במשך עשרות שנים ההכנות לדייט ראשון כללו מקלחת, דאודורנט, חולצה נקייה ואולי איזה שפריץ נחמד של בושם. אלא שהפעם יש לאינטרנט בשורה חדשה: אולי כל זה בדיוק מה שהורס לכם את הסיכוי לדייט שני.
בשבועות האחרונים מתגלגל לו ברשת עוד טרנד שהולך וצובר תאוצה, והפעם הוא מתהדר בריח מובחן, ואולי חמוץ, במיוחד. קוראים Pheromone Maxxing, או בתרגום חופשי, "מקסום פרומונים". הרעיון פשוט: גברים נמנעים מדאודורנט, מפחיתים את תדירות המקלחות, מוותרים על בושם ולעיתים גם לובשים שוב בגדים שספגו את ריח הגוף שלהם, מתוך אמונה שהניחוח הטבעי שהם משמרים מכיל אותות כימיים שהופכים אותם למושכים יותר בעיני נשים.
הטרנד הוא עוד שלוחה במשפחת ה-Maxxing, שצמחה ברשת סביב הניסיון לקחת כמעט כל מרכיב במראה או בגוף האנושי ולמקסם אותו. עוד לא הספקנו להתרגל ל-Looksmaxxing לשיפור המראה, ל-Gymmaxxing לבניית שרירי הגוף וגם לגרסאות קיצוניות יותר, כמו Spermmaxxing שדוגל בשיפור איכות הזרע הגברי, ועכשיו הגיע תורו, כמובן, של בית השחי. משתמשים בטיקטוק ובאינסטגרם מספרים כי הפסיקו להשתמש בבושם או לחפוף את השיער, וטוענים שבעקבות זאת דווקא קיבלו יותר מחמאות על הריח שלהם. אחרים הולכים רחוק יותר ומאריכים בכוונה את הזמן בין מקלחות.
על פניו, קל מאוד לפטור את כל העסק כעוד רעיון מופרך שנולד בפינות האפלות של הטיקטוק. אלא שמתחת לשכבת הזיעה מסתתרת שאלה מדעית אמיתית ומרתקת הרבה יותר: האם בני אדם באמת מסוגלים "להריח" משיכה?
אנחנו לא חיות
"הטרנד שבו גברים מוותרים על דאודורנט במטרה לחשוף את הפרומונים הטבעיים שלהם נשען על מיתוס אבולוציוני מפתה, אך לוקה בפער מדעי משמעותי", מסבירה ד"ר מרינה לנדאו, מומחית ברפואת עור במכבי שירותי בריאות. "הרעיון נשען על קיומם של פרומונים בממלכת החיות. אצל בעלי חיים, פרומון מוגדר כתרכובת כימית ספציפית המופרשת על ידי פרט אחד ומעוררת תגובה התנהגותית או אנדוקרינית (הורמונלית) מולדת ומוטבעת מראש אצל פרט אחר מאותו המין, כמו עמידת חיזור, הזדווגות מיידית, תוקפנות או סימון טריטוריה".
אצל בני אדם, לעומת זאת, הסיפור הרבה פחות פשוט. "למרות ניסיונות רבים, טרם בודדה מולקולת פרומון אנושית אחת שהוכחה מחקרית כבעלת השפעה ישירה ובלתי אמצעית על משיכה מינית", מדגישה ד"ר לנדאו. ואכן, סקירה מדעית מרכזית שפורסמה כבר ב-2015 קבעה שאין ראיות מוצקות לכך שכמה מהחומרים שהוצגו במשך השנים כפרומונים אנושיים ממלאים תפקיד כזה. גם סקירה שפורסמה ב-2025 ובחנה את אנדרוסטדיאנון (androstadienone), סטרואיד המצוי בין היתר בהפרשות גבריות ונחשב במשך שנים לאחד המועמדים המובילים לתואר, הגיעה למסקנה שהראיות עדיין אינן מספיקות כדי להגדיר אותו כפרומון מיני אנושי.
