ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו״ם) הכריזה במהלך סוף השבוע על 25 אתרים חדשים שנוספו לרשימת המורשת העולמית. בעקבות ההחלטה כוללת הרשימה 1,273 אתרים ב-173 מדינות – מערים ומבנים היסטוריים ועד שמורות טבע, מערכות אקולוגיות ואתרים המשלבים חשיבות תרבותית וטבעית. כל ההכרזות התקבלו הפעם בהסכמה בין חברות הוועדה.
הנבחרת החדשה שנוספה לרשימה כוללת 19 אתרים תרבותיים, חמישה אתרי טבע ואתר אחד שסווג כמשולב. קומורו, סאו טומה ופרינסיפה ודרום סודאן קיבלו לראשונה אתר ברשימת המורשת העולמית. בין המקומות החדשים גם מצודות ג׳בל עאמל בלבנון וסבסטיה שליד שכם.
איך אתר נכנס לרשימה?
הדרך לרשימת המורשת העולמית מתחילה במדינה שבה נמצא האתר. רק מדינות שהצטרפו לאמנת המורשת העולמית רשאיות להגיש מועמדויות, ובשלב הראשון עליהן להכניס את המקום ל"רשימה המקדימה" שלהן – מאגר של אתרים שהן עשויות לבקש להכיר בהם במהלך השנים הבאות. הוועדה אינה דנה במועמדות שלא הופיעה קודם ברשימה הזאת.
לאחר מכן מגישה המדינה תיק מועמדות מפורט, הכולל את גבולות האתר, חשיבותו, מצבו, ההגנה המשפטית החלה עליו ותוכנית לניהולו ולשימורו. אתרי תרבות נבחנים בעיקר בידי המועצה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים, ICOMOS, ואתרי טבע בידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע, IUCN. ההחלטה הסופית מתקבלת בוועדת המורשת העולמית, המורכבת מנציגי 21 מדינות ומתכנסת פעם בשנה.
כדי להיכלל ברשימה, מקום נדרש להיות בעל "ערך אוניברסלי יוצא דופן" ולעמוד לפחות באחד מעשרת הקריטריונים של אונסק"ו. בין היתר נבחנים הייחוד התרבותי או הטבעי של האתר, מידת האותנטיות והשלמות שלו והיכולת להגן עליו ולנהל אותו לאורך זמן. הוועדה יכולה לאשר את המועמדות, לדחות אותה או להחזירה למדינה לצורך השלמות ושינויים.
אתרי תרבות
יצירות אלטו – פינלנד
האוסף כולל 13 מבנים ומתחמים שנבנו ברחבי פינלנד בין 1928 ל-1988 ומזוהים עם האדריכל אלבר אלטו. אונסק"ו מדגישה כי הם משקפים גם את עבודתן של האדריכליות איינו מרסיו-אלטו ואליסה אלטו ושל אנשי הסטודיו. המבנים מציגים גרסה פינית של האדריכלות המודרניסטית, המותאמת לסביבה המקומית ולצרכים חברתיים.
מצודת אלאמות והביצורים הקשורים אליה – איראן
האתר כולל את מצודת אלאמות ושש מצודות נוספות ברכס אלבורז שבצפון איראן. מסוף המאה ה-11 שימשה אלאמות מרכז פוליטי, צבאי ואינטלקטואלי של הניזארים האסמאעילים. רשת המצודות סיפקה לקהילה מקלט והגנה, אך פעלה גם כמרכז של לימוד ותרבות עד נפילת אלאמות בשנת 1256.
התיאטראות של האמזונס – ברזיל
האתר מורכב משני מתחמים: תיאטרון דה פאס והכיכר הסמוכה בעיר בלם, ותיאטרון האמזונס וסביבתו במנאוס. הם הוקמו בתקופת השגשוג של תעשיית הגומי בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. המבנים, שהושפעו מאדריכלות צרפתית ואירופית, נועדו לבטא את עושרן ואת שאיפותיהן של שתי הערים.
