מה אם היינו יכולים לגלות את הגיל האמיתי של הגוף שלנו. לא לא - לא זה שבתעודת הזהות, אלא זה של התאים, של חילוף החומרים, של הבריאות הפנימית? ובכן, חוקרים מאוניברסיטת צוקובה ביפן טוענים שאולי זה אפשרי. במחקר חדש שהתפרסם לאחרונה הם מצאו כי מולקולה ספציפית בדם בשם CtBP2 יכולה לשמש כמדד ביולוגי חדש המסוגל לשקף את קצב ההזדקנות של הגוף כולו. המחקר מצביע על כך שמעקב אחרי רמות CtBP2 עשוי בעתיד להפוך לכלי חדש למדידת הזדקנות ביולוגית, ואולי גם לפתח טיפולים שיאטו אותה.
"היום אנחנו יודעים שהזדקנות משפיעה על כל חלקי הגוף - גם מבפנים וגם מבחוץ", אומר ד"ר ניצן ענו, מנהל תחום הלונג'ביטי במכבי שירותי בריאות. "לפעמים אנחנו רואים את זה בקמטים, בשיער לבן או בשינויים חיצוניים אחרים, אבל אלה רק סימנים למה שמתרחש גם בתוך עומק האיברים. הזדקנות לא מתרחשת בבידוד, אלא מתפשטת ברחבי הגוף בצורה מתואמת: מערכת אחת מתחילה להזדקן, ואחרות הולכות בעקבותיה".
לדבריו, המחקר היפני ממחיש את הרעיון הזה היטב. "למחקר יש שני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון כלל ניסויים שהתבצעו על עכברים. החוקרים לקחו עכברים זקנים מאוד במונחים של עכברים - בני שנתיים, השווים בערך לבן אדם בן 75–80 והזריקו להם אקסוזומים, שהם סוג של שלפוחיות זעירות שהגוף מייצר כמו מעין "מעטפות שילוח", הנושאות חלבונים ומידע גנטי, ומאפשרות תקשורת בין תאים. הם למעשה מהווים חלק ממערכת התקשורת של הגוף, ומאפשרים לתאים להעביר זה לזה מידע ביולוגי למשל, לתת הוראה לתא אחד 'תתחלק', לתא אחר 'תפסיק להתחלק', לתא נוסף תנקה את עצמך', או כמו במקרה שאנחנו מדברים עליו – להגיד לתא 'אני במצב מטבולי בריא'".
לדבריו, כשהחוקרים הזריקו את האקסוזומים שנשאו את החלבון CtBP2 לעכברים, התוצאות היו מפתיעות. "הטיפול הפחית את הסיכון לתמותה ב-60%. זה נתון משמעותי", הוא אומר. "ולא פחות חשוב מזה - לא רק שזה האריך את תוחלת החיים שלהם, אלא גם שיפר את איכות החיים שלהם. ה-Health Span של העכברים הזקנים היה טוב יותר: הם היו חזקים יותר פיזית, וגם הייתה להם סיבולת גבוהה יותר. הם לא רק חיו יותר, הם חיו טוב יותר ".
בחלק השני של המחקר, הוא מוסיף, החוקרים בחנו את אותה מולקולה בבני אדם. "הם מצאו שרמות גבוהות של החלבון הזה קיימות אצל אנשים שמגיעים ממשפחות מאריכות חיים – משפחות שהאנשים שם עם פוטנציאל גנטי לחיות עד גיל 90–100. ומצד שני, אצל אנשים עם פוטנציאל גנטי נמוך יותר לחיות עד גיל מבוגר ראו רמות נמוכות של החלבון. נמצאו רמות נמוכות של המולקולה אצל מעשנים, אצל אנשים עם מחלות כלי דם-טרשתיות, וגם אצל חולי סוכרת עם סיבוכים, וזה מאוד מחזק את הקשר בין הזדקנות לעקה חמצונית (מצב בו הגוף אינו מסוגל להתמודד עם כמות הרדיקלים החופשיים).
מעבר לתוצאות המסקרנות, המחקר היפני פותח צוהר לעולם רחב הרבה יותר. עולם שבו נוכל למדוד את הגיל שלנו לא לפי ימי ההולדת, אלא לפי מצב הגוף. זהו תחום שמרתק מדענים, רופאים וחובבי לונג'ביטי ברחבי העולם, המחפשים אחר "שעון ביולוגי" אמין שיגלה כמה צעירים או זקנים אנחנו באמת. מה שאמור היה להיות מדע בדיוני מתחיל להפוך למציאות מדעית, והחזון שבו בדיקות פשוטות ינבאו את קצב ההזדקנות או את הסיכון למחלות גיל נראה לפתע קרוב מתמיד.
