אם הילד שלכם נלחץ מכל רעש קטן, סולד ממפגשים עם הרבה אנשים, ויש לכם הרגשה שכל הפרטים בבית עוברים בחינה אינטנסיבית שלו - יכול להיות שיש לכם ילד רגיש מאוד. מי שתבעה את המושג היא הפסיכולוגית הקלינית-אמריקנית ד"ר איליין ארון כבר בשנות ה-90. בספרה הנושא את אותו השם (הוצאת פוקוס, 2012) היא מציינת כי הילדים הרגישים מונים כ-15%-20% מאוכלוסיית הילדים בעולם, ומאפיינת אותם ככאלו שנוהגים לשקוע בהרהורים עמוקים, רגישים לדקויות ומעניקים תשומת לב רבה לפרטים קטנים, מוצפים בקלות, חכמים, יצירתיים ולעתים מעט ביישנים.
את הכתבה הזאת התחלתי סקפטית למדי. המונח "ילד רגיש מאוד" לא נחשב להפרעה ולא מופיע ב-DSM (המדריך הפסיכיאטרי-אמריקני). למרות שמקובל לעשות בו שימוש בקרב פסיכולוגים, יועצים חינוכיים והורים, אין באמת אבחנה רשמית כזו. קראתי לא מעט פוסטים בפייסבוק של הורים לילדים רגישים מאוד. הם תיארו ילדים שקשה להם להתמודד עם מוזיקה בעוצמות גבוהות, גננת חדשה או אירועים עם מוזמנים רבים. מצאתי את עמי תוהה האם לא מדובר פשוט בילדים מפונקים או "עדינים".
ככל שצללתי לעולם של הילדים האלה ושל הוריהם, הבנתי שמדובר בתופעה של ממש והסקרנות שלי הלכה וגברה. איך מתמודדים מדי יום עם ילד שמרגיש כל דבר קטן בכל נימי נפשו? האם יכול להיות שיש לכך גם יתרונות?
בעצימות גבוהה
אפרת וקסלר מרמת הגולן היא אמא לחמישה ילדים (15 ,11,12, 5 ,חצי שנה) אשת חינוך, מדריכת הורים ומנהלת קהילת הורים לילדים רגישים מאוד בוואטסאפ. לדבריה, שלושה מתוך חמשת ילדיה עונים להגדרה של "רגישים מאוד": "אלה ילדים שמערכת העצבים שלהם קולטת, ומעבדת מידע בעוצמה גבוהה. דמיינו לעצמכם מסננת לא צפופה, זה המוח של ילדים רגישים. אצל רוב הילדים המוח מסנן את רוב המידע ומכניס פנימה למערכת רק מה שחשוב. אצל ילדים רגישים מאוד הרבה מידע עובר דרך הפתחים, הם רגישים יותר לטונים, רגשות, מבטים, רעשים, שינויים, אוירה, טעמים ומעברים".
איך זה בא לידי ביטוי ביומיום?
"ילדים רגישים יגיבו מהר יותר למצבי לחץ, אי וודאות והצפה. מהצד, התגובות שלהם ייראו דרמטיות, מתנגדות או מבוהלות אבל בפועל המוח שלהם פשוט עובד בעומס גבוה יותר של קליטה ועיבוד רגשי וכך גם עוצמת התגובות. זה לא 'יותר מדי רגשות' אלא מערכת עצבים שחווה את העולם בעוצמה גבוהה יותר מרוב בני האדם".
וקסלר גילתה את הנושא כשבתה, איילת, היום בת 12, הייתה ילדה קטנה: "בגיל שנתיים-שלוש, פתאום התחילו להופיע כל מיני סימנים. למשל, שמתי לב שהפרידה ממני הייתה קשה לה. גם הסתגלויות ומעברים למסגרות חדשות דרשו התמודדות לא פשוטה. אפילו שינויים קטנים שהתרחשו בימי שגרה כמו גננת מחליפה שמגיעה פתאום לגן התקבלו אצלה רע. בגיל מאוחר יותר היא סירבה ללכת לחברות בלי שאהיה שם, ולא רצתה לישון אצלן. לצד כל אלה, היא שמה לב לשינויים זעירים ממש בבית או בי, גם פיזיים, כמו תספורת או מטפחת חדשה, שעון חדש או כלי חדש במטבח. היא לא פספסה שום דבר. בלילות היא הייתה דרוכה ולא נרדמה בקלות.
"התחלתי לחקור וללמוד כל מיני ההתנהגויות שראיתי אצלה", היא נזכרת, "בהתחלה דרך גוגל, במקביל ללימודי הדרכת הורים. בהמשך, רכשתי את הספר של ד"ר ארון ,וזה היה 'מיינד בלואינג' בשבילי. תוך כדי הקריאה נפלו לי כל כך הרבה אסימונים, פתאום היה שם לדבר הזה, הסבר פיזיולוגי, הגדרות... זה היה וואו".
