מה נעשה היום, ילדים? נמרח ארס של קרפדה על חתיכת עור חשוף, נרגיש שאנחנו על סף מוות למשך כמה דקות: נזיע, נתנפח, נסתחרר, נעלה דופק ולבסוף גם נקיא לתוך דלי. ואוח, כמה שזה יהיה שווה את זה. בעולם רגיל כנראה שאף אדם שפוי לא היה הולך ומבצע מיוזמתו את הדברים שנכתבו לעיל, אלא אם כן היה מזוכיסט מושבע. אבל רגע, יש דברים בגו, או נסיבות מקלות, אם תרצו.
זה כבר כמה שנים שמשהו בגוף שלי לא מתפקד כמו שצריך. בעיות עור שונות ומשונות שאין להם שום אבחנה ושום מענה. לאחר אינספור ביקורים אצל רופאים כאלה ואחרים, רשימה מכובדת של בדיקות, וחיפוש ישועה אצל חברתנו הרפואה האלטרנטיבית כמעט הרמתי ידיים. ואז, פתאום המילה "קמבו" נזרקה לחלל האוויר. אה? קמבו? כן, קמבו. סך הכל טקס לגיטימי למדי (ואפילו חוקי, מי חשב) שמגיע אלינו ממסורת רבת שנים של השבטים הילידים החיים באמזונס, כזה שרבים מספרים לי בעיניים מזוגגות שהוא שינה את חייהם. ואולי-אולי - מה שטוב ללוחמים שבטיים יהיה טוב גם לי? בינינו, מה כבר יש להפסיד? הרשיתי לעצמי לבצע החלטה אמיצה.
מהר מאוד אני מוצא את עצמי עושה את דרכי בוקר אחד ליישוב צפוני לתל אביב שמתחרז עם המילה "אנה". לא אכלתי כלום מהבוקר, ככה התבקשתי. "קח", השמאן שבעוד רגע יחנוך אותי אומר לי ומניח קנקן מים מלא על שולחן עץ כבד בחצר עמוסה עצי פרי, רגע אחרי שהגעתי. "אתה צריך לשתות את כל זה לפני הטקס. ואחרי שתסיים - לשתות עוד". אני מציית, גומע עוד ליטר ועוד ליטר. זה ישרת את הגוף ברגעים הקשים שממש מעבר לפינה.
הגיע הרגע. אני מוכנס לחדר קטן, מוריד את החולצה ומתיישב על ספה. השמאן מדליק מקל פאלו סנטו. בזמן שריח מתקתק ומעושן מתפזר בחלל החדר הוא מתחיל לזמר בפרואנית. לא מעט זמן אחר כך מגיע הרגע שממנו חששתי: הוא לוקח מקל עץ קטן ומדליק אותו, ניגש אלי וצורב באמצעותו נקודה על כתף ימין שלי. את האמת? לא כזה כואב. אחר כך הוא מקלף את הגלד, ניגש ומניח על הבשר החשוף מעט חומר לא מזוהה. זהו, מפה אין כבר דרך חזרה.
הלב שלי מיד מזנק. בום בום בום, הוא הולם כמו תוף בתוך הגוף שלי. אני יכול להישבע שמשהו נתקע והולך ותופח לי בגרון, אך זה כבר פחות מעניין אותי כי באותו רגע אני מתחיל להזיע ולהתנשף ללא שליטה. נראה כי הגוף שלי זיהה פולש והוא מגייס את כל המערכות כדי לפנות אותו, והוא ממש לא בוחל באמצעים. תוך כדי שאני תוהה מה עשיתי לעצמי, גל חום ענק שוטף אותי. האף נוזל, הראש מסתובב. קול ההתנשפות שלי נבלע במוזיקה ובמזמוריו של השמאן. "רד לרצפה", הוא מסנן בחיוך רגוע תוך כדי מזמורו, משדר עסקים כרגיל.
