בשנים האחרונות - וביתר שאת מאז מתקפת 7 באוקטובר והמערכה הביטחונית המתמשכת באזור - מערכת החינוך הישראלית מתמודדת עם מציאות רגשית מורכבת מאי פעם. בימים אלו, כאשר ישראל מצויה בעימות ישיר עם איראן והעורף חווה שוב אזעקות, מתיחות ביטחונית ושיבוש של שגרת החיים, האתגר החינוכי מקבל ממד נוסף. הכיתה כפי שהכרנו אותה כבר מזמן אינה רק מרחב של הקניית ידע, אלא זירה שבה מתנקזים חרדה ביטחונית, טראומה קולקטיבית, מתחים חברתיים ושחיקה מתמשכת. לצד העלייה החדה בפניות לסיוע נפשי, גוברת גם הדרישה להכשיר אנשי חינוך שיוכלו להעניק מענה ראשוני, נוכח ומווסת בתוך בית הספר עצמו.
המציאות הביטחונית החדשה משפיעה באופן ישיר גם על מערכת החינוך: במצבי חירום בתי ספר נסגרים, הלימודים עוברים למרחב מקוון והורים וילדים מתמודדים עם אי-ודאות מתמשכת, מצב שמגביר חרדה ופוגע ביכולת הריכוז והלמידה של התלמידים.
על הרקע הזה הכריזה לאחרונה המכללה האקדמית בית ברל על פתיחת מסלול ייחודי לחונכות טיפולית באמצעות מיינדפולנס, במסגרת תואר שני ב"חינוך, מיינדפולנס ותמיכה חברתית-רגשית".
3 צפייה בגלריה
תרגול מיינדפולנס במכללה האקדמית בית ברל. תגובה בזמן אמת להשפעת האירועים הביטחוניים
(באדיבות המכללה האקדמית בית ברל )
מדובר בתוכנית ייחודית מסוגה בישראל ובעולם, והשאיפה, כך לפי ראש התוכנית, פרופ' חן למפרט מהפקולטה לטיפול וייעוץ חינוכי במכללת בית ברל, היא לעצב מקצוע פרה-טיפולי חדש, המותאם למציאות היומיומית בישראל, ולצייד מורים ואנשי חינוך בכלים מבוססי מחקר לוויסות רגשי, התמודדות עם טראומה וניהול משברים בזמן אמת. המהלך לא נולד מתוך טרנד פדגוגי או אופנה טיפולית, אלא מתוך קריאה מצטברת של השטח.
פרופ' למפרט: "אנחנו רואים שההפרדה המסורתית בין המרחב הפדגוגי למרחב הטיפולי הולכת ומתמוטטת. כיתת הלימוד משנה את פניה למרחב שהוא יותר חברתי-פסיכו-חינוכי, שיש בו תסכול, קושי רגשי, לפעמים גם טראומה, אובדן וחרדה קיומית"
פרופ' למפרט מספר כי במפגש היומיומי עם אנשי חינוך, עולה תחושה ברורה שהכלים הקיימים כבר אינם מספקים - לא ברמה הרגשית ולא ברמה המערכתית, וכי מדובר בתהליך שמתרחש כבר שנים, אך בשנה האחרונה קיבל תאוצה חריגה והפך לצורך מיידי, בטח לנוכח המערכה הנוכחית עם איראן.
"לאחר כל האירועים של השנים האחרונות, אנחנו רואים יותר ויותר רואים שההפרדה המסורתית בין המרחב הפדגוגי למרחב הטיפולי הולכת ומתמוטטת. כיתת הלימוד משנה את פניה למרחב שהוא יותר חברתי-פסיכו-חינוכי, שיש בו תסכול, קושי רגשי, לפעמים גם טראומה, אובדן וחרדה קיומית", הוא אומר. "אנחנו ממש רואים תופעות של ערעור הביטחון הבסיסי של ילדות וילדים, של מורות ומורים, ובמידה לא מעטה גם של הורים שהפחדים, הכעסים והלחצים שלהם נכנסים אף הם לתוך חיי בית הספר".