לגדל ילד רגיש מאוד זה חד משמעית מאתגר. יש משהו מאוד אינטנסיבי שאתה מרגיש כהורה כי נדמה שאין שובע, זה בור ללא תחתית, זה ילד שהוא כל הזמן במעין הזדקקות, שצריך תיווכים והכוונות, שחייבים 7/24 להסביר לו: 'עכשיו יקרה ככה וככה'
ואם לגדל ילד רגיש מאד נראה לכם מורכב, נסו להבין מה קורה בבית שיש בו שלושה כאלה: "הבת השלישית שלי, היום בת 11 וחצי, היא ילדה רגישה, וגם הבת הרביעית. דווקא כתינוקת וילדה קטנה לא ראיתי אצל הבת השלישית 'סימנים מחשידים' לרגישות יתר, אבל עם הזמן, ככל שהיא גדלה, הבנתי שגם היא רגישה ואפילו הרבה יותר מאחותה. יש לה חרדות, בעיות עור, היא מעלה מגננות רגשיות צ'יק צ'אק, היא מוצפת בקלות ומגיבה בסערה לרגשות ותסכולים קשים. היא מצליחה לזהות את המצב הרגשי שלי עוד לפני שאני עצמי יודעת מה אני מרגישה".
איך מגדלים שלושה כאלה במקביל?
"לגדל ילד רגיש מאוד זה חד משמעית מאתגר. כשהם היו קטנים הייתה תחושה של עומס. יש משהו מאוד אינטנסיבי שאתה מרגיש כהורה כי נדמה שאין שובע, זה בור ללא תחתית, ילד שהוא כל הזמן במעין הזדקקות, שצריך תיווכים והכוונות, שחייבים כל הזמן להסביר לו: 'עכשיו יקרה ככה וככה'. היום הם יותר גדולים וכבר יש להם את היכולת הבסיסית של ויסות והכלת המציאות".
נשמע מאתגר ומתיש, בעיקר במדינה כמו שלנו שיש בה מתח, חוסר וודאות ומלחמות.
"נכון, לגדל ילד רגיש במקום רועש ואינטנסיבי כמו שלנו זו באמת משימה לא פשוטה שדורשת לא מעט שינויים מחשבתיים ומעשיים מצידנו ההורים. ככל שהילדים מתבגרים זה נהיה קל יותר אבל שינויים תכופים יכולים להביא לחרדה גם בגיל 12. יש ילדים שמאז המלחמה מרגישים מוצפים מכל מטוס שעובר בשמיים ומכל רעש שהם שומעים. זה דורש מההורים ים של סבלנות, עבודה על הוויסות שלנו והבנה עמוקה של הצרכים שלהם".
מניסיונך, הסביבה מבינה שמדובר בילד רגיש מאוד או מיד מקטלגת אותו כ"בעייתי"?
"החברה לא מבינה ילדים באופן כללי, ועוד יותר לא מבינה ילדים רגישים. הרבה פעמים הם נתפסים כילדים 'מפונקים' או 'דביקים', והפידבק שההורים מקבלים הוא 'חלאס, שחררי' או 'זה בגללך, תני לו להתמודד'. זה מייצר אצל הורים לא מעט רגשות אשמה ובלבול כי בתוכם הם יודעים מה הילד שלהם צריך אבל החברה שלנו רחוקה מלהיות סבלנית לזה".
לרגישות היתר יש גם צד חיובי שבא לידי ביטוי ככל שהילדים גדלים: "אלו ילדים אמפתיים עם יכולת עמוקה להרגיש את האנשים סביבם, עולם פנימי עשיר ומלא בדמיון ויצירתיות, ותשומת לב לפרטים קטנים", אומרת וקסלר, "יש להם יכולת לייצר מערכות יחסים עמוקות ומשמעותיות כי העולם הרגשי שלהם מפותח, ויש להם יכולת להקשיב לאחרים. הילדים האלה הם לב גדול. אלה הילדים שיכינו לכם קפה כשאתם עייפים או יביאו לכם פלסטר כשנפצעתם מסכין במטבח. זה כיף לגדל כזה ילד - כשמבינים אותו".
