אנשים. "היינו חייבים להיות תלויים באנשים אחרים", סיפר. "יש שלטים שעוזרים הרבה פעמים, אבל בדרך כלל זה היה פשוט לשאול אנשים – במרכזי מידע או סתם ברחוב". להפתעתו, כמעט אף אחד לא הרים גבה. "בכל זמן התחרות אולי שני אנשים שאלו אותי 'אין לך גוגל מאפס?'. כל שאר האנשים פשוט מיד הציעו ועזרו לי, ואפילו הובילו אותי לאיפה שהייתי צריך ללכת".
גורדון התרשם במיוחד מהיחס שקיבל ביפן. "הביאו אותי פעם אחת רבע שעה הליכה. הייתי מופתע ממש", אמר. "היפנים נחמדים בטירוף והם פשוט היו שמחים לעזור".
אחד האתגרים הגדולים ביותר היה כמובן השפה. בניגוד ליעדים שבהם אפשר להסתדר באנגלית, ביפן נאלצו השניים להתמודד גם בלי אפליקציות תרגום. "זו הייתה אחת הסיבות שבחרנו יפן, כי רצינו גם מדינה שלא דוברת אנגלית כדי שזה יהיה יותר מאתגר", הסביר רון.
עם זאת, לדבריו, המציאות הייתה פחות מאיימת מכפי שציפה. "לפני שהגעתי ליפן לא ידעתי עליה כלום. היא נשמעת הכי מסובכת בעולם, והאמת שברגע שאתה מבין איך הדברים עובדים שם, הם ממש מסודרים", אמר בהתייחסו בין היתר למערכת הרכבות במדינה. "זו הייתה הפתעה לגלות את זה".
מעבר לאתגר עצמו, השניים מספרים שהניסוי הוכיח להם שאפשר להסתדר גם בלי הטכנולוגיה שעליה רובנו נשענים מדי יום. "זה קודם כל הוכיח לנו שזה אפשרי", אמר גורדון. "לא הייתי בטוח בהתחלה שפיזית אפשר לעשות משהו כזה, בפרט ביפן, שהיא מדינה מאוד מודרנית ומאוד תלויה בטלפונים".
לדבריו, אחד הלקחים המשמעותיים מהמסע הוא הידיעה שגם אם הטלפון ייעלם, לא הכול אבוד. "עכשיו אני יודע שאם באמת אני אתקע איפשהו, נגיד ייגנב לי הטלפון, יאבד או יפסיק לעבוד – אז אני אסתדר".
כשנשאל האם יחס דומה היה יכול לקבל גם בישראל, רון לא היסס. "בטוח, מה זאת אומרת? הישראלים הכי הכי טובים בעולם".
כשנשאלו על החוויות הבלתי צפויות שנולדו דווקא בגלל היעדר הטלפון, סיפרו השניים על מפגשים שספק אם היו מתרחשים אחרת. גורדון נזכר ביום שבו המתין לאוטובוס שלא הגיע. "התחלתי לדבר עם קבוצה של כמה מקומיים, ובסופו של דבר איכשהו הצטרפתי אליהם", סיפר. "הם היו ראפרים צעירים וצילמו קליפ לשיר שלהם, ויצא שהצטרפתי לצילומים של הקליפ. זו הייתה חוויה ממש מגניבה שלא חלמתי שיקרה לי".
רון סיפר על מפגש אחר, עם זוג יפני שפגש במקרה בעיירה שאליה הגיע. "בגלל שהייתי בלי טלפון התחלתי לדבר איתם", אמר. "נסעתי איתם באוטובוס לעיירה שהייתי צריך להגיע אליה, ואז הם הזמינו אותי לארוחת ערב". לדבריו, בן הזוג, ששמו טוקיו, אף הוריד למקלדת שלו עברית כדי שיוכל לתקשר איתו בצורה טובה יותר. "הוא הסביר לי הרבה דברים, וזו הסיבה בכלל לכל התקשורת".