דיאודורנט זה לחלשים
(תמונה: Shutterstock)
אבל העובדה שלא נמצא פרומון משיכה אנושי אינה אומרת שריח אינו משחק תפקיד ביחסים בין בני אדם. להפך. גוף האדם משחרר תערובת עצומה של חומרים נדיפים, ומחקרים מצביעים על כך שהריח שלנו עשוי לשאת מידע על מצב רגשי, בריאות, מין ואפילו עוררות מינית. "לכל אדם יש חתימת ריח אישית שלו המושפעת מהחותם הגנטי שלו. שלא כמו פרומונים ובהיותה מעודנת מאוד, מתבטאת דווקא כשהעור נקי ולא מדיף ריח זיעה", מציינת ד"ר לנדאו.
למעשה, זו בדיוק הנקודה שבה אפשר לזהות את אחד התרגילים האהובים על הרשת: לקחת גרעין של מדע אמיתי, להצמיד אליו מסקנה שכבר רחוקה מאוד ממה שהמחקר באמת אומר, ואז לתת לה להמשיך להתגלגל כאילו הייתה עובדה.
ד"ר מרינה לנדאו, מומחית ברפואת עור, מכבי שירותי בריאותריח הגוף שלנו הוא עניין מורכב הרבה יותר מפרומון אחד כזה או אחר. הוא מושפע משורה ארוכה של גורמים, כולל גנטיקה, הורמונים, מצב בריאותי, חיידקי העור ואפילו תזונה. כן, גם מה שאנחנו אוכלים יכול לשנות אותו, כפי שוודאי יודע כל מי שאכל עמבה בחייו. במחקר קטן שבו גברים אכלו במשך שבועיים תפריט עם בשר אדום או בלעדיו, נשים דירגו את ריח הגוף שלהם בתקופה ללא בשר כנעים ומושך יותר. מחקר אחר מצא שצריכה של כמות גבוהה יחסית של שום שינתה גם היא את ריח בית השחי של גברים באופן שהנשים במחקר דירגו כמושך יותר. אלה אמנם מחקרים קטנים, אבל הם ממחישים עד כמה הריח הטבעי שלנו הוא למעשה תוצר מורכב ומשתנה.
מבחן החולצה המזיעה
אז פרומון מיני אנושי עדיין לא נמצא, אבל זה לא אומר שהאף שלנו נשאר מחוץ למשחק. הקשר בין ריח טבעי למשיכה מורכב הרבה יותר ממולקולה אחת שאמורה לגרום לנו להימשך אוטומטית לאדם שמולנו. סקירות מחקריות מצביעות על כך שחוש הריח וריח הגוף עשויים להשתתף ביצירת קשר רומנטי, בבחירת בני זוג ואפילו בתחושת הקרבה בתוך מערכת יחסים. אלא שכאן, כמו כמעט בכל דבר שקשור למשיכה, קשה לבודד גורם אחד ולהכריז שהוא זה שעושה את העבודה.
למשל, במחקר שפורסם ב-2020 גברים דירגו זיעה שנאספה מנשים בזמן עוררות מינית כמושכת יותר מזיעה של אותן נשים במצב ניטרלי. החוקרים אף מצאו שהחשיפה לריח השפיעה על האופן שבו הגברים תפסו גירויים מיניים לאחר מכן.
אחד המחקרים שהפכו עם השנים לאגדה בתחום נערך כבר ב-1995 באוניברסיטת ברן בשווייץ וזכה לכינוי "ניסוי חולצות הטריקו המזיעות". גברים התבקשו לישון במשך שני לילות עם אותה חולצה, ולאחר מכן נשים התבקשו להריח את החולצות ולדרג את הריחות. החוקרים מצאו שהנשים נטו להעדיף את ריחם של גברים שהיו שונים מהן יותר בגנים של מערכת ה-MHC, קבוצה של גנים שממלאת תפקיד חשוב במערכת החיסון. אחת ההשערות הייתה שמשיכה לבני זוג בעלי פרופיל חיסוני שונה עשויה לספק יתרון אבולוציוני לצאצאים. אלא שגם כאן התמונה הסתבכה בהמשך: מחקרים שבאו אחר כך לא תמיד הצליחו לשחזר את התוצאה, כך שגם הרעיון שלפיו אנחנו "מריחים" התאמה גנטית אינו פשוט או חד-משמעי כפי שנדמה לעיתים.
