תארו לעצמכם שאתם סוחבים את הטרולי על המדרכות הצפופות של דאון טאון מנהטן, מרימים את המבט, ובמקום האוקולוס, וול סטריט או עוד מלון מריוט גנרי, ניצב מולכם מבנה חללי, צבעוני ועוצר נשימה המתנשא לגובה של 360 מטרים. זה היה אמור להיות המלון המטורף והגבוה ביותר בארצות הברית, ואולי בעולם כולו.
אדריכל העל הקטלאני אנטוני גאודי תכנן אותו בשנת 1908, אך המלון, שזכה לשם "מלון אטרקשן" (Hotel Attraction), מעולם לא נבנה. כעת, בדיוק בשנת המאה למותו של גאודי, פרויקט בינה מלאכותית מפיח חיים באותן סקיצות אבודות ומאפשר לנו לראות, בצבעים חיים, בדיוק מה עולם התיירות הפסיד.
הסיפור הלא-נודע הזה מתחיל במאי 1908, כאשר שני אנשי עסקים אמריקנים אלמונים חצו את האוקיינוס עד לספרד כדי לפגוש את גאודי. הם לא חיפשו עוד בניין שגרתי, אלא משהו שונה לחלוטין: מגרש משחקים אקסקלוסיבי שיהפוך לאטרקציה המובילה של עשירי ניו יורק.
תוכנית הבניה של מלון אטרקשן
הכניסה למלון
(הדמיה: Thierry Lechanteur / בינה מלאכותית)
החזון שגאודי הציע להם היה פשוט גרנדיוזי: מגדל אדיר מימדים המורכב מתשעה צריחים שונים, שעוצבו בצורה אורגנית עם קווים מתעקלים שכאילו נלקחו היישר מכנסיית הסגרדה פמיליה המפורסמת שלו בברצלונה. בניגוד לגורדי השחקים הקופסתיים שהחלו לצוץ באמריקה של אותה תקופה, גאודי תכנן להשתמש בתערובת של ברזל, מלט, אבן ולבנים, בגימור של פסיפסים ססגוניים וכיפות זכוכית.
המלון העצום תוכנן כ״מסע עולמי תחת קורת גג אחת״. מלבד חדרי האירוח, גאודי שרטט ״עיר אנכית״ שהורכבה מחמישה אולמות ענק שהיו מונחים זה על גבי זה, כשכל אחד מהם נועד לייצג את התרבות של יבשת אחרת בעולם. כדי להשלים את חוויית הפנטזיה, תוכננו במבנה שש קומות מסעדות, אולם תיאטרון והרצאות, גלריות מרובות, וחלל תצוגה פנימי עצום שנישא לגובה של כ-125 מטרים.
כשהסגרדה פמיליה פוגשת את ניו יורק. מלון אטרקשן
(הדמיה: Thierry Lechanteur / בינה מלאכותית)
אותו חלל נועד להיות "כמעט קתדרלי" ונקרא "Homage to America", כלומר "מחווה לאמריקה", ואפילו תוכנן בו פסל חירות בגובה כ-10 מטרים. אבל גולת הכותרת האמיתית הייתה אמורה להיות תצפית מעוצבת בצורת כוכב שהוצבה בראש המגדל המרכזי וזכתה לשם "מגדל החלל". תצפית זו נועדה להעניק ל-30 מבקרים ברי מזל בו-זמנית נוף פנורמי חסר תקדים, גבוה מעל כל עיר אחרת בעולם של אז.
ממגלומניה ועד קונספירציה: למה המלון מעולם לא נבנה?
אז למה התיירים של המאה ה-20 מעולם לא זכו לעשות צ'ק-אין בפלא הארכיטקטוני הזה? ההיסטוריה מציעה מספר גרסאות. יש הטוענים שהפרויקט המגלומני פשוט נתפס כלא מציאותי ושאפתני מדי, אולי אף בלתי אפשרי הנדסית לזמנו. אחרים מציינים כי גאודי חלה בקדחת מלטה בשנת 1909 ונאלץ להפסיק את העבודה על המיזם. חוקרים גם מזכירים את מחויבותו לסיום הסגרדה פמיליה ולמרחק בין ברצלונה לניו יורק. אך הגרסה העסיסית ביותר, זו שחובבי קונספירציות אדריכליות אוהבים במיוחד, גורסת כי גאודי - שהיה אדם מאמין והחזיק באידיאלים חברתיים נוקשים - פשוט סלד מהחזון של לקוחותיו האמריקאים. הוא סירב להקים מלון שישרת אך ורק את האליטה העשירה והקפיטליסטית של ניו יורק, ונטש את הפרויקט מתוך עיקרון.
