מאי הקנגורו שבאוסטרליה הדרומית, חזרנו מערבה למדינת ויקטוריה, הפעם נסענו בצמוד לחופי הים בדרך האוקיינוס הגדולה - "גרייט אושן רואד". זהו קטע כביש בן 240 קילומטרים לאורך החוף הדרום מזרחי של אוסטרליה. הכביש נבנה על ידי חיילים בין 1919 ל-1932 ומוקדש ללוחמים שנהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. הדרך מתפתלת לאורך החוף ומספקת גישה לכמה ציוני דרך בולטים בחופי האוקיינוס, לאורכה עצרנו בנקודות תצפית רבות ויפות. סלעים מזדקרים מהים, גלים מתנפצים על החוף, נקרות, מערות וגם שחפים, תוכי קקדו, וקואלות על העצים. כל זאת לצד יערות ירוקים ועיירות גולשים קטנות. באחת מנקודות התצפית ראינו נחש לצד השביל, בדיוק בצמוד לשלט של "זהירות נחשים". באוסטרליה יש יותר מ-200 סוגים של נחשים, כשליש מהם ארסיים וכדאי להיצמד לשבילים המסודרים.
בפרקים הקודמים:
המסע המשפחתי נמשך לאוסטרליה
חייזרים וחלליות – סיום המסע בארה"ב
דיונות ועצי ענק: המסע נמשך
כמה עולה לטייל בקרוואן עם 3 ילדים?
לכל הכתבות מהמסע של משפחת ברזני - הקליקו
הילדים הכי נהנו מפארק חבלים גדול, ששוכן בין עצי אקליפטוס ביער סמוך לעיירת חוף בשם לורן. החשמל בפארק מופק מאנרגיה סולרית בלבד, המים לשימוש האורחים הם מי גשמים והזבל ממוחזר ביער. קפצנו כל המשפחה על טרמפולינות רשת ענקיות התלויות בגובה בין העצים. בתוך הטרמפולינות יש כדורים ענקיים, בריכת כדורים, וגם מסלול חבלים משוכלל בין העצים. הגדולה החליקה על אומגות וצעדה על חבלים במשך כשעתיים. בסוף הביקור זיהינו קואלה לועסת עלי אקליפטוס על אחד העצים.
מצעד הפינגווינים
מדרך האוקיינוס הגדולה, חלפנו על פני מלבורן והמשכנו לביקור בפיליפ איילנד, אי קסום מלא בטבע שנמצא במדינת ויקטוריה, כשעה וחצי נסיעה דרום-מזרחית לעיר מלבורן (כ-125 ק"מ משם). שטחו כ-100 קמ"ר וחיים בו כ-10 אלף תושבים. הוא נקרא על שם ארתור פיליפ, המושל הראשון של מדינת ניו סאות' וויילס. אל האי מגיעים באמצעות גשר באורך 640 מטר המחבר בין היבשת לבין האי.
לחופים הדרומיים והמערביים של האי חשיבות רבה לציפורים, כולל אוכלוסייה משמעותית של פינגווינים קטנים. בנוסף, אפשר לפגוש ברחבי האי וולבי וקנגורו המסתובבים בחופשיות, כמו גם כלבי ים בקצה המערבי של האי.
במהלך היום ביקרנו במסלול מרוץ מכוניות וגם "טסנו" במהירות שיא במסלול מכוניות קרטינג נפלא. זה מקום פסטורלי ששוכן לצד מצוק מעל חופי הים הכחולים של האי. הילדים קיבלו מנת סוכר אדירה במפעל השוקולד, אותו הדפיסו בעצמם במדפסות שוקולד. הם למדו על תהליך הכנת השוקולד מפרי הקקאו, הקליה, הפרדת הקליפות, וכיצד מכינים את השוקולד כיום במכונות מודרניות.
בשעות הערב, לאחר טיול הליכה לצד מצוקים בים בחצי האי סומרלנד, הצטופפנו על חוף הים לצפות ב"מצעד הפינגווינים", המצעד הכי מפורסם באוסטרליה של פינגווינים מסוג Little Penguin, הקטנים מבין 17 סוגים של פינגווינים החיים בעולם. כשמתחיל להחשיך השחפים הרבים על החוף מתחילים לעזוב (הם לא רואים טוב בלילה), אז שעת הכושר של הפינגווינים מתחילה, מאות פינגווינים, צועדים מתוך המים אל החוף, ומשם אל המושבות שלהם. כשחזרנו על מסלולי העץ בדרך חזרה לחניה בזמן חשיכה, צפינו בהם באלפים מוצאים את הקנים שלהם החפורים בחול.