אני נוזל מהספה למטה. טיפות זיעה זולגות ממני בקצב מהיר ונספגות בשטיח. אחר כך גם הבחילה מגיעה. אני מנסה להתנגד – לשווא, ובסוף גם זה מגיע - אני מקיא את נשמתי לתוך דלי שהוכן מבעוד מועד. ומשם – שחרור ורגיעה. השמאן יוצא מהחדר. אני שוכב על השטיח במשך מספר דקות. נותן לגוף להסדיר נשימה ואט-אט שלווה מבורכת עוטפת אותי. ברכבת ישראל בדרך הביתה אני איכשהו מלא אנרגיות, כאילו לא לפני רגע צרכתי רעל של קרפדה. על הכתף שלי כבר מתחילה להיווצר נקודה כהה שאליה יצטרפו נקודות נוספות במהלך החודש הקרוב. מה לעשות, מזוכיסט, כבר אמרנו, לא?
קצת קרפדה, קצת קארמה – והרבה זיעה
אם הייתם מספרים לאדם מערבי מהמאה הקודמת שבמאה ה־21 אנשים ישלמו מאות שקלים כדי למרוח ריר צפרדע על פצעי כוויה ולהקיא לתוך דלי כנראה הוא היה צוחק לכם בפנים. אבל בעידן שבו הגוף הפך לשדה ניסוי של טרנדים בריאותיים, והמילה 'ביוהאקינג' כבר אינה מילה גסה, גם טקס קמבו, טקס שבטי עתיק מדרום אמריקה, הפך לאמצעי לריפוי. ריפוי ממה? זה כבר תלוי את מי שואלים. יש שיגידו ניקוי רעלים. אחרים מדברים על ריפוי טראומות או שחרור תקיעויות רגשיות. ויש כאלה שפשוט חיפשו משהו שיזעזע את המערכת – כי שום דבר אחר לא עבד. כמוני, למשל.
"קמבו הוא טיפול שמגיע מעולמות הרפואה האלטרנטיבית, שבמהלכו משתמשים בארס של צפרדע בשם קמבו, שמקורה בדרום אמריקה, לצורך טיפול באנשים", אומר לי ניר גרינברג, מטפל קמבו. "באופן כללי אדם מגיע עם כוונה: או לשפר דברים קיימים, או להסיר דברים שמפריעים, או לייצר תהליכים שעדיין לא קיימים, ולחזק אותם או להניע אותם. זו צורת ניקוי, אבל גם הרבה מעבר".
הטקס, מסביר גרינברג, מבוסס על מסורת דרום אמריקאית בת מאות שנים. "השבטים הילידיים בג'ונגלים של דרום אמריקה משתמשים ברעל של הצפרדע כדי לבצע טיפולים. שם, השימוש נובע מצרכים אנרגטיים, למשל, הפסקת הריונות, או הכנה לציד. הציידים היו עושים לעצמם קמבו לפני היציאה ליער, כי זה היה מפחית את ריח הגוף שלהם. אלו שימושים שלא קיימים כמעט בתרבות המערבית, ולכן קל לנו לפספס את המהות של זה".
מעבר לכל זה, הוא גם טוען כי מדובר בכלי לעבודה פנימית עמוקה. "אדם יכול להיתקע במן סוג של 'לופ' – מין תהליך קארמתי שלילי. במונחים דרום אמריקאיים יש לזה שם – פנמה, והקמבו, כפי שהם רואים את זה, עוזר לשבור את התהליך הזה ולהתחיל משהו חדש".
למי זה מתאים?
"אנשים שמגיעים אליי מגיעים ממנעד מאוד רחב. יש אנשים שסובלים מבעיות פיזיות - במערכת העיכול, במערכת החיסון, מחלות עור כמו פסוריאזיס או אטופיק דרמטיטיס ויש עם בעיות פסיכוסומטיות, תסמונות שמערבות גוף ונפש. כמובן שזה מאוד אינדיבידואלי, אבל אני יכול להגיד מתוך ניסיון, שיש לא מעט אנשים שמדווחים על הקלה משמעותית. אני לא אומר שזה מתאים לכולם או שזה פתרון קסם, אבל יש מקרים שבהם זה פשוט מקל על הסימפטומים".
תוכל לתת דוגמה?
"בטח. קח למשל מטופלים עם פסוריאזיס - מחלה קשה, שברפואה הקונבנציונלית מטפלים בה באמצעות סטרואידים. זו משחה שלא תמיד טובה לגוף לאורך זמן. אני יכול לומר שיש לי מטופלים שמספרים שאחרי טיפול בקמבו הם פשוט לא צריכים יותר את המשחה, או שהשימוש בה פוחת משמעותית. זה לא אומר שהמחלה נעלמת, אבל יש הקלה. וצריך לזכור: גם המשחה לא פותרת את הבעיה.
