זה מתחיל בעלה ירוק אחד, דחוס בין השיניים ללחי. אחריו מצטרפים עוד ועוד עלים, עד שנוצרת "ג'ולה" צפופה שמלווה את המשתמש לשעות ארוכות. התחושה משתנה בהדרגה: הריכוז מתחדד, המחשבה נפתחת, לעיתים מגיעה גם אופוריה קלה או סבלנות שלא הכרת קודם. לא לא, לא מדובר בתרופת פלא חדשה, אלא בצמח עתיק שדורות שלמים גדלים עליו - הגת.
במשך מאות שנים היה הגת חלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים והרוחניים של קהילות תימן ואתיופיה: לעיסה בשעות הלימוד, מפגש קהילתי, טקס תרבותי. מתישהו העלים הירוקים האלה חצו גבולות והגיעו אל לב השיח הישראלי, מעין אופנת וולנס מודרנית.
תרופת סבא
"יש את הגת הלבן שמקורו בעולים מתימן, יש גת אדום מאתיופיה ויש גם גת קנייתי. כיום בארץ יש כמה וכמה זנים ישראליים וגם כאלה שמיובאים מאתיופיה, כולם נמכרים בשוק הישראלי", מסביר אופק מלחי, מנכ"ל חברת "גת אביגדור".
אבל סיפורו של הגת בישראל לא מתחיל בטרנד העכשווי. הוא מתחיל הרבה קודם, במטוסי העלייה הראשונים, כשבני העדה התימנית נחתו כאן עם מעט חפצים, אבל עם געגוע עז לשתי נקודות עוגן: בית הכנסת והעלים הירוקים.
"כשהעדה התימנית הגיעה לארץ", מספר מלחי, "השאלות הראשונות שלהם היו: איפה בית הכנסת ואיפה הגת. כמובן שאז עוד לא היה גת בארץ. הם דאגו להביא איתם בעליות. אחר כך כשהיו כבר עליות מסיביות, הם הביאו איתם שתילים והתחילו לגדל פה. אגב, היום כל הכלכלה של תימן נשענת על גת. מה שקרה זה שהחות'ים השתלטו על רוב השטחים שבהם נמצא הגת, והם בעצם מוכרים את זה לתימנים הסונים, אלה שלא משתייכים לחות'ים. רק שתבין מה קורה שם, איזו עוצמה יש לצמח הזה".
ומלחי יודע טוב מאוד על מה הוא מדבר. יש לו שורשים משפחתיים, תרתי משמע, שמחברים אותו לצמח הכה פופולרי. "סבא רבא שלי עסק בגידול בתימן, בתקופה שבה אסרו על יהודים לגדל גת בעצמם. כשהוא עלה לארץ הוא המשיך לגדל גת, וכלל התימנים היהודים צרכו אותו כחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום: לחיזוק בלימוד תורה, להתמודדות עם בעיות קשב וריכוז. הם היו מסיימים לעבוד מוקדם, מכניסים את העלים לפה ויושבים ללמוד. אני זוכר את עצמי מגיע אליו כילד קטן. היה לו חדר מלא ספרי תורה, והוא ישב במרכז עם ספר פתוח על השולחן ועלה של גת בפה".
כמו הרבה דברים בתרבות התימנית, גם כאן בריאות ומסורת הולכות יד ביד. מלחי לא רואה בגת רק סמל תרבותי, אלא גם "תרופה משפחתית" שעוברת מדור לדור, עם שלל יתרונות שגילה כבר אצל סבא שלו. בימים שבהם המדפים בבתי המרקחת מתפקעים מתוספי תזונה וקפסולות פלא, הוא מזכיר שהפתרון יכול להימצא דווקא בעלים ירוקים שצומחים בגינה. לדבריו, הגת מציע שילוב נדיר של השפעות פיזיות ומנטליות, שהפכו אותו עם השנים להרבה יותר מסתם צמח ללעיסה.