סיפרו לנו כי 2,883 פינגווינים עשו את דרכם מהים חזרה לקן באותו יום אחר השקיעה (כן, יש מי שהתפקיד שלו לספור אותם). זו חוויה מעצימה לילדים. למדנו על הפינגווינים, על האויבים הטבעיים שלהם, ועל מאמצי השימור של האוכלוסייה הגדולה באי. בשלב שאנו ביקרנו במקום, הפינגווינים הקטנים מכפילים את משקלם (מגיעים עד ל-2 ק"ג), על מנת להחליף את נוצותיהם, למעיל כחול וחדש. כשלושה שבועות, בזמן החלפת הנוצות, הפינגווינים לא יוצאים לים, הם נשארים במושבה. לאחר החלפת הנוצות, הם חוזרים לים, צדים דגים במהלך היום, בערב חוזרים ללינה במושבה.
בוא לטסמניה!
ממלבורן יצאנו בטיסה לטייל באי הכי ירוק וגדול באוסטרליה - טסמניה. זהו אי ענק ששוכן 240 ק"מ דרומית למדינת ויקטוריה, ונחשב לאחת המדינות המרכיבות את אוסטרליה (הקטנה בהן).
גודלו של האי המרכזי יותר מ-67 אלף קמ"ר (כמעט פי שלושה מישראל) ויש סביבו איים נוספים. זהו אי הררי שהיה מחובר בעבר ליבשת. יש בו יערות גשם, מישורים ירוקים, סוואנות צהובות, חופי ים רבים, שטחי מרעה, טרק ארוך ומפורסם ברמה עולמית (שנקרא אוברלנד), מעיינות, מפלים יפהפיים, את האגם העמוק באוסטרליה (סנט קלייר), אגמים והרי געש כבויים.
בטסמניה חיים כחצי מיליון תושבים, ויש לה שני שדות תעופה. אנחנו נחתנו בצפוני, בעיר לאונססטון, כשעת טיסה ממלבורן. שכרנו רכב וטיילנו שבעה ימים מלאים באי - בפארקים הלאומיים (יש בטסמניה 19 פארקים לאומיים), טיילנו בחמישה פארקים לאומיים, ונסענו 1,500 ק"מ ברחבי האי. מלאונססטון נסענו דרומה, התמקמנו בדירת Airbnb נפלאה בהוברט וסקרנו את חלקו הדרומי והמזרחי של האי. ביקרנו בפארקים הלאומיים טסמן, הר פילד, אגם סנט קלייר והאי מריה. בלילה האחרון עברנו לעיירה ברני בצפון, שם פגשנו אחר השקיעה בפינגווינים קטנים מגיחים למושבה בחוף, וטיילנו בפארק הלאומי הר קריידל שנחשב לפארק הלאומי היפה ביותר בטסמניה. טיפסנו על הרים, טיילנו סביב אגמים, ביערות, נהנינו ממפלים, נהרות, נחלים, ופגשנו בעלי חיים רבים.
בטסמניה אין קואלות, אבל זה המקום היחיד בעולם שבו ניתן לפגוש שדים טסמניים בטבע. למה שד? כשהגיעו חוקרים ראשונים לטסמניה הם ישבו סביב מדורה, ושדים טסמניים אשר פעילים בלילה התקרבו אליהם. אור המדורה האיר את אוזניהם הזקורות והדקות והן נראו בוהקות בצבע אדום, שאר הגוף היה חשוך, לכן נראו להם כמו שדים.
יונקי הביב
לשמחתנו גם פגשנו בטסמניה יונק מוזר בשם ברווזן, יש לו מקור של ברווז, פרווה דומה לזו של הלוטרה וזנב של בונה. הנקבות מטילות ביצים כמו עוף, אך מזינות את הגורים בחלב. יש להם קרומי שחיה, הם צוללים 80 פעם בשעה, אך לא יכולים לנשום תחת המים, הם משתמשים בחישה חשמלית כדי לצוד, בונים מחילות על גדות הנהר, ומשתמשים בארס כמו זוחלים. לאחרונה אף התגלה שהם זוהרים באור אולטרה סגול. הם חיים בנהרות ובאגמים של יערות הגשם באוסטרליה וטסמניה. המראה שלהם הצליח לתעתע בחוקרים, למעשה כאשר דגימה ראשונה של ברווזן נשלחה מאוסטרליה לאנגליה בסוף המאה ה-18, המדענים שבדקו את הדגימה (ברווזן מפוחלץ) הם חשבו שמישהו מרמה אותם ומנסה למתוח אותם. ב-1799 הזאולוג הראשי בצוות חיפש תפרים, והיה בטוח שמישהו תפר מקור של ברווז לבונה. רק 100 שנים אחר כך גילו כי הנקבות בכלל מטילות ביצים.