"או למשל – היה מקרה של בחור שהופנה אליי על ידי קב"ן מהצבא. הוא היה עם פוסט טראומה. שלחו אותו שוב למילואים בעזה, והקב"ן ששיחרר אותו אמר לו: 'אתה צריך לעשות שני דברים – טיפול פסיכולוגי, וטיפול קמבו'. הוא הגיע אליי, עבר שלושה טיפולים, ואמר שזה עזר לו מאוד".
זה לא מסוכן? יש כאן לא מעט אחריות.
"אני מאוד זהיר בדברים שאני אומר. אני לא טוען שזה עוזר לכל אחד, או שזה מחליף טיפול רפואי. אבל אני כן יכול להגיד בוודאות שזה לא פוגע. זה לא מחמיר את הבעיה, ויש סיכוי שזה יקל. עובדה שקב"ן הפנה חייל לטיפול מעידה על כך שאנשים וגם מערכות מתחילים להסתכל על פתרונות שהם לא בהכרח סטנדרטיים. ואני מברך על זה".
לא כל אחד מתאים
אבל רגע. לפני שמניחים את הארס על הגוף ומתחילים להזיע, יש הכנות. לא מדובר בטקס שנכנסים אליו סתם כך. הוא דורש כוונה, ניקוי מוקדם ולעיתים גם סינון. לא כל אחד מתאים, ולא כל כוונה מתקבלת. גרינברג מלווה את הטקסים בקפידה, ומבהיר שלא מדובר בחוויה אקסטרימית אלא בפרקטיקה רגשית ופיזית שדורשת אחריות מהמטפל וגם מהמשתתף.
"אני תמיד קודם כל שואל את הבנאדם למה הוא בא", הוא מספר. "פעם פגשתי מישהי שרצתה לבוא לטיפול כי היא אוהבת את הנקודות שהטיפול משאיר על העור ורצתה הרבה נקודות. זו כוונה לא נכונה. וזה בדיוק למה חשוב לי לבדוק מאיפה מגיע הרצון: האם זה משהו אותנטי, עמוק, או סתם גימיק".
כמובן שגם היבטים רפואיים נבדקים באופן מעמיק, כמו בעיות רקע רפואיות שיכולות להפוך את הטיפול למסוכן. "כל מי שמגיע אליי עובר איתי על רשימת בעיות רפואיות. לאישה בהיריון או לסובלים מלחץ דם גבוה, למשל, לא כדאי לעבור טקס קמבו".
הכול תקין מבחינה רפואית? מצוין. ממשיכים לתיאום המועד ומתחיל שלב ההכנה. "אני מבקש מכל מי שמגיע שיבצע דיאטה שלושה ימים לפני הטיפול", ממשיך גרינברג. "לא דיאטה מסובכת. המטרה היא להזין את הבנאדם, גם ברמה הפיזית וגם ברמה האנרגטית, כדי שהוא יגיע במיטבו. מדובר על אוכל לא מעובד, בלי סמים, בלי אלכוהול, בלי סקס. אני מבקש לייצר כוונה, שזה מאוד חשוב. שלוש שעות לפני תחילת הטיפול, המטופל מתבקש להיכנס לצום מוחלט. הוא יכול לשתות – אבל לא לאכול".
כמה לשתות? הניסיון אומר שלא מעט. "הקמבו פועל על שלוש מערכות עיקריות בגוף. המערכת החיסונית, המערכת הלימפתית, והמערכת הגסטרואינטסטינלית – כלומר מערכת העיכול", מפרט גרינברג. "והשפעה על מערכת העיכול, מטבע הדברים, מביאה לרפלקס של הקאה. רוב האנשים מקיאים במהלך הטיפול, וזה נחשב חלק לגמרי טבעי מהתהליך. עם זאת, הקאה על בטן ריקה עלולה להיות דבר מאוד לא נעים, לכן יש לשתות מים. במקרה שלי, מדובר על ליטר וחצי של מים, לפעמים יותר. זה מה שמקל על הגוף לפלוט אחר כך את מה שצריך".
