בנינו עולם שיודע להעלים כמעט כל תחושת אי-נוחות ברגע, ובכל זאת אנחנו מופתעים מכך שאנחנו מרגישים פחות חיוניים. ככל שהבינה המלאכותית הופכת את החיים לקלים וחלקים יותר, אנחנו עלולים לאבד דווקא את אותם "חיכוכים" ששומרים עלינו בריאים – מאמץ, אתגר, למידה והתקדמות. ייתכן שמשבר בריאות הציבור הבא לא יהיה לחץ, אלא קיפאון וניוון. הפתרון אינו עוד הנאה רגעית. הפתרון הוא התקדמות - והתקדמות אינה רק להמשיך קדימה, או להיות כל הזמן עסוקים או פרודוקטיביים. התקדמות היא היכולת להסתגל, להתפתח ולצמוח, שכן בדיוק כפי ששריר מתחזק כשהוא מתמודד עם מאמץ, כך גם המוח שלנו נעשה גמיש יותר כאשר הוא נדרש להתמודד עם אתגרים ולחקור דברים חדשים.
התקדמות (progression) היא בחירה באתגרים שמרחיבים בהדרגה את היכולות העתידיות שלנו – גופנית, התנהגותית ומחשבתית. כאשר אנחנו עושים זאת באופן עקבי, מחקרים שערכנו במעבדתי ומחקרים רבים נוספים מראים שאנו משפרים את מצב הרוח, מחזקים את החוסן הנפשי, תורמים לבריאות ואף עשויים להאט תהליכים הקשורים להזדקנות.
מהי "חיוניות" ביולוגית?
בני אדם משגשגים כשהם ממשיכים להתפתח, ולכך יש גם משמעות ביולוגית. כאשר אנחנו מתמודדים באופן קבוע עם אתגרים שנמצאים בהישג ידנו, הגוף והמוח לומדים להסתגל ולהתחזק. המדע מכנה מצב זה "חיוניות" – היכולת של הגוף והמוח להישאר גמישים, עמידים ומסוגלים להתמודד טוב יותר עם שינויים, עומסים ואתגרים לאורך זמן. במצב של חיוניות, מנגנוני ההתמודדות עם לחץ ומנגנוני הגמישות של המוח פועלים בצורה יעילה יותר, ואנשים נהנים מבריאות טובה יותר לאורך זמן.
החכמה היא לעלות בהדרגה את האתגר
(Shtterstock)
עם השנים, חיוניות זו משפיעה לטובה גם על תהליכים ביולוגיים הקשורים להזדקנות ולמחלות כרוניות, ובהם דלקתיות מתמשכת וירידה ביכולת הטבעית של הגוף לתקן את עצמו.
ההתקדמות הזו באה לידי ביטוי בשלושה תחומים מרכזיים בחיי היומיום שלנו:
הגוף: פעילות גופנית אירובית משפרת את מצב הרוח, את החשיבה ואת בריאות הלב וכלי הדם, וגם מפחיתה דלקתיות ולחץ. אבל היתרונות האלה אינם נובעים רק מהתנועה עצמה - הם נוצרים כאשר אנחנו מעלים בהדרגה את רמת האתגר: משפרים סיבולת, כוח או מיומנות. הגוף מסתגל לאתגר ובונה יכולות שנשארות איתנו גם אחרי שהאימון מסתיים.
ההתנהגות: בפסיכולוגיה קלינית קיימת שיטת טיפול הנקראת "הפעלה התנהגותית", המסייעת לאנשים המתמודדים עם דיכאון לחזור בהדרגה לפעילויות בעלות משמעות, במקום להסתגר ולהימנע. גם פעולות קטנות, כגון הליכה קצרה, שיחת טלפון לחבר או השלמת משימה, יכולות לשבור את מעגל ההימנעות ולהחזיר את תחושת ההתקדמות. פעמים רבות מצב הרוח משתפר רק אחרי שמתחילים לפעול, ולא לפני. הצבת מטרה לבדה אינה מספיקה, וגם לא פשוט לעשות יותר. מה שבאמת מחזיר את האנרגיה ואת תחושת המסוגלות הוא עצם ההתקדמות.
המחשבה: גם המחשבות שלנו יכולות להתקדם. מחשבות יכולות להיתקע שוב ושוב באותם נושאים ודאגות, או להתרחב לכיוונים חדשים ולדמיין אפשרויות נוספות לעתיד. המחקרים שלנו מראים שכאשר החשיבה רחבה יותר, חקרנית יותר ונוטה למסלולים חדשים – גם כשהם אינם ודאיים – היא משפרת את מצב הרוח, את הגמישות המחשבתית ואת היצירתיות.