"הגת הוא שיח רב-עונתי ומכיל עשרות חומרים פעילים. החומר הפעיל הבולט זה הקתינון", מסביר מלחי. "הקתינון אחראי לרוב ההשפעות: אופוריה קלה, ריכוז, חדות. הוא מפחית לחץ דם, מעורר חשק מיני ומדכא תיאבון. יש בו ברזל, סיבים תזונתיים, הוא מוריד סוכר בדם, מרחיב את כלי הדם ומשפר את זרימת הדם. יש מי שאומרים שהוא אפילו מחזק את תאי הזרע. זה לא מוכח מדעית, אבל כנראה שיש בזה משהו". הוא מסכם בחיוך: "במשפט אחד - החומר הופך אותך לתימני".
מלחי משלב גם סיפור משפחתי כדי להמחיש. "סבא שלי אדם מאוד בריא, בלי עין הרע", הוא נזכר. "בגיל 75–80, אחרי ניתוח, הוא קיבל לראשונה בחיים בדיקות דם לא טובות. אמרו לו שהוא צריך לקחת תוסף כזה או תוסף אחר. הוא אמר לרופא: חכה רגע, אני אחזור אליך עוד חודשיים. התחיל ללעוס שלוש פעמים בשבוע. אחרי חודשיים חזר עם בדיקות וכל המדדים היו תקינים. גם לפני שנתיים, כשהמדדים שוב לא היו טובים, רצו לתת לו תרופות", הוא מספר. "הוא חזר ללעוס - ושוב, כל המדדים התיישרו. אפרופו תרופות סבתא? אצלנו זה תרופות סבא".
אופק מלחי, מנכ"ל חברת "גת אביגדור": מיצויי גת זה סיפור אחר. מדובר בסם מעבדה, והוא באמת יכול לקחת אותך לקצה. גם מיץ גת, במיוחד כשמערבבים אותו עם אלכוהול, עלול להיות בעייתי. במקרים כאלה אנשים עלולים למצוא את עצמם בלי אוכל יום־יומיים, ואם מגזימים בצריכה מופרזת, השילוב הזה עלול להזיק. אבל מלעיסת גת טבעי? אני לא מכיר מקרה שמישהו הגיע מזה לבית חולים"
אם סבא היה האיש שחיבר את המשפחה לשורשים, אבא היה זה שהפך את הצמח המשפחתי למוצר מודרני. "אבא שלי ספג את התרבות הזאת מסבא שלו", הוא משחזר, "ובאיזשהו שלב, לפני כ-15 שנה, הוא אמר לעצמו: לא יכול להיות שהמוצר המדהים הזה נשאר רק אצל התימנים. כולם צריכים להיחשף אליו".
הפתרון שלו היה פשוט: לשנות את שיטת הצריכה. "פעם היית מקבל קילו, קילו וחצי, עם הרבה חומר מלוכלך. אבא לקח את החבילה, הוריד ממנה רק את העלים הראשיים, הנקיים ללעיסה, שם בשקית קטנה, מיתג, והתחיל למכור את זה בקיוסקים. המטרה הייתה להפוך את זה לנגיש וקל, קונצנזוס".
כמו הרבה חידושים, גם זה התקבל בהתחלה בהרמת גבה. "חשבו שהוא משוגע", הוא מחייך, "אבל לאט לאט זה התחיל לתפוס, עד שזה הפך לסטנדרט". היום, לדבריו, כבר קשה לדמיין את השוק בלעדיו. "אנחנו מוכרים בצורה הזאת חבילות של 100–250 גרם, בין טון לשתי טון בשבוע, עם פריסה ארצית של מאה נקודות מכירה ברחבי הארץ".
איך צורכים אותו?
"לא באמת 'לועסים' אותו. יש לזה מילה מיוחדת – 'לחזן' גת. הכוונה היא להכניס את העלים לחלל הפה, בין הלחי לשיניים, ללעוס קלות וליצור 'ג'ולה' - גוש ירוק שמאחסנים בפה. בהמשך מוסיפים עוד עלים כדי לשמור על הג'ולה הזאת, ומדי פעם לוחצים עליה עם השיניים כדי לשמר אותה כגוש אחיד.