סימנים ראשונים? מיד אחרי הלידה
קרולין כהן בוכריס ממושב גילת בנגב, אמא לשני ילדים (7,5) שעוסקת בנוירו-ייעוץ משפחתי למשפחות קבע ומילואים, מספרת שגילתה את עולמם של הרגישים מאוד ביום שבו בתה הבכורה נולדה: "כבר מהרגע הראשון היה ברור שקורה כאן משהו שונה. ראיתי את החברות שלי נהנות מההורות, ואצלי הכול היה כל כך מאתגר: היא בכתה כל הזמן, לא ישנה כמעט בכלל ולא הסכימה להישאר עם אף בייביסיטר. נסיעות ברכב היו סיוט, לא יכולתי לצאת איתה מהבית. אבל מה שהכי זכור לי הוא לא הקושי אלא בעיקר ההרגשה שהיא 'מרגישה הכול' בעוצמה שלא ראיתי קודם. כבר כילדה קטנה היא רצתה לנהל, לדבר, לומר מה היא מרגישה, והתסכול הגדול היה שהיא עדיין לא יכלה לבטא את עצמה. הבן שלי, אגב, שונה ממנה, גם הוא רגיש אבל בדרך אחרת. הוא רגיש לטקסטורות, לטיקטים, לחוסר ניקיון, ואם מישהו בוכה לידו אז אפשר לראות את זה על הגוף שלו. הוא פשוט מרגיש את הרגשות של האחר, ורוצה לעזור לכל מי שבצרה".
ככל שהיא גדלה אני מגלה שיש לרגישות צד נוסף. הילדה ממש קוראת אותי. היא שמה לב לכל פרט קטן, כלום לא חומק ממנה. לפני שנה היא זרקה לי 'אמא?', וחיכתה לתגובה שלי, כשעניתי היא אמרה: 'רציתי לראות באיזה טון תעני כדי להבין אם את כועסת'. היא הייתה בת 6
איך היא היום?
"היום היא בת 7, בגלל הרגישות היא לומדת בבית ספר אנתרופוסופי פרטי. ועדיין, היא חוזרת הביתה בהצפה רגשית בתדירות די גבוהה. אם, לדוגמה, יש שינוי הכי קטן בלוח הזמנים או שנניח אמא אחרת מגיעה לקחת אותה במקומי - היא פשוט לא מוכנה לעלות לרכב. היא חייבת הכנה מראש.
"ככל שהיא גדלה אני מגלה גם צד נוסף. מה שהכי מרשים זה שהיא ממש קוראת אותי. היא שמה לב לכל פרט קטן, כלום לא חומק ממנה. לפני שנה היא זרקה לי 'אמא?', וחיכתה לתגובה שלי, כשעניתי היא אמרה לי: 'רציתי לראות באיזה טון תעני כדי להבין אם את כועסת'. אנחנו מדברות פה על ילדה בת 6 שסורקת את הטון שלי כדי להרגיש בטוחה. אם אני עונה בקוצר רוח היא אומרת לי: 'בואי נעצור לנשום', ואם אני לא מקשיבה, היא נכנסת איתי למלחמה כי גם היא מוצפת".
8 צפייה בגלריה
''כבר בחודשים הראשונים שמתי לב שיש משהו יוצא דופן''. משפחת כהן בוכריס
(צילום: אלבום ביתי)
מה זה אומר מבחינתך לגדל ילד רגיש מאוד?
"אנחנו משפחת קבע. בעלי בבסיס סגור, ולא נמצא בבית כל השבוע. אני לבד עם שני ילדים רגישים. זה אומר שאין מי שיחליף אותי כשאני מוצפת, אין מי שייקח את המשמרת כשנגמרים לי הכוחות וכל ההתמודדות עליי. להיות אימא לילד רגיש מאוד אומר שאין לך איפה להסתתר. את מקבלת פידבק מידי על כל מעשה שלך - טוב או רע. הילדה זוכרת מה אמרת, בודקת אם את נותנת דוגמה אישית ומזכירה לך כשאת לא. זה מאתגר ואת נדרשת להתמודד עם פרידות, שינויים, קושי לישון לבד, הצפה רגשית בסוף יום וכמובן – עם עוצמת תגובות שלא תמיד מובנת לסביבה. במקביל, גם להיות הורה לילד שממש רואה אותך, זה לא פשוט, במיוחד כשאת לבד. יש המון רגעים של לנשום עמוק, לחבק להכיל ולנסות להבין מה הקושי ומה היא צריכה ממני כרגע.
"לא הייתה לי ברירה אלא ללמוד. בהתחלה קראתי ספרים, ולבסוף הבנתי שאני זקוקה לעוד ידע, והלכתי ללמוד נוירו הדרכת הורים. זה לא היה מבחירה אלא מהכרח. ככה חקרתי והבנתי איך לתת לה מענה, איך להגיב נכון. בלי הידע הזה, התסכול ההדדי היה גדול מדי".