מלון אטרקשן. ברקע: Empire State Building
(הדמיה: Thierry Lechanteur / בינה מלאכותית)
למעשה, קיומו של המלון נשמר בסוד מוחלט והיה עלול לרדת לטמיון לנצח, במיוחד לאור שיטות העבודה הייחודיות של גאודי והטרגדיה שהכתה בעזבונו. גאודי כמעט ולא נהג לשרטט תוכניות עבודה מפורטות על נייר: הוא העדיף לבנות דגמים תלת-ממדיים מחימר וחוטים ולהנחות את עובדיו בעל-פה. מעבר לכך, בשנת 1936, עשור לאחר מותו, במהלך מלחמת האזרחים בספרד, אנרכיסטים פרצו לסדנה שלו בסגרדה פמיליה, בזזו אותה והעלו אותה באש. רוב הדגמים, המסמכים ופיסות הנייר הבודדות שכן היו שם, הושמדו כליל.
מי שהציל את החלום הניו יורקי של גאודי משכחה היה הפסל ז'ואן מטמלה, בנו של חברו הטוב ושותפו הקרוב של גאודי, שעבד כשוליה צעיר בסדנה. מטמלה, שהיה בעל זיכרון פנומנלי וכישרון ציור נדיר, לקח על עצמו לשחזר מתוך זיכרונו ומעט הרישומים שניצלו את התוכניות האבודות. במשך עשורים הפרויקט נותר בגדר שמועה, עד שבשנת 1956 פרסם מטמלה דו"ח מפורט שנקרא "כשהעולם החדש קרא לגאודי".
החזון שנגנז. סקיצה של מלון אטרקשן
(איור / שרטוט: ז'ואן מטמלה)
המסמך חשף לראשונה את השרטוטים ואת סיפור המפגש עם אנשי העסקים האמריקנים, שזהותם המדויקת לא ידועה עד היום. היו היסטוריונים שפקפקו וטענו שמטמלה המציא את הכל, אך מומחי הנדסה שבדקו את השרטוטים מצאו בהם חישובים של "קשתות קטנריות” - סימן ההיכר הגאוני והמורכב של גאודי שלמטמלה הפסל פשוט לא היה את הידע להמציא לבד. ההוכחה הייתה חותכת: זה היה הפרויקט של גאודי.
כעת, 100 שנים בדיוק לאחר מותו של האדריכל האגדי שנדרס על ידי חשמלית בברצלונה, האמן הבלגי תיירי לשנטר לוקח את אותם שרטוטים משוחזרים של מטמלה ומשתמש בכלים מתקדמים של בינה מלאכותית כדי להעניק להם חיים. התוצאה היא סדרת הדמיות עוצרות נשימה שמשגעות את הרשת. במקום לנסות לייצר שחזור טכני יבש, לשנטר יצר פרשנות חופשית ופואטית של השפה האדריכלית של גאודי.
"אתם יודעים כמה אני אוהב את גאודי", כתב לשנטר כשחשף את ההדמיות שיצר. "באמצעות התמונות הללו, רציתי לחלוק לו כבוד במלאת מאה שנים לפטירתו, ולהחזיר לחיים את אחד הפרויקטים המרתקים ביותר שלו. הבניין הזה מעולם לא היה קיים. הוא נשאר בגדר ציור, חזון, הבטחה שלא מומשה, ולכן מדובר בנוסטלגיה לעתיד שמעולם לא קרה".
התשובה של גאודי: מבנה אורגני בלב גורדי השחקים הקופסתיים של אמריקה
(הדמיה: Thierry Lechanteur/ בינה מלאכותית)
למרבה ההפתעה, הפרויקט הפנטזיונרי הזה כמעט זכה לעדנה מחודשת בתחילת שנות ה-2000. קבוצה של היסטוריונים של האמנות ואדריכלים הציעה את התוכניות של "מלון אטרקשן" במסגרת התחרות הבינלאומית לבנייה מחדש של מתחם הגראונד זירו במנהטן - מתחם שלפי חלק מההערכות היה בדיוק המקום שבו תוכנן המלון לקום מלכתחילה ב-1908.
הרעיון להציב ארמון אגדות קטלאני בלב הצלקת הטרייה של ניו יורק היה רומנטי להפליא, אבל התרסק מהר מאוד אל המציאות מול צרכיה של אמריקה שלאחר פיגועי 11 בספטמבר. ראשית, הייעוד היה מנותק: המקום דרש שילוב מורכב של שטחי משרדים מסחריים, תחנת תחבורה עצומה ומרכז הנצחה לאומי, ואי אפשר היה "להלביש" את כל אלה על שרטוט של מלון פאר לעשירים. שנית, הניסיון לאלץ סקיצות בנות מאה לעמוד בתקני הבטיחות המחמירים ובדרישות ההנדסיות החדשות של העיר נתפס כבלתי אפשרי. מעבר לכך, הוועדה הממונה חיפשה סמל עכשווי של תקומה, ולא "אדריכלות רפאים" נוסטלגית.
למרות שהחלום נגנז בשנית בעולם האמיתי (והתחרות הלכה לבסוף לתוכנית של האדריכל דניאל ליבסקינד), גאודי זכה לסוג של הפי-אנד טלוויזיוני, כשהמלון הפציע במלוא הדרו בקו הרקיע של מנהטן ביקום מקביל בסדרת המדע הבדיוני "פרינג" של ג'יי ג'יי אברהמס.
