יש אנשים שבשש בבוקר כבר הספיקו להתאמן, להתקלח ולשתות קפה, ויש מי שבשעה הזאת מעדיפים שלא ידברו איתם בכלל. האחרונים, שמכונים לא פעם "ינשופי לילה" או "ציפורי לילה", מרגישים בדרך כלל ערניים ופרודוקטיביים יותר דווקא אחרי שהשמש שוקעת ולעיתים גם עמוק אל תוך הלילה. אלא ששני מחקרים מצביעים על כך שלהעדפה הזאת עלול להיות גם מחיר – בעיקר כשהיא הופכת להרגל קבוע של הירדמות בשעות הקטנות.
במחקר רחב היקף של חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד, שבו השתתפו קרוב ל־74 אלף בני אדם, עלה כי בקרב מי שנהגו ללכת לישון בשעות מאוחרות נרשמו שיעורים גבוהים יותר של הפרעות נפשיות והתנהגותיות, ובהן דיכאון וחרדה.
הממצא המפתיע היה שהקשר הזה הופיע גם אצל אנשים שהגדירו את עצמם מלכתחילה כטיפוסי לילה – כלומר, כאלה שהשעות המאוחרות דווקא מתאימות להעדפה הטבעית שלהם. בעקבות התוצאות המליצו החוקרים, ככלל, להשתדל להירדם לפני השעה 1:00 בלילה.
לצורך המחקר חולקו המשתתפים לפי ה"כרונוטיפ" שלהם – הנטייה הטבעית להיות פעילים וערניים יותר בשעות מוקדמות או מאוחרות – ולפי השעות שבהן ישנו בפועל. דפוסי השינה נמדדו במשך שבעה ימים באמצעות מכשירי ניטור שנלבשו על הגוף, ובמקביל בחנו החוקרים את התיקים הרפואיים של המשתתפים.
הממצא הבולט ביותר נגע דווקא לינשופי הלילה. בקרב אלה שנהגו ללכת לישון מאוחר, בהתאם להעדפה הטבעית שלהם, הסיכוי לקבל אבחנה של הפרעה נפשית היה גבוה בכ־20% עד 40% לעומת טיפוסי לילה, ששמרו על שעות שינה מוקדמות או מתונות יותר. אנשי הבוקר ששמרו על סדר יום מוקדם הציגו את הנתונים הטובים ביותר.
החוקרים ביקשו לבדוק גם את האפשרות שהקשר עובד בכיוון ההפוך, כלומר שאנשים שמתמודדים מלכתחילה עם קשיים נפשיים פשוט נוטים יותר להישאר ערים בלילה. לשם כך הם עקבו במשך שמונה שנים אחר חלק מהמשתתפים שלא אובחנו קודם לכן עם הפרעה נפשית. גם במעקב הזה, טיפוסי הלילה שנהגו לישון מאוחר היו הקבוצה שבה נרשם הסיכון הגבוה ביותר לפתח בהמשך הפרעה נפשית.
עם זאת, חשוב לסייג: מדובר במחקר תצפיתי, ולכן אי אפשר לקבוע על פיו שהליכה לישון מאוחר היא כשלעצמה הגורם לדיכאון, לחרדה או להפרעות אחרות.
כשהעבודה נכנסת גם לשעות הלילה
מחקר חדש שפורסם השנה בכתב העת Sleep Health מוסיף זווית נוספת לסיפור. חוקרים מאוניברסיטת הלסינקי בחנו 2,266 עובדים בפינלנד, בגילי 20 עד 65. מהמחקר עלה כי טיפוסי ערב דיווחו יותר על תסמינים של חרדה ודיכאון, אך גם התקשו יותר להתנתק מהעבודה בשעות הפנאי.