אחרי שהמטופל שתה את כמות המים הנדרשת, מתחיל הטקס בפועל. "ברמה הטכנית", מסביר גרינברג, "אני לוקח ענף דק ויוצר בעזרתו שלוש כוויות שטחיות מאוד – בדרך כלל על הכתף, אבל לא חייב. אני מקלף בעדינות את שכבת העור העליונה, כך שנוצרות שלוש נקודות של בשר חשוף. מדובר בכוויה שטחית מאוד - צלקת קטנה שלא תמיד נשארת, וזה תלוי בסוג העור. ברוב המקרים זה כמעט ולא כואב".
על שלוש הנקודות שנוצרו מונח החומר הפעיל. גרינברג מדגיש שהחומר נאסף בצורה הומנית, בהתאם לקוד אתי של שמירה על רווחת בעלי החיים. "המקומיים מאמינים שזה מזל רע לפגוע בצפרדע, והם מאוד מקפידים על זה. כשלוקחים את הצפרדע כדי להפיק ממנה את הריר, מחזירים אותה בדיוק לאותו עץ שבו מצאו אותה. מדובר בצפרדע מאוד שכיחה, ולא מדובר על פגיעה באוכלוסייה".
הגוף מגיב, הנפש משתחררת
ועכשיו לחלק המעניין. תוך זמן קצר מהרגע שהחומר בא במגע עם העור, מתחילה תגובה מערכתית. "בדרך כלל מרגישים חום שעולה מהאגן לכיוון הראש", הוא מתאר. "לפעמים בלוטות הלימפה מתנפחות – למשל מתחת ללסת או בבית השחי. יש אנשים שמתחילים לדמוע, להזיע, לשהק, חלק אפילו מתחילים להפריש נזלת. וכמובן בסוף – הקאות. זו לא תופעת לוואי, זה חלק מהתגובה שהקמבו מחולל בגוף. מעבר לזה, בתפיסה שלי אין איזשהו צ'ק ליסט שבן אדם חייב לעבור דרכו. הקמבו מאוד מדויק, הוא יודע להפעיל כל אחד מאיתנו במקום הייחודי שלו".
כל החוויה עצמה נמשכת כ-20 דקות. "אחר כך הגוף צריך זמן להתאושש", הוא אומר. "אנשים לפעמים מרגישים מותשים. אז אני נותן להם לשכב, לנוח. זה יכול לקחת עוד שעה, שעה וחצי, ואז – חוזרים לחיים".
יש סיכונים בטיפול בקמבו?
"עשיתי אלפי נקודות במהלך השנים", אומר גרינברג. "אנשים מגיבים בדרכים שונות, אבל כל התגובות שראיתי עד היום היו בתוך מנעד ידוע ומוכר. לא היו מקרים של תגובה קיצונית יוצאת דופן. המנעד הזה כולל הכול, החל ממי שלא קורה לו כמעט כלום, ועד למי שחווה תהליך אינטנסיבי במיוחד".
מה מדווחים המטופלים אחרי טיפול?
"קמבו לא מדבר על 'נשברה לי הרגל – בוא נרפא את זה', אלא על יצירה של תהליכים. זה ריפוי שהוא פחות סימפטומטי ויותר מערכת שלמה שנכנסת לאיזון. אנשים מדווחים על תחושת נוכחות חזקה - להיות ממש כאן ועכשיו. הם מרגישים קלילות אנרגטית, הגוף מרגיש מרוכז, חד. יש כאלה שמתארים יכולת להתרכז יותר בקלות, שקט פנימי, רוגע.
"אני לא יכול להגיד שמישהו עשה טיפול ונפתרה לו הבעיה. אבל אני כן יכול לומר שמי שעושה טיפול, מדווח על הקלה. על שיפור בתחושות, בתסמינים, ביכולת להכיל את מה שהוא מתמודד איתו. רוב האנשים לא באים לטיפול אחד וזהו. הם יוצרים תהליך".
האם יש גם תמיכה מחקרית?