תיאטראות האמזונס, ברזיל
(Hans Elmo / shutterstock)
האתר הבודהיסטי העתיק בסארנאת – הודו
סארנאת נחשב למקום שבו נשא בודהה את דרשתו הראשונה ופגש את תלמידיו הראשונים במאה השישית לפני הספירה. במשך מאות שנים נבנו בו סטופות, מקדשים ומנזרים. לאחר שהמרכז דעך במאה ה-12 ונשכח, הוא התגלה מחדש במאה ה־18, וכיום משמש אתר ארכיאולוגי ומוקד עלייה לרגל לבודהיסטים.
האתר הבודהיסטי העתיק בסארנאת, הודו
(Abhishek Sah Photography / shutterstock)
הבירות העתיקות אסוקה ופוג׳יווארה – יפן
האתר כולל 19 מתחמים של ארמונות, משרדי ממשל, מקדשים בודהיסטיים ותלי קבורה בדרום אגן נארה. אסוקה ופוג'יווארה היו בירות קדומות שבהן התגבשה ביפן, בין המאות השישית והשמינית, מערכת שלטון ריכוזית שהושפעה מהדגם החוקי והמנהלי הסיני. ההתפתחויות שחלו בהן השפיעו בהמשך גם על נארה וקיוטו.
חופי הנחיתה בנורמנדי – צרפת
האתר משתרע לאורך כ-80 קילומטרים בחופי נורמנדי וכולל את חופי יוטה, אומהה, גולד, ג׳ונו וסורד וכן את פואנט דו הוק. אלה היו מוקדי נחיתת בעלות הברית ב-6 ביוני 1944, עם פתיחת מבצע אוברלורד. באזור עדיין נמצאים ביצורים גרמניים, סוללות ארטילריה, שרידי קרבות, ציוד מתקופת המלחמה ואתרי הנצחה.
נורמנדי, צרפת
(Denis LAPUNOU / shutterstock)
המרכז המודרניסטי של גדיניה – פולין
מרכז העיר גדיניה מתעד את הפיכתו של כפר קטן לשערה הימי החדש של פולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. הרחובות, המבנים, שכונות המגורים והווילות שעל גבעת קמיינה גורה תוכננו ברוח מודרניסטית, כחלק ממהלך שביקש להתנתק מסגנונות היסטוריים וליצור עיר נמל חדשה.
אתרי תעשיית הפורצלן של ג'ינגדז'ן – סין
חמישה מתחמים מתעדים את התפתחות ייצור הפורצלן בעבודת יד בין המאות העשירית וה-19. הם כוללים מקורות לחומרי גלם, כבשנים, בתי מלאכה, גילדות ומתקני מסחר. העיר הייתה מרכז של חדשנות טכנולוגית, והפורצלן הכחול-לבן שיוצר בה הפך לסחורה מבוקשת ברחבי העולם ולאחד מסמליה המזוהים של התרבות הסינית.
מצודות ג'בל עאמל – לבנון
חמש מצודות בדרום לבנון נכללו באתר: מבצר הבופור, מצודת תבנין, מצודת דובייה, מצודת דיר כיפא ומצודת שמעה. הן ניצבות על פסגות ורכסים ששלטו בדרכים, בתקשורת ובשטחים חקלאיים. המצודות שימשו במשך מאות שנים שליטים צלבנים, איובים, ממלוכים, עות'מאנים ושליטים מקומיים, ומציגות את המפגש בין מסורות בנייה צבאיות אירופיות ומזרח-תיכוניות.
הבופור
(צילום: AFP)
המסגדים החצובים בסלע והאתרים הקדושים של מנגיסטאו – קזחסטן
חמישה אתרים מקודשים בחצי האי מנגיסטאו, ליד הים הכספי, כוללים מסגדים שנבנו במערות טבעיות, נחצבו במצוקים או נחפרו מתחת לפני הקרקע. לצד חללי התפילה נמצאים בתי קברות, קברי קדושים, מקורות מים ועצים מקודשים. המתחמים משלבים מסורות סופיות עם מנהגים קדומים של קהילות נוודיות באזור.
מסגדי הסלע והאתרים הקדושים של מנגיסטאו, קזחסטן
(Moehring / shutterstock)
המצודות המלכותיות הקאפטיות בלנגדוק – צרפת
האתר כולל את העיר המבוצרת קרקסון ושבע מצודות נוספות, ובהן מונסגור, פיירפרטוז, קריבוס ופוילורן. הן נבנו או עוצבו מחדש במאות ה-13 וה-14, לאחר מסע הצלב האלביגנזי, כחלק ממערכת שנועדה לבסס את שליטת הכתר הצרפתי באזור לנגדוק. רבות מהן הוקמו על רכסים סלעיים ובנקודות בעלות חשיבות אסטרטגית.