זה לא נגמר שם: "הרשתות החברתיות, הבית של ההורים - כולם מעורבים", ממשיך פרופ' למפרט. "ההפרדה הזו בין החלק הקוגניטיבי-לימודי לבין החלק הרגשי-חווייתי הולכת ומיטשטשת, ונדמה שכמות הכאב שיש היום אצל ילדים ואצל מבוגרים רק הולכת וגדלה, וזה קורה בחלקים מאוד רחבים של האוכלוסייה. זה כאב בלתי נסבל, שנראה שאיכשהו חייבים להתייחס אליו ולטפל בו".
על התפר שבין טיפול לחינוך
פרופ' למפרט מתייחס גם להיבט הטכנולוגי: "ככל שהבינה המלאכותית והמהפכה שהיא עושה, תהיה יותר נוכחת בחיים של כולנו ובוודאי בחינוך, הרבה מאוד דברים שפעם היו התפקידים המסורתיים של החינוך, כמו למשל העברת ידע - פשוט יהפכו למיותרים, בעוד התפקיד של המורות והמורים, כמי שמממשים את המגע האנושי, יהפוך להיות הרבה יותר דרמטי והרבה יותר חשוב".
תסביר.
"היום ילד אומר: 'אני לא בטוח שאני צריך שילמדו אותי על המהפכה הצרפתית, כמו שאני צריך מישהו שיהווה איזשהו דמות עוגן בשבילי. מישהו או מישהי שהנוכחות שלהם נותנת לי איזשהו ביטחון, ותחושה של יציבות'. לילד חשוב שיראו אותו, יותר מאשר שיעבירו לו עוד אינפורמציה שהוא יכול לקבל במקומות אחרים. אלו הן מיומנויות שמורות ומורים ואנשי חינוך וגם אנשי טיפול, היו מאוד רוצים שיהיו להם".
אולם זהו רק נדבך אחד של בעיה גדולה יותר. ישנו גם משבר בריאות הנפש הגדול שעובר על ישראל, ונדמה כי הוא רק הולך ומחריף נוכח המערכה האחרונה. "גם מנקודת המבט הטיפולית אנחנו נמצאים בבעיה לא פשוטה", מוסיף פרופ' למפרט, "משום שהשירותים הטיפוליים-הפסיכולוגיים ומערכי בריאות הנפש של הקהילה סובלים מעומס בלתי אפשרי, שלא מתאים לביקוש שרק מתרחב ומעמיקי. זמני ההמתנה לטיפול התארכו באופן דרמטי. מאות אלפי ילדים נמצאים בשטח הפקר טיפולי".
גם המענה שהמערכת יכולה להציע מוגבל עד מאוד. "מגיעה ילדה שנמצאת בבעיה. היא שומעת אזעקות וטילים ופוחדת או נמצאת במצוקה נפשית מאוד גדולה כי עושים עליה חרם – ואין שם אף אחד. מה תגיד לילדה הזאת? בואי אני אקבע לך תור לפסיכולוג ביום שני בין שתיים לארבע, יש 45 דקות, תלכי לטיפול, ואחרי זה תהיה לך עוד פגישה אחרי שבועיים? זה לא רלוונטי. הילדה צריכה עכשיו מישהו שיהיה איתה, יחבק אותה, ילך איתה הביתה, יהיה שם איתה. מי יעשה את זה? לכן הרעיון הוא לייצר מקצוע חדש שנמצא במרווח הזה שבין טיפול לחינוך".
למצוא את נקודת האיזון הפנימית
כדי להבין מדוע נבחר דווקא מיינדפולנס כבסיס להכשרה החדשה, צריך להביט בהתבססות ההולכת וגוברת של התחום בשדה המחקרי והחינוכי. בשני העשורים האחרונים הצטברו עדויות מחקריות לכך שתרגול של הטכניקה תורם לוויסות רגשי, להפחתת סטרס ולחיזוק חוסן נפשי – הן בקרב מבוגרים והן בקרב ילדים ובני נוער. בעולם החינוך, מיינדפולנס כבר משולב בתוכניות למידה חברתית-רגשית (SEL) ומוצג ככלי שמסייע לתלמידים לזהות רגשות, לעכב תגובה אימפולסיבית, לשפר קשב ולבסס מערכות יחסים בטוחות יותר בתוך הכיתה.