עוברת את המבחן?
(תמונה: Shutterstock/Andrey_Popov)
הסיפור מורכב עוד יותר, ולו רק בגלל העובדה שריח הזיעה שאנחנו מזהים כ"ריח גוף" הוא בכלל לא תוצר של הזיעה לבדה, אלא של מה שקורה לה אחרי שהיא מופרשת על העור. "הריח שנפלט מבתי השחי אינו תרכובת משיכה מזוככת אלא הפרשה מבלוטות אקריניות (זיעה) ובלוטות אפוקריניות (בלוטות זיעה מיוחדות שהפרשתן מכילה חלבונים ושומנים), שעוברת פירוק אנזימטי על ידי פלורת העור הטבעית (החיידקים שנמצאים על העור)", מסבירה ד"ר לנדאו. "תוצרי הפירוק הם חומצות שומן נדיפות קצרות שרשרת ותרכובות גופרית, האחראיות לריח זיעה חריף ולא לארומה מושכת".
מחקרים אכן מצאו קשר בין סוגי וכמויות החיידקים בבית השחי לבין עוצמת ואופי הריח, ובמחקר אחד אצל אנשים שלא השתמשו באנטיפרספירנט נמצאו בממוצע כמויות חיידקים גבוהות בהרבה וריח זיעה חזק יותר. במילים אחרות: אחרי כמה ימים בלי מקלחת, לא בטוח שאתם עושים Pheromone maxxing אלא Bacteria maxxing.
בזהירות עם המקלחת
אבל לפני שאתם רצים למקלחת שלישית להיום, גם כאן המציאות קצת יותר מורכבת. מבחינה דרמטולוגית, מסבירה ד"ר לנדאו, הימנעות ממקלחת במשך זמן מה, כפי שעושים חלק מחסידי הטרנד, לא צפויה לגרום כשלעצמה למחלה או לתופעה פתולוגית אצל אדם עם עור בריא. מנגד, גם רחצה תכופה מדי אינה בהכרח טובה יותר לעור.
"בגדול, בני אדם לא נולדו בשביל להתקלח שלוש פעמים ביום. העור לא יכול לעמוד בעומס הזה. מים מייבשים", היא אומרת. לדבריה, עור בריא יכול בדרך כלל להתמודד עם מקלחת פעם או פעמיים ביום, אבל אצל מי שסובל מיובש או ממחלות עור, רחצה תכופה, ובמיוחד שימוש רב בסבון ושפשוף של העור, עלולים דווקא לפגוע בו. "אם תשאל רופא עור, ככל שמתקלחים פחות, כך הדבר יותר בריא לעור. במידת הסבירות, כמובן", היא מגלה.
לא צריך להגזים גם עם זה
(תמונה: Shutterstock/Volodymyr TVERDOKHLIB)
כלומר, גם כאן אין צורך לעבור מקצה אחד לשני. כמה ימים בלי מקלחת אצל אדם בריא אינם בהכרח אירוע רפואי, אבל זה עדיין לא הופך את ההימנעות ממנה לאסטרטגיית חיזור. כפי שמנסחת זאת ד"ר לנדאו בפשטות: "אף אחד לא רוצה לשבת ליד אדם מסריח".
ומה נשאר בסופו של דבר מההבטחה הגדולה של הטרנד? מבחינת ד"ר לנדאו, לפחות, הרבה פחות סקס ממה שמבטיח השם. "בפועל, הוויתור על דאודורנט או אנטי-פרספירנט לטובת משיכה ביולוגית מסתיים לרוב לא בהילת מסתורין אבולוציונית, אלא פשוט בחוסר נוחות חברתי עבור הסובבים".
כך שמי שמקווה למצוא נוסחה כימית שתעקוף את החלק המטריד הזה של יצירת קשרים רומנטיים במאה ה-21 כנראה עלול להתאכזב. ייתכן בהחלט שהאף משתתף בבחירת בני הזוג שלנו הרבה יותר מכפי שאנחנו חושבים. רק שאין כרגע שום ראיה לכך שהדרך לגרום לו לעבוד טוב יותר עוברת בשלושה ימים בלי מקלחת.