"החומרים הפעילים נספגים גם דרך הקיבה וגם דרך בלוטות הטעם שמתחת ללשון, וכך נכנסים למחזור הדם. זהו שחרור מושהה, אפקט עדין שמתפתח בהדרגה. מה שאתה מרגיש אחרי חצי שעה לא דומה למה שתרגיש אחרי שעתיים או ארבע שעות. וזה בדיוק חלק מהקסם: חוויה מתמשכת, מסע ארוך שמלווה אותך".
האם זה חוקי?
"חוקי לגמרי. אנחנו עובדים עם משרד הבריאות, עם משרד החקלאות, הכול מסודר. על אחרים אני לא יכול לדבר, כי בשוק יש גם כאלה שמוכרים מיצים ומיצויים שהם בכלל לא גת. מה שנקרא 'מיצויים של גת' זה לא באמת גת, אלא דברים אחרים, סינתטיים. אי אפשר לעשות מיצוי גת אמיתי בשיטה הזאת.
"גם מיץ לא חוקי, ולכן אנחנו לא מוכרים אותו. אני אגיד לך בכנות: יש חברות אחרות שמוכרות מיץ בריש גלי, בלי שום הכשר, אבל חוקי זה לא".
האם יש סכנות או תופעות לוואי? בכל זאת, אנשים הגיעו לבית חולים בעבר.
"חשוב לעשות סדר. קודם כל, כמו שכבר אמרתי, מיצויי גת זה כבר סיפור אחר. מדובר בסם מעבדה, והוא באמת יכול לקחת אותך לקצה. גם מיץ גת, במיוחד כשמערבבים אותו עם אלכוהול, עלול להיות בעייתי. במקרים כאלה אנשים עלולים למצוא את עצמם בלי אוכל יום־יומיים, ואם מגזימים בצריכה מופרזת, השילוב הזה עלול להזיק. אבל מלעיסת גת טבעי? אני לא מכיר מקרה שמישהו הגיע מזה לבית חולים. כמו כל דבר בחיים, הכול עניין של איזון. אם נלעס מהבוקר עד הערב, יום אחרי יום, יהיו לזה השלכות".
חלק טבעי מהשגרה
אבל כדי להבין באמת מה המשמעות של הגת בחיים עצמם, צריך לעבור מהשדה ומהקיוסק אל מי שיושב בבית, או ברכב, עם "ג’ולה" בפה. כפיר קירט, בן 49 מרחובות, מלווה את העלים הירוקים מאז גיל ההתבגרות. מבחינתו, הגת הוא לא טרנד, לא סמל ולא סחורה, אלא פשוט חלק טבעי מהיומיום, שנמצא שם כשהוא צריך ריכוז, שקט או אפילו רק חברה טובה.
"גדלנו בתוך עצים של גת", הוא מספר, "בגיל 15–16 הייתה הפעם הראשונה. זה לא יומיומי, אלא פעם או פעמיים בשבוע. אבותינו היו לועסים את זה בשביל לימוד תורה, אותי זה מלווה בעיקר בלמידה או בנסיעות ארוכות. זה מפקס, פותח את המחשבה, מרחיב אותה". אבל לא רק שם: גם במפגשים חברתיים הגת תופס מקום של כבוד. "כל אחד עם הג'ולה שלו בפה. יש כאלה שממשיכים לימוד תוך כדי, אחרים עושים מזה חפלה, קריוקי", הוא מוסיף.
ההשפעה, לדבריו, ברורה: אחרי חצי שעה עד שעה, תלוי בחוזק של העלים, מגיע ריכוז ממוקד יותר, מחשבה חדה וסבלנות חדשה. "זה גם מרגיע", הוא מוסיף. "אתה יותר רגוע. ההרגשה מחזיקה כמה שעות טובות".