במילים פשוטות, השעון הפנימי שלהם לא תמיד מסתדר עם סדר היום שהחיים מכתיבים. אדם שמרגיש בשיא הערנות שלו ב־11 בלילה עשוי להמשיך לעבוד, לענות להודעות או להשלים משימות, בשעה שבה אחרים כבר מסיימים את היום. אלא שלמחרת בבוקר גם הוא נדרש לעיתים לקום באותה שעה לעבודה, ללימודים או למחויבויות משפחתיות. כך נוצר מצב שבו היום נמשך עמוק לתוך הלילה, אבל שעת הקימה בבוקר נשארת בדיוק כפי שהייתה.
טיפוסי ערב מובהקים שהשתתפו במחקר הפיני דיווחו יותר על כך שהעבודה גולשת לחייהם הפרטיים, וגם על קושי גדול יותר להתאושש מיום העבודה. החוקרים גילו כי הקושי להתאושש הסביר חלק מהקשר בין הנטייה לפעילות בשעות הערב לבין חרדה.
גם העבודה מגיעה הביתה מאוחר
(תמונה: Shutterstock/Frame Stock Footage)
הקשר נשמר גם לאחר שהחוקרים הביאו בחשבון גורמים נוספים שעשויים להשפיע על בריאות הנפש, בהם גיל, מין, מחסור בשינה, פעילות גופנית וצריכת אלכוהול. תופעה נוספת שמוכרת היטב לינשופי לילה היא מה שמכונה "ג'ט לג חברתי": במהלך השבוע הם נאלצים לקום מוקדם בגלל העבודה או הלימודים, ואילו בסופי השבוע הם חוזרים לשעות שנוחות להם יותר – נרדמים וקמים הרבה יותר מאוחר. התוצאה היא שהגוף נאלץ לעבור שוב ושוב בין שני סדרי יום שונים. פרופ' ג'יימי צייטצר מסטנפורד השווה זאת למעין מעבר תכוף בין אזורי זמן, בלי לעלות בכלל על מטוס.
אז חייבים להפוך לאנשי בוקר?
ממש לא. החוקרים מדגישים שאין משמעות מיוחדת דווקא לשעה 1:00 בלילה, ומי שנרדם כמה דקות אחריה לא נכנס פתאום ל"אזור סיכון". במחקר של סטנפורד חולקו המשתתפים לקבוצות לפי שעות השינה שלהם, ולכן גם ההגדרה של שעת שינה "מאוחרת" עשויה להשתנות מאוכלוסייה לאוכלוסייה.
ובכל זאת, משני המחקרים עולה שכדאי לשים לב לא רק למספר שעות השינה, אלא גם לשעה שבה הולכים לישון ולמה שקורה לפני כן. צייטצר ממליץ בראש ובראשונה להקפיד על מספיק שעות שינה, ובמיוחד לשים לב להרגל למשוך את היום עמוק אל תוך הלילה – שעות שבהן אנחנו כבר עייפים יותר ולעיתים גם מקבלים החלטות פחות טובות.
קשה לקום בבוקר, לפקוח את העיניים
(תמונה: Shutterstock/KieferPix)
אחד ההסברים האפשריים לתופעה מכונה "המוח אחרי חצות". לפי ההשערה הזאת, בשעות הלילה המאוחרות אנחנו עלולים להיות אימפולסיביים יותר, לראות את הדברים בצורה שלילית יותר ולקבל החלטות פחות מוצלחות. עם זאת, החוקרים עדיין לא יודעים אם עצם הערות בשעה מאוחרת היא הבעיה, או שמא הדברים שאנחנו נוטים לעשות בשעות האלה הם שמשפיעים.
כך או כך, אם אתם מאלה שמרגישים שהמוח שלהם רק מתחיל לעבוד בחצות, אין צורך להפוך פתאום לאנשי בוקר. אבל אם אתם נרדמים באופן קבוע בשעות הקטנות ובכל זאת צריכים לקום מוקדם לעבודה – המחקרים מספקים עוד סיבה טובה לנסות להקדים מעט את שעת השינה.