"המדע המערבי עדיין מגשש, אבל מה שכן יודעים זה שהקמבו מכיל מעל 200 פפטידים – חומצות אמינו ייחודיות. כל אחת מהן משפיעה על הגוף בדרך שונה, ורובן עדיין לא מוכרות ולא ממויינות על ידי המדע. בינתיים, יש לפחות תשעה פטנטים שהוגשו על ידי חברות תרופות על חומרים שהופקו מהקמבו. חוץ מזה? עוד לא יודעים הרבה. המדע עוד לא שם. אבל התחושות בשטח מדברות בעד עצמן".
זה בכלל חוקי?
"חד משמעית - כן. קמבו הוא לא חומר פסיכואקטיבי, ולכן הוא חוקי לחלוטין. אין בו בעיה מבחינת החוק במדינת ישראל".
"ברוב המדינות בעולם לא קיים חוק נגד קמבו ואין הגדרה מסודרת של הטיפול", מסבירה ד"ר ענבל קדמן, מומחית ברפואת משפחה, מכבי שירותי בריאות. "זו גם הסיבה שהרפואה הקונבנציונאלית לא יודעת להכין את עצמה אליו. אנחנו, הרופאים, לא יודעים למדוד את ריכוז הרעל של הצפרדע בדם. אנחנו כן יודעים שתופעות הלוואי של הרעל הן כיווץ של כלי הדם, דופק מהיר ולחץ דם גבוה ושתופעות לוואי קיצוניות יותר הן הקאות ועילפון. ההקאות יכולות להוביל לירידה במאזן המלחים בגוף ומכאן לאפקט אופוריה שממסך את המצב הפיזי ולכן חשוב להקפיד על שתייה של מלחים בזמן הטקס. בהינתן שאין אלרגיה לחומר, התופעות האלה חולפות מהר יחסית. מה שכן, חשוב לציין שקמבו אסור בתכלית האיסור לנשים בהיריון ולכל מי שסובל מבעיות של מערכת העיכול או הלב".
"לעבור חוויה כזאת עם עצמך דורש המון חוסן"
אחרי שנים של עיסוק ביוגה וחיים שמבוססים בהקשבה לגוף, כמו הרבה ישראלים, הגיעה לי (לילו) יצחק בת 37 מחדרה, לקמבו מתוך מטרה לחוות טיהור של הגוף מבפנים. וכמו רבים לפניה, גם היא, לאחר לא מעט התנסויות, מאמינה בכוחות הריפוי של הצפרדע.
"זו לא חוויה פסיכדלית בשום צורה", היא מדגישה. "זה להכניס רעל לגוף ולחוות את ההשפעה שלו בצורה מדיטטיבית. אתה נוכח בתוך החוויה, וזה לא תמיד קל, במיוחד מבחינה פיזית: הפנים שלי התנפחו כמו של צפרדע. הרגשתי את הגוף שלה, את הפעימה שלה, ממש בתוכי. זה היה טירוף. ואז בא גל של חום, צמרמורות, והקאות. הכול קורה מהר, בגלים, שלב אחרי שלב, כאילו הארס מתפרק ומוביל אותך במסע".
עם זאת, כמו שרבים מתארים, לדבריה, בדיוק כשהסערה מגיעה לשיאה, משהו משתנה. "פתאום, אחרי שהכול נפלט החוצה, אם זה בהקאות, בזיעה או דרך השתן, הגוף נרגע. תוך רבע שעה בערך אתה נכנס לתחושת שלווה עצומה. זה שקט עמוק כזה, שמגיע יחד עם הפרשה גדולה של אנדורפינים. התחושה הזאת מלווה אותך לאורך כל היום, ולפעמים גם בימים שאחריו", היא מספרת.
אז נכון, החוויה הפיזית אמנם עוצמתית, אבל בעיניה של יצחק, הקמבו טומן בחובו גם רובד עמוק יותר, נפשי ורוחני. עבור מי שבוחר להתמסר אליו, היא אומרת, מדובר במסע פנימי לכל דבר.
"לעבור חוויה כזאת עם עצמך זה דורש המון חוסן, גם נפשי וגם פיזי. אבל זה משפר את החיוניות. אני עושה את זה פעם בשנה־שנתיים, וכל פעם זה מחזיר אותי למשהו מאוד בסיסי. אני לא תמיד יודעת להגדיר במילים מה זה עושה, אבל זה עושה טוב. פתאום נהייתי מאוד מפוקסת, חיונית, הכול בשיא. אם אתה יודע להקשיב לעצמך, תוכל להרגיש בדיוק מה קיבלת מהחוויה. בעיניי, זה נובע מהחיבור בין הגוף למדיסינה, ומהכוח הפנימי שנבנה בתוכה".