התמדה באתגרים לאורך זמן קשורה לרווחה נפשית מתמשכת
(Shtterstock)
לעומת זאת, חשיבה שחוזרת שוב ושוב על אותה הערה לא נעימה ששמענו אתמול, או על כל הדברים שעלולים להשתבש בנסיעה שמתקרבת, קשורה לדיכאון, לחרדה ולירידה בחיוניות. כאשר המחשבה נעה קדימה, היא מפעילה את מערכות המוח שאחראיות על למידה, מוטיבציה ותכנון העתיד, ומחזקת גם את המנגנונים שתומכים בחוסן ובבריאות.
מלכודת ההנאה הרגעית
הטבע, בחוכמתו, בנה עבורנו מערכת שמעודדת אותנו להמשיך להתקדם. פעולות שמקדמות אותנו גורמות בדרך כלל גם להרגשה טובה יותר וכך מדרבנות אותנו להמשיך. אבל תחושת תגמול לבדה אינה מספיקה.
יש הרגלים שמספקים הנאה רגעית בלבד: גלילה ברשתות החברתיות, אכילת סוכר, שתיית אלכוהול או צריכת בידור פסיבית. הם יכולים לשפר את מצב הרוח לזמן קצר, אבל כשהם הופכים לברירת המחדל שלנו, הם אינם מרחיבים את היכולות שלנו ואינם מחזקים את החוסן שלנו. הם מרגיעים אותנו, אך אינם מחזקים אותנו.
גלישה ברשת יכולה לשפר את מצב הרוח, אבל לזמן קצר
(צילום: shutterstock)
התקדמות היא משהו אחר. היא דורשת מאמץ, התמודדות עם אי־ודאות ואפילו אי-נוחות, אבל בסופו של דבר היא משאירה אותנו חזקים, עמידים ומסוגלים יותר מכפי שהיינו קודם.
אולי זו גם הסיבה לכך שהשגת מטרה כרוכה בתחושת סיפוק קצרה יחסית, בעוד שההתמדה באתגרים לאורך זמן קשורה לרווחה נפשית מתמשכת ואף להפחתת הסיכון לתמותה. לא הפרס בקו הסיום הוא העיקר, אלא ההתקדמות המצטברת לאורך הדרך.
איך מתחילים? בקטן
בעידן של שחיקה, של ישיבה ממושכת ושל עלייה בהתמודדות עם קשיים נפשיים, התקדמות יכולה לשמש לנו מצפן פשוט. אין צורך לשנות את החיים בן לילה וגם אין צורך להשוות את עצמנו לאחרים – התקדמות נמדדת ביחס לנקודת הפתיחה האישית של כל אחד מאיתנו. אפשר להתחיל בצעדים קטנים: ללכת קצת יותר מהרגיל, להוסיף עוד חזרה אחת באימון, לחזור לפעילות שנמנענו ממנה כי לא הרגשנו מוכנים, ללמוד כמה מילים בשפה חדשה, לקרוא כמה עמודים בספר מאתגר, ליזום שיחה עם אדם חדש, או לאפשר למחשבה לצאת מהמסלול הקבוע שלה ולבחון רעיון או נקודת מבט אחרת. העיקר הוא לבחור אתגר שנמצא מעט מעבר למה שקל ונוח לנו היום.
כל הזמן לנסות ללמוד משהו חדש
(Shtterstock)
השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו אינה "האם זה מרגיש לי טוב עכשיו?", אלא "האם זה מקדם אותי?". התקדמות- בגוף, בהתנהגות ובמחשבה - תורמת ישירות לחיוניות. וחיוניות, לאורך זמן, שומרת על מה שחשוב באמת: היכולת שלנו להסתגל, להתמודד ולהמשיך לחיות במלוא העוצמה. אלגוריתמים מתוכנתים לייעל את החיים. בני אדם, לעומת זאת, בנויים להתחזק דווקא ממאמץ.
פרופסור משה בר הוא חוקר מוח באוניברסיטת בר-אילן וב-Massachusetts General Hospital. ספרו ״נדודי מחשבות״ תורגם לאחרונה לעברית. מאמרו בדבר הקשר בין נוחות לאיכות החיים פורסם לאחרונה בוול סטריט ג'ורנל. ביום רביעי, 15.7, הוא ישתתף ב-"ניסוי ותהייה: כנס לאמנות ולמדע", שייערך לראשונה ביוזמת מפעל הפיס ובשיתוף מכון ויצמן למדע, במכון ויצמן למדע ברחובות.