סבסטיה – "מדינת פלסטין"
האתר הארכיאולוגי בסבסטיה, ליד שכם, נרשם באונסק״ו תחת "מדינת פלסטין" והוכנס לרשימה בהליך חירום. במקביל הוא נוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית הנמצאים בסכנה. האתר כולל רצף של שרידים מתקופות שונות. לפי התיאור הרשמי של אונסק"ו, במאה התשיעית לפני הספירה שימשה שומרון-סבסטיה כבירת ממלכת ישראל הצפונית. לאחר מכן התקיימו בה מרכזים הלניסטיים, רומיים, ביזנטיים ואיסלאמיים, ולצדם מבנים מהתקופות הצלבנית, האיובית-ממלוכית והעות'מאנית.
סבסטיה
(Inspired By Maps / shutterstock)
האדריכלות המודרניסטית של טשקנט – אוזבקיסטן
עשרה מבנים ומתחמים שנבנו בין שנות ה-60 לתחילת שנות ה-90 מייצגים את שיקומה ושינויה של טשקנט לאחר רעידת האדמה של 1966. בין המבנים נמצאים מוזיאונים, מלונות, אולמות תצוגה, מבני מגורים ומוסדות תרבות ומדע. הם משלבים עקרונות תכנון סובייטיים עם חומרים, מסורות ותנאי אקלים מקומיים ועם דרישות של עמידות בפני רעידות אדמה.
מתחמי הקבורה של אצולת השיונגנו – מונגוליה
שמונה מתחמי קבורה של האליטה השלטת באימפריית השיונגנו, שהתקיימה בין המאה השלישית לפני הספירה למאה השנייה לספירה. הקברים כוללים תלים גדולים, קברי לוויין ומבני פולחן. בין הממצאים שהתגלו בהם נמצאים כלי נשק, ציוד לסוסים, מרכבות, כלי עבודה ומזון שהונח עבור המתים.
הערים של הסולטאנויות ההיסטוריות – קומורו
שש ערים היסטוריות שהתפתחו ממרכזים עירוניים שנוסדו לפחות במאה ה-11 ובהמשך הפכו לבירות של סולטאנויות באיי קומורו. המבנה העירוני והאדריכלות שלהן משקפים את הקשרים שנוצרו לאורך נתיבי ההגירה והמסחר באוקיינוס ההודי ואת השילוב בין מסורות אפריקניות, ערביות ואיסלאמיות. זהו אתר המורשת העולמית הראשון של קומורו.
האחוזות של סאו טומה ופרינסיפה – סאו טומה ופרינסיפה
שש אחוזות חקלאיות קולוניאליות ששימשו בעיקר לגידול קפה וקקאו. המתחמים כללו שדות, מתקני תעשייה, מגורי עובדים ומבני ציבור, ופעלו כחלק ממערכת ייצור רחבת היקף שהתבססה על הגירה כפויה ועל ניצול עובדים מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. זהו האתר הראשון במדינה שנכנס לרשימת המורשת העולמית.
תיאטראות הקונדומיניו – איטליה
עשרה תיאטראות שנבנו בין אמצע המאה ה-18 לסוף המאה ה-19 בעיירות באמיליה-רומאניה, מארקה ואומבריה. הם הוקמו באמצעות מודל של בעלות ומימון משותפים, שבמסגרתו רשויות מקומיות ואזרחים פרטיים השתתפו בבניית התיאטרון. המבנים הפכו למוקדי תרבות, מפגש ודיון ציבורי בלב המרכזים ההיסטוריים.
הכפר סידי בו סעיד – תוניסיה
הכפר שוכן על מצוק מעל הים התיכון והתפתח סביב קברו של המורה הסופי סידי בו סעיד, שחי במאות ה-12 וה-13. המבנים הלבנים, הפרטים הכחולים, הרחובות והאופן שבו הכפר משתלב במצוק יצרו מראה אדריכלי מזוהה. המקום משלב, לפי אונסק"ו, בין גיאומורפולוגיה, אדריכלות ומסורת רוחנית סופית.