לדבריו גם מדובר באוצר תזונתי לא קטן: "הוא מלא ערכים תזונתיים, עוזר לחילוף חומרים, מנקה את מערכת העיכול. אפילו מייבש הצטננויות", הוא אומר ומוסיף שכיום הצמח פופולרי עד מאוד בקרב כל העדות ואינו שמור רק לעדה התימנית בלבד. "היום כבר אין סטיגמות, כולם משתמשים. אני רואה גם משפחות של רוסים שקונים. אפילו הורים שלא רוצים לתת לילדים שלהם ריטלין משתמשים בגת. אצלנו אומרים תמיד אומרים כשאנחנו נפגשים: 'אל תכעס, תלעס'".
יהוא ינאי, בן למשפחה תימנית, חי את עולם הגת לא רק כצרכן אלא גם כמוכר. הוא לא מסתיר את העובדה שדווקא המיץ הלא חוקי הוא זה שכבש אותו. "אני שותה את המיץ. וגם מכין ומוכר אותו. כל הסיפור של הלעיסה הוא סיפור מייגע, ארוך. זה לוקח הרבה זמן עד שמקבלים אפקט של התעוררות. בלעיסה יש עניין של דור ישן, אבל היום זה דור שעושה הכול מהר. אנחנו סוחטים את המיץ, מסננים אותו דרך בד מסוים, מוסיפים לו מיץ אשכוליות כדי לרכך את הטעם ולשמר את המיץ ושותים. ראינו שזה עושה עבודה טובה, אז המשכנו. זה היה לפני שלוש שנים, ומאז אני שותה קבוע - פעם או פעמיים בשבוע. זה לא כל יום, זה לא חלב".
אכן לא חלב. "בזמן השתייה ואחריה אני מרגיש מצב רוח טוב, מאוד מעורר, בלי עייפות. מלא אנרגיה, מפוקס ומרוכז. העניינים מתחדדים לי. הרבה אנשים שותים את המיץ לפני מבחן, כמו ריטלין. למזלי זה לא משנה תודעה. זה פשוט כמו לקחת המון קפאין, רק הרבה יותר מרוכז".
המיץ אמנם לא חוקי ואף מסוכן, אבל ינאי לא לבד. לדבריו מדובר בתופעה נרחבת, לא משהו מקומי או עדתי, אלא תחביב לאומי לכל דבר. "יש פה תופעה מאוד רחבה של אנשים ששותים - מכל ישראל, מכל השכבות, מכל הגילים. גם ממעמד סוציואקונומי נמוך וגם גבוה. אתה לא מאמין מי קונה מיץ גת. אני נמנע מלפרט, אבל בוא נגיד שעורכי דין, קצינים בכירים, מורים, לא רק צעירים בני 21. אתה לא מאמין כמה אוהבים את זה, כמה זה עושה להם טוב, כמה קונים ושותים. אם צריכים לחתונה, קונים יותר ליטרים. אם צריכה אישית, אז קונים ליטר אחד, ושותים במשך השבוע".
עם התרחבות השוק הגיעו גם וריאציות מסוכנות יותר של המיץ. ינאי טוען שהוא עצמו מכין אותו ללא תוספים, אבל מזהיר מפני מה שנקרא "מיץ מבושל" - "שם מבשלים את העלים, והוא נהיה אדום, כתום או ורוד, ואז מוסיפים לו תוספות של כדורים מרוסקים וכאלה וזה כבר מסוכן. זה מה שנזהרים ממנו".
ומה לגבי תופעות לוואי? "היו מקרים של אשפוזים, אבל זה נדיר ברמה של שברי אחוזים. כמו שמישהו ייפגע משתיית עודף קפה".
דברי הרופאה: עלי גת זה בסדר, מיץ גת זה מסוכן
בין סיפור משפחתי למסורת רבת־שנים, חשוב לעצור לרגע ולהבין מה אומר המדע. האם באמת מדובר בצמח פלא, או שמא בסם ממריץ עטוף בעלים ירוקים? כדי לעשות סדר פנינו לד"ר בלה עזריה, רופאת משפחה במכבי שירותי בריאות, שמכירה היטב את ההשלכות הבריאותיות של הגת, לטוב ולרע.