איך הסביבה מגיבה?
"בתחילת הדרך קיבלתי המון הערות על זה שאני בוחרת להכיל במקום לכעוס או להציב גבול נוקשה יותר. אני לא אשכח את הפעם הראשונה שבה פניתי לעזרה. היא הייתה בת כמה חודשים. הייתי באמצע תואר בהנדסה, עובדת באינטל, עם בעל בבסיס סגור, וילדה שלא ישנה בכלל וחייבת להיות צמודה אליי 7/24. הייתי בעומס מטורף, לקחתי יועצת שינה, וכולם סביבי אמרו לי: 'איזה שטויות, כולם גדלים בסוף'. ברגע הזה הבנתי שאני צריכה להתעלם מהסביבה ולעשות מה שאני מרגישה".
לדבריה, ההתמודדות עם הסביבה ממשיכה גם היום: "בחרתי לילדים שלי מסגרות רחוקות מהבית שיתאימו יותר לצרכים שלהם - הוא בגן מונטסורי מרחק 20 דקות נסיעה והיא בבית ספר אנתרופוסופי שממוקם רחוק יותר. גם על זה אמרו לי שאני מגזימה. ההתאמות האלה דורשות מאיתנו המון הקרבה אבל זה שווה לי את זה".
תגידי לי בבקשה שיש גם יתרונות.
"המון. יש לשניהם אמפתיה שמרגשת אותי, חדות מפתיעה ועומק שלא מצוי בכל ילד. אלו ילדים שיגדלו להיות אנשים שרואים אחרים, עם ערכים. אפשר לעשות דברים מדהימים עם כוח העל 'להרגיש הכול'. בסופו של דבר הם אלה שגרמו לי להיות האמא שאני היום, ואני מודה להם על זה" .
לא "פגם בייצור"
אמונה בן חנן, מנחת מעגלי נשים מבאר שבע, נתקלה במונח בצעירותה איפשהו ברשת, אבל רק כשהפכה לאמא הבינה שהיא עצמה רגישה מאוד וגם בתה הבכורה עונה להגדרה הזו.
"לפני שנתיים בערך מצאתי איזה ספר על ילדים רגישים מאוד ונסחפתי לקרוא אותו. תוך כדי הקריאה קלטתי שלילדה שלי, היום בת 4.5, יש את כל הסימנים. היא רגישה מאד לרעשים, מגיבה בבהלה או בסקרנות לצלילים שהיא שומעת מבחוץ ומהבית, התחילה לדבר מוקדם ולשאול הרבה שאלות. יש לה צורך גדול בוודאות, ובהבנה של כל דבר. הטנטרומים שלה היו מאוד עוצמתיים, כאלה שיכולים להיראות לאחרים מאוד קיצוניים ולא פרופורציונליים.
"ככל כשהעמקתי בנושא היה לי ברור שגם אני רגישה מאוד. כהורה לילד רגיש האתגר העיקרי בעיניי הוא להיות המבוגר האסוף והמווסת. לגדל ילדה רגישה מאוד מבחינתי זה אומר קודם כל לקחת אחריות מלאה וללמוד להיות אמא מווסתת שמשתדלת להעניק קשר בטוח ויציב, להבין את הצרכים הרגשיים שלה וללמוד איך לתת את המענה שהיא זקוקה לו. אם, לדוגמה, הילדה נמצאת עכשיו בהצפה מאוד גדולה, אז כל מה שהיא צריכה זה אמא רגועה ויציבה לידה שתתן לה להרגיש בטוחה, לבטא את עצמה, ולהיות בתוך ההצפה הזו. וזה אומר שצריך לתרגל את זה, וכמובן שמכורח המציאות זה לא תמיד פשוט, ולא תמיד אפשרי. אנחנו בני אדם וגם עלינו עוברים דברים. הדבר הכי נכון לעשות קרבה (עד כמה שהילד נותן) ושתיקה. פשוט להיות שם עד שהרוחות נרגעות".
העולם לא ממש סבלני לרגישות הזו.
"לסביבה, וזה כולל גם אנשי חינוך, אין מספיק מודעות לרגישות גבוהה. כנראה שיש שם בחוץ הרבה הורים מתוסכלים שלא מבינים מה עובר על הילדים שלהם. צריך להבין שילד רגיש מאוד הוא מתנה לעולם. זה לא 'פגם בייצור'. כל הילדים האלה יגדלו להיות אנשים מצוינים. יש לנו אחריות לתת להם קרקע בטוחה לגדול ולצמוח בה כדי שיוכלו להוציא את הטוב הזה מעצמם. אני ממש מרגישה שיש לי שליחות. זכיתי להיות אמא של הילדה הרגישה שלי".