לדברי ד"ר ענו, זו בדיוק המשמעות הרחבה של המחקר. "בעולם הלונג'ביטי היום, אחד ה'גביעים הקדושים' הוא הניסיון למצוא גיל ביולוגי אמיתי. יש על זה הרבה מחקר והרבה חילוקי דעות. ההבדל בין גיל ביולוגי לכרונולוגי הוא שהגיל הכרונולוגי, זה שכתוב לנו בתעודת זהות, לא תמיד אומר הרבה על מצב הבריאותי. אם בן אדם בן 50, למשל, נשאלת השאלה האם הגוף שלו מתפקד כמו גוף של בן א40 או בן 60. הרעיון הוא שככל שנלמד למדוד את זה, נוכל להבין את מצב הגוף טוב יותר.
"אם תהיה לנו יכולת מדידה לגיל הביולוגי של אדם, נוכל לדעת מה הסיכון שלו, ואולי חשוב מזה, נוכל לדעת אם ההתערבויות שאנחנו עושים, כמו אורח חיים, שינוי תזונה, ספורט, תוספים או תרופות, באמת עובדות ומאיטות את ההזדקנות של אותו אדם".
4 צפייה בגלריה
"אם תהיה לנו יכולת מדידה לגיל הביולוגי של אדם, נוכל לדעת מה הסיכון שלו''. הזדקנות
(צילום: shutterstock)
כאן נכנסת לתמונה המולקולה החדשה. "היופי ב- CtBP2 הוא שהוא מציע סוג של שעון ביולוגי או מטבולי. אם בעתיד, יצליחו לפתח בדיקת דם פשוטה ואמינה שתוכל למדוד אותה, זה יכול להפוך לכלי אבחוני אמיתי", הוא אומר.
מעבר לכך, הוא מציין, החוקרים מציעים שמעבר למדידה של הגיל הביולוגי בעתיד נוכל גם לטפל בהזדקנות מואצת. "אפשר לחשוב על שני סוגים של טיפול – עקיף וישיר", הוא אומר. "בטיפול העקיף, קודם כול נבין איך לאבחן, ואז נדע גם איך להשפיע. לדוגמה, אם נגלה שחומרים כמו תרופות מסוימות גורמים לגוף להפריש יותר CtBP2 נוכל לחפש תרופות חדשות ואולי יעילות יותר שיגבירו את רמות החלבון הזה. ואולי בעתיד הרחוק יותר, נוכל אפילו לפתח טיפול ישיר. ראינו שכאשר הזריקו לעכברים אקסוזומים שמכילים את החלבון הזה, הם חיו זמן רב יותר וטוב יותר. אז אולי יום אחד נוכל לפתח טיפולים ש'יטעינו מחדש' את הגוף המזדקן של האדם באותם אקסוזומים שהוא כבר לא מצליח לייצר בעצמו".
אך עם כל ההתרגשות שמעורר המחקר, ד"ר ענו מדגיש כי חשוב לשמור על פרופורציות. "בסוף אמנם מדובר במחקר באמת איכותי, אבל הוא מדבר בעיקר על עכברים. צריך לזכור שבני אדם הם לא עכברים, ונכון שהניסוי הראה הארכת חיים של 60% בעכברים, אבל מערכות של בני אדם הן שונות ומורכבות יותר. מה שעובד במכרסם אחד לפעמים נכשל בבני אדם. אנחנו נצטרך בשביל זה שנים של מחקר קליני כדי להוכיח שזה עובד בבני אדם, לבדוק בטיחות ויעילות".
סייג נוסף הוא היכולת לבודד את הרכיב שהביא לשיפור במצבם של העכברים. "בניסוי עצמו של העכברים החוקרים הזריקו את כל האקסוזום, אבל אמרנו שזו מעין "מעטפת שילוח", והמעטפה הזו הכילה עוד דברים טובים חוץ מהחלבון עצמו שדי קשה לבודד. המעטפה הזו מכילה מטען מורכב, לא בהכרח רק את החלבון הזה. ייתכן שההשפעה המיטיבה נובעת משילוב של גורמים באקסוזום, ולא רק מ- CtBP2לבדו. חשוב גם לזכור שהמחקר נעשה על עכברים זכרים. צריך לראות שהוא עובד גם על נקבות. רק לאחר מכן נוכל להתקדם. זוהי רק תחילת הדרך".
בעולם שבו תוחלת החיים הולכת ומתארכת אך איכות החיים לא תמיד עומדת בקצב, המחקר הזה מדליק נר קטן של תקווה. ייתכן שיום אחד נדע למדוד לא רק כמה שנים חיינו, אלא כמה טוב הגוף שלנו באמת חי. להבין מה גורם לו להזדקן, ואיך לשמור עליו צעיר יותר. עד שזה יקרה, נמשיך לשאוף לשגרה שמאטה את השעון בדרכים שכבר מוכחות: הפסקת עישון, תזונה מאוזנת, פעילות גופנית, שינה טובה וניהול מתחים. כמו תמיד, אין תרופות קסם.
פורסם לראשונה: 02:33, 09.11.25