"המרכיבים הפעילים הם אלקלואידים בשם קתאין וקתינון, המשפיעים בעיקר על מערכת העצבים המרכזית - יוצרים תחושת ערנות, ולפעמים אפילו אופוריה קלה", היא מסבירה. "בנוסף, בעלים עצמם יש גם מינרלים כמו בטא קרוטן, ויטמין C מעט ברזל וקצת סידן, אבל בכמויות קטנות".
ההשפעות החיוביות של הגת, כפי שד״ר עזריה מתארת אותן, נעות בין תחום הבריאות הפיזית לבין ההשפעה על מצב הרוח. "הגת הטבעי הוא בעצם ממריץ טבעי. יש בו חומרים שמעוררים, יוצרים תחושת שובע, מסייעים לדיכוי תיאבון ולירידה במשקל, קצת כמו בני הדודים שלו ממשפחת הריטלין, רק באופן טבעי. בגלל התחושה המרגיעה או האופורית שהוא נותן, הוא גם מסייע בהיבט החברתי - ברוב המקרים צורכים אותו במפגשים קבוצתיים, מה שנקרא 'לחזן', וזה תורם לתחושת שייכות ורגיעה".
יחד עם זאת, גם היא ממהרת להדגיש את הקו האדום: "במדינת ישראל מותר לשווק אך ורק גת טבעי. כל הגרסאות הסינתטיות, מה שפעם נקרא 'חגיגת' או תכשירים כימיים דומים - יצאו מחוץ לחוק. החומר הפעיל קתינון נחשב נרקוטי, ולכן אין היום בישראל שום תכשיר כימי חוקי מגת. הדבר היחיד שמותר הוא העלים עצמם".
אבל כמו כל דבר, גם לגת החוקי יש צד פחות זוהר. ד״ר עזריה מבהירה שהבעיה מתחילה כשעוברים מצריכה מתונה לשימוש מופרז: "לעיסה חברתית אחת או שתיים בשבוע, לזמן מוגבל, יכולה להישאר בגבולות החיובי. אבל שימוש ממושך ומוגזם כבר עלול לגרום לבעיות בלב וכלי הדם, להתמכרות פסיכולוגית, לשינויים במצב הרוח כמו חרדה, דיכאון ולפגיעה באיכות השינה".
לדבריה, ההתמכרות היא בעיקר נפשית ולא פיזית, אבל לא פחות בעייתית: "אנחנו רואים לא פעם אנשים שמאבדים עניין בעבודה או במשפחה, והגת הופך למרכז חייהם. זה כבר מתחיל להזכיר התמכרות לכל דבר".
גם בריאות הפה נפגעת. "בקרב צרכנים ותיקים אפשר לראות פגיעה ממשית: שיניים, חניכיים, יובש בפה. הגת מייבש ופוגע בייצור הרוק, וזה מוביל לעששת, דלקות חניכיים ולעיתים אפילו לצלקות בבלוטות הרוק. במקרים קיצוניים, יש גם קשר לסרטן חלל הפה".
למי לא כדאי לצרוך?
"אנשים עם בעיות לב, אנשים הסובלים מבעיות בשיניים או בחניכיים, וכן חולי סוכרת שמראש יש להם נטייה גבוהה יותר לזיהומים. עבורם זה עלול להיות בעייתי".
מהו שימוש נכון?
"אני חושבת שגת, כמו אלכוהול, במינון חברתי ומתון, למשל פעם בשבוע במפגש, הוא סביר לחלוטין. אבל ברגע שהשימוש הופך ליומיומי, במיוחד כשעושים זאת לבד ולא במסגרת חברתית, מתחילה להיווצר אותה התמכרות פסיכולוגית שעליה דיברנו קודם. כמובן שאני מתייחסת כאן רק לגת הטבעי".
ומה לגבי מיץ? כאן היא מציבה גבול ברור. "המיץ מסוכן מאוד. יש בו ריכוז גבוה בהרבה של הקתינון, החומר הפעיל, והוא ממכר. לעיתים מוסיפים לתכשירים הסינתטיים חומרים נוספים, מה שהופך אותם למסוכנים עוד יותר. מעבר לכך, מיץ גת אינו חוקי בישראל, והוא עלול להיות מסוכן בדיוק כמו כל סוג של סם אחר".