לסיום, לכל מי שמתלבט היא ממליצה לא לפחד להתמסר. "הרפואה הזאת יודעת מה היא עושה. צריך לזכור שאנחנו מכניסים את החומר הזה לגוף לצורכי ריפוי וניקוי, ולסמוך עליו שהוא עושה את מה שצריך. זו חוויה קצרה אבל עוצמתית. ואני ממליצה בחום".
יצחק היא לא היחידה. כבר שבע שנים שאורי רן, בן 66 מנתניה, מקיים רומן מתמשך עם הקמבו. לא אחת, הוא מוצא את עצמו עם דפיקות לב מואצות, קפיצות חום, הקאות וסערה גופנית שלמה מרצון. וזה לא קרה פעם או פעמיים: עד כה, הוא עבר לא פחות מ־45 טקסי קמבו.
"הגעתי לזה דרך הבן שלי", הוא מספר. "ב־2018 עשינו יחד את הקמבו הראשון שלנו. זה הכניס אותי לעולם שלם, שנמשך עד היום. שבוע אחרי כבר עשיתי את זה שוב. ומאז - המשכתי, שוב ושוב."
החוויה עצמה, הוא מודה, לא פשוטה. להפך. "בזמן אמת זה נורא. אתה לא יודע מה קורה איתך, מה יהיה בעוד רגע. זה הרגיש לי כמו סוף העולם. לא הבנתי איך אנשים חוזרים לזה שוב. אבל כשהטקס הסתיים והתאוששתי, משהו בי כבר ידע שאני אחזור. מה שקרה לי בגוף אחר כך היה פשוט מדהים. קמתי בבוקר והכול היה אחר. קלילות, פוקוס, חדות. אנרגיה אחרת לגמרי. זה פיזי ממש - לא עניין פסיכולוגי. הרגשתי רעננות, חיוניות. כל הקטע הפיזי שלי שודרג. וזה מה שמשך אותי להמשיך".
במהלך השנים השתתף רן בטקסים מסוגים שונים, אצל מנחים שונים. לפעמים במרחב ביתי צנוע, לפעמים בטקסים מושקעים יותר. אבל לדבריו, כל חוויה שונה בתכלית מקודמתה. "אין טקס שדומה לשני. כל פעם הגוף מגיב אחרת. היו פעמים שעשיתי שמונה נקודות והתגובה הייתה סבירה. ואז, בטקס אחר, עם ארבע נקודות בלבד הגוף שלי התפרק", הוא אומר.
לשאלה מה משפיע על עוצמת החוויה, יש לו תשובה ברורה. "זה לא רק החומר. הקמבו זה קמבו, אבל למי שמנחה את הטקס יש חלק עצום. האנרגיה שהוא מביא, היכולות שהוא נושא איתו - זה משנה הכול. מבחינתי זה כמעט וודו. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל ברור שיש פה משהו שמעבר".
ומה לגבי ההיבט הרגשי? "דווקא שם פחות התחברתי. זה לא פתח לי רגשות כמו שראיתי אצל אחרים. אצלי זה היה נטו פיזי. מאוד פיזי. אבל זה הספיק. בשבילי כל החוויה הזו קשורה לבריאות. או מזוכיזם או ריפוי. אין באמצע."
היום, הוא משתדל לשמור על קצב קבוע — פעם בכמה חודשים, כשמתאפשר. "אם זה היה נגיש יותר, הייתי עושה את זה פעם בחודש. פשוט כי אני מרגיש שזה עושה לי טוב. כל פעם מחדש". ומה הוא ממליץ למי ששוקל להתנסות לראשונה? "לגמרי לנסות. אבל לשים לב למי שמנחה. זה קריטי. החומר עושה את שלו, אבל ההחזקה של המרחב היא שקובעת את העומק. ומעבר לזה, פשוט להיות פתוחים. כי זו לא חוויה רגילה. וזה כל היופי".
פורסם לראשונה: 02:03, 15.08.25