פרופ' למפרט: "תרגול מיינדפולנס משפיע על האופן שבו המוח שלנו עובד: הוא משפיע על היכולת שלנו להיות רגועים, להיות מאושרים, להיות פחות לחוצים, וגם לראות את הזולת ולא רק את עצמנו באמצעות צורות שונות של הקשבה והתבוננות"
עבור פרופ' למפרט, מדובר בארגז כלים פרקטי לעבודה יומיומית עם מצוקה. "מיינדפולנס זה שם כללי לאוסף של פרקטיקות עתיקות יומין, בעיקר מסורות בודהיסטיות או יוגיות מסוימות, אך הן קיבלו תפנית במערב והתפתחו לפרקטיקות מאוד ספציפיות, שמה שמשותף להן הוא היכולת להתבונן בגוף, בנשימה, במחשבות, ברגשות ובתחושות, תוך פיתוח של איזושהי מודעות שמשתיקה את הקולות החיצוניים, ומאפשרת לנו להגיע לנקודת האיזון הפנימית שלנו", הוא מסביר.
"מדובר בטכניקה שהוכיחה את עצמה כמאוד יעילה ומוצלחת עם ויסות רגשי, פיתוח מודעות לפרספקטיבה, גם לצורך פיתוח רוגע. זה מוכח מבחינה מדעית, במובן שתרגול מיינדפולנס משפיע על האופן שבו המוח שלנו עובד: הוא משפיע על היכולת שלנו להיות רגועים, להיות מאושרים, להיות פחות לחוצים וגם לראות את הזולת, לא רק את עצמנו באמצעות צורות שונות של הקשבה והתבוננות".
לפי שעה, המחזור הראשון אמור להיפתח באוקטובר 2026, לקראת שנת תשפ"ז. פרופ' למפרט מדגיש כי התוכנית אינה מסתפקת בלימוד רעיונות כלליים, אלא בנויה כהכשרה שמטרתה להעניק למשתתפים כלים מעשיים לעבודה בשטח.
3 צפייה בגלריה
תרגול מיינדפולנס במכללה האקדמית בית ברל. "משפיע על האופן שבו המוח שלנו עובד"
(באדיבות המכללה האקדמית בית ברל )
"יש שני נתיבים עיקריים שבהם אנשי התוכנית הזאת יתנסו - אחד הוא פרקטיקות של מיינדפולנס ושל למידה חברתית-רגשית (SEL). יש הרבה מאוד טכניקות שפותחו והוכיחו את עצמן גם מדעית וגם התנסותית, כמאוד טובות לוויסות רגשי, לפיתוח חוסן ועמידות, וליכולת התמודדות עם הצפה רגשית. בנוסף אליהן יש עוד טכניקות של מיינדפולנס וטכניקות מדיטציה שיכולות לעזור לייצר רוגע, עמידות ויכולת להתבוננות פנימית. כל הטכניקות האלו הן טכניקות שיכולות לשמש את החונך או את החונכת בעבודה מול הילדות והילדים".
הדבר השני שיילמד בתוכנית הוא כיצד להיות חונך. "מה זה חונך בעצם? זה משהו שיש בו היבטים טיפוליים, חברתיים, רגשיים, חינוכיים. פיתחנו מודל שנועד לייצר עבור ילד או ילדה תחושה של נראות, תחושה של ערך, תחושה של מסוגלות באמצעות המבט והפעולה של דמות משמעותית שהיא החונכת שנמצאת ונוכחת שם, ושהיא בעלת משמעות עבור הילד או הילדה, דמות עוגן.
"אותם חונכים וחונכות לומדים לעשות סוג של עבודת מניעה - לעבוד מול הכיתה, לתרגל קצת מיינדפולנס, לעשות תרגילי SEL וכן הלאה. גם החונך או החונכת לומדים לעשות עבודה מול המערכת, כי הרבה פעמים המצוקות של ילדים וילדות הן לאו דווקא בגלל עניינים פנימיים, אלא כאלו הקשורים למשא ומתן שלהם עם הסביבה.
"לפעמים המבט של המורה הוא זה שגורם למחיקה או ללחץ החברתי. החונך או החונכת ידעו לעבוד עם כל המערכת מסביב, כדי לשפר את האופן שבו הם רואים ותופסים את הילד או הילדה. הדבר השלישי הוא התערבויות במצבי חירום. כמו שיש לנו פרמדיק ורופא, אז יש לנו פה פרא-מטפל שיודע לעשות כל מיני התערבויות בעזרת טכניקות של מיינדפולנס", הוא מסכם.