את הברווזן מצאנו בבריכות דגי סלמון, הוא שחה מהר, וצלל ומדי פעם פשוט נעלם. בעל המקום הסביר לנו שיש לו מחילות לצד הבריכות, והוא פשוט נכנס אליהן ונעלם. הוא הזהיר שלא נסתובב קרוב מדי לגדה, שחס וחלילה לא נקרוס לתוך אחת המחילות. הוא סיפר כי הברווזן מגיע בכל יום מהנהר הסמוך לבריכות כדי לצוד מזון בבריכות הדגים. הוא צייר לנו מפה, עם נתיב היציאה של הברווזן בין הבריכות והמדשאה עד לנהר, הוא גם גילה לנו שהברווזן עוזב בכל יום בין 16:00 ל-16:30. "אם תהיו בשקט, ויש לכם סבלנות", הוא אמר, "תזכו לראות אותו מחוץ למים". כמובן שהמתנו בסבלנות, ואכן בדיוק ב-16:30 הוא יצא, ורץ בין בריכות הדגים, בנתיב שסומן לנו מראש במפה לכיוון הנהר.
בעל החיים השני בסדרת יונקי הביב, שפגשנו פעמים רבות באוסטרליה וגם בטסמניה, נקרא קיפודן. הקיפודן ידוע כאחת מהחיות הייחודיות ליבשת אוקיאניה, בעל מראה דוקרני ומעט ביישן, הם יונקים כמו הקיפודים אצלנו בישראל, אך מטילים ביצים, הם יונקים פרימיטיביים כמו הברווזן, מסדרת יונקי הביב, שהתפתחו לפני עשרות מיליוני שנים. גופם מכוסה בפרווה ובקוצים, והם בעלי חוטם ארוך במיוחד. הלשון דביקה, חזקה וארוכה, והם לוכדים באמצעותה חרקים ממחילותיהם ואוכלים אותם. יש להם לסתות חסרות שיניים, אף לא שן אחת. במקום זאת, הם מפעילים את החוטם והטפרים החזקים שלהם, כדי לקרוע בולי עץ, לחדור לקיני נמלים, אפילו בסדקים בסלע, הם משתמשים בלשון ארוכה ודביקה, שמגיעה לאורך 18 ס"מ.
במהלך המסע שלנו באוסטרליה פגשנו קיפודנים רבים, למעשה מתוך ארבעה סוגים של קיפודנים באוסטרליה הצלחנו לפגוש שלושה מהם באזורי מחיה שונים: באי הקנגורו, בטסמניה, ובמדינת ויקטוריה. חלקם חצו את הכביש בזמן שנסענו, את חלקם פגשנו במהלך טיול ביער בין העצים, מחפשים קיני נמלים. ראינו אותם גם באזורי החוף, מטפסים על סלעים, או מתחבאים בין עלים. הם מסתווים מצוין ונראים כמו שיח קטן בגוון חום צהבהב.
מריה איילנד
אחד הפארקים הלאומיים המומלצים בטסמניה, נמצא באי בשם מריה (מריה איילנד), זהו אי קטן ללא מכוניות, כבישים או מסעדות, אליו הגענו במעבורת מהעיר Triabunna. האי הזה כמו גן עדן לבעלי חיים. אין שם טורפים (וגם לא מכוניות), ולכן בעלי החיים מתרבים שם ללא הפרעה. יצאנו למסלול טיול שנקרא המצוק המצויר. זהו קיר אבן יפהפה מעל חוף ים כחול, בו שכבות סלע בגוונים שונים, כמו ציור יפהפה של הטבע.
בדרך פגשנו בבעלי חיים רבים כמו וולבי, תוכים וקנגורו. כאן לראשונה פגשנו גם וומבט. הם חיות כיס, חיים במחילות, הכיס של הנקבות נמצא בבטן, אבל הוא כיס הפוך, כדי שלא ייכנס חול לכיס בזמן שהם חופרים. ראינו אמהות וגורים רבים באי. הגללים של הוומבט בצורת קובייה, חוקרים גילו כי וומבטים מעבירים מידע באמצעות גללים, זו בעצם צורת התקשורת שלהם, מן ווטסאפ קבוצתי. אם כך, הרי וומבט שרוצה למסור הודעה בראש גבעה, הוא לא ירצה ש"ההודעה" תתגלגל מטה.
כשסיימנו את הטרק בין האגמים בהרי הקריידל ביום שמש נפלא, סיפרתי לאחד המקומיים שזה מאוד קשה לעזוב מקום מדהים שכזה, הוא אמר בהומור אוסטרלי טיפוסי: "אם אתה בדאון, צא לרוץ בטבע, כך מהר מאוד תבין שמצבך הגופני גרוע יותר ממצבך הנפשי, זה עשוי לעזור". בכתבה הבאה ממשיכים לנדוד צפונה לסידני.
עינב ברזני הוא צלם, טייל, מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, מרצה ומנחה חוגי ילדים בנושא קיימות וטבע. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלו, ולעקוב אחרי בלוג המסע ודף הפייסבוק "לקצה העולם עם עינב ברזני".