הכפר סידי בו סעיד, תוניסיה
(Travel-Fr / shutterstock)
ואט פרה מהאתאט וורמהאוויהאן – תאילנד
המנזר הבודהיסטי במחוז נחון סי תמרט משמש מרכז דתי אזורי מאז המאה השמינית. מיקומו בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס ההודי חשף אותו להשפעות מהודו, ג׳אווה, סרי לנקה ומיאנמר, שהשתלבו באדריכלות, באמנות ובמסורות הדתיות שלו. חלק מהטקסים המקומיים מתקיימים בו ברציפות במשך מאות שנים.
מקדש ואט פרה מהאתאט וורמהאוויהאן, תאילנד
(PSsaraa / shutterstock)
אתרי טבע
שמורת הים של עקבה – ירדן
השמורה נמצאת בקצהו הצפוני של ים סוף וכוללת שוניות אלמוגים, מרבדי עשב ים ושוניות בעומקים בינוניים. אונסק"ו מגדירה אותה כמערכת שוניות האלמוגים הטרופית הצפונית בעולם. באזור תועדו יותר מ-150 מינים של אלמוגים קשים, יותר מ-500 מיני דגים וכאלף מיני רכיכות, והאלמוגים שבו מפגינים עמידות גבוהה יחסית לחום ולמליחות.
נוף הנדידה בומה–באדינגילו – דרום סודאן
האתר כולל שני פארקים לאומיים ומרחבים של סוואנה, ביצות ומישורי הצפה. לפי הערכת אונסק"ו, כשישה מיליון אנטילופות וצבאים נעים בו בעקבות העונות ומקורות המים, באחת מנדידות היונקים היבשתיים הגדולות שנותרו בעולם. הוא הוכנס לרשימה בהליך חירום והפך לאתר המורשת העולמית הראשון של דרום סודאן.
מקלט חיות הבר הלאומי אוקפנוקי – ארצות הברית
המקלט, הנמצא בדרום-מזרח ג׳ורג׳יה ובצפון-מזרח פלורידה, מגן על ביצת אוקפנוקי. אונסק"ו מגדירה אותה כאזור הכבול המתוק הגדול בעולם באזור הסובטרופי. המערכת האקולוגית משמשת בית למאות מינים, ובהם אוכלוסייה גדולה של אליגטורים אמריקניים.
שמורת חיות הבר הלאומית אוקפנוקי, ארצות הברית
(ron99 / shutterstock)
מאובני הדגים הגרמיים של לימפיורד המערבי – דנמרק
המצוקים הנקליט וקנודקלינט בצפון יוטלנד מכילים מאובני דגים שהשתמרו בשכבות משקע ואפר געשי. הם מתעדים את התפתחותם של הדגים הגרמיים המודרניים לאחר ההכחדה ההמונית בסוף תקופת הקרטיקון ואת האופן שבו הסתגלו לשינויים חדים באקלים. באתר נמצאו יותר מ-80 מיני דגים, לצד מאובנים של צבים, ציפורים, חרקים וצמחים.
ואדי ווראיה – איחוד האמירויות
הוואדי שוכן בהרי חג'ר באמירות פוג'יירה וכולל נוף הררי צחיח לצד בריכות ומקורות מים קבועים. באתר תועדו 1,099 מיני צמחים ובעלי חיים, ובהם לפחות עשרה מינים המצויים בסכנת הכחדה עולמית. הוא כולל כמעט מחצית ממיני היונקים והזוחלים היבשתיים שתועדו באיחוד האמירויות.
אתר משולב
הר אולימפוס וסביבתו – יוון
האתר היחיד ברשימה החדשה שהוגדר כבעל חשיבות טבעית ותרבותית גם יחד. הר אולימפוס הוא ההר הגבוה ביוון והמקום שבו, על פי המיתולוגיה היוונית, שכנו 12 האלים האולימפיים ובראשם זאוס. הוא הפך באמצעות כתביהם של הומרוס והסיודוס לסמל מרכזי של התרבות היוונית. לצד המטען המיתולוגי וההיסטורי, האזור כולל מצוקי גיר, רכסים חדים, עמקים עמוקים, תצורות קרחוניות ומגוון גדול של צמחים, ובהם מינים שאינם גדלים בשום מקום אחר.
