הקלדה מהירה, שליחת תגובה חריפה, סערת טוקבקים – וחוזר חלילה: בשנים האחרונות נדמה שהרשתות החברתיות כבר מזמן לא משמשות לדיון – אלא רק לזירה של צעקות ותגובות מתלהמות. מה שהיה יכול להיות שיח מפרה בין דעות שונות, הופך לעיתים קרובות לקרב מילים שבו איש לא מנסה להקשיב, אלא רק להשיב מלחמה. אבל אולי אפשר לשנות את זה?
חוה טרייטל, רכזת תחום מחקר ופיתוח בתנועת "מהפכת הקשב", אשר קמה במטרה לקדם מערכת יחסים מאוזנת ומיטיבה בין בני האדם לטכנולוגיה הדיגיטלית, מסבירה איך אפשר להחליף את הצעקות בהקשבה.
"המרחב הדיגיטלי ובייחוד הרשתות החברתיות הן מרחב אלגוריתמי, כלומר יש תעשיית קשב שמנהלת את המידע שמגיע לעיניים שלנו, והאינטרס של התעשייה הזאת הוא להנכיח מידע מסוים על פני מידע אחר. מה שיכריע איזה מידע יגיע אלינו ואיזה לא נראה לעולם - הוא כמה מעורבות המידע הזה מייצר באופן טבעי", היא אומרת ל-ynet.
לדבריה, לסביבה דיגיטלית זו העדפות ברורות המבוססות על מניפולציות שמפעילות אותנו, הרבה פעמים ללא מודעות. "מידע מורכב שמכיל כמה נקודות מבט או שמאתגר נקודות מבט שאנחנו מכירים, ייכחד בגלל שהוא דורש הרבה מאוד סבלנות, ומידע שיגרום לנו לתגובה מהירה יותר או לשיתוף התוכן עצמו - יישאר במרחב הזה", היא מוסיפה.
"מה שעוד מאפיין את סוג המידע שמצליח להגיע אלינו הוא שימוש במנגנון הכי פשוט – הרגש שלנו, בייחוד סוגים שונים של רגשות כמו פחד, חרדה, כעס. הקשב שלנו מופנה באופן הישרדותי-אוטומטי למידע וקל מאוד לצוד אותנו וגם להשאיר אותנו שם. אם מדובר על חרדה או כעס, נרצה לשתף את חברי הקבוצה שלנו ולזעום על פגיעה בגבולות המוסר, הצדק והשוויון".
מי שמביע דעה אחרת מהקבוצה - ננזף
טרייטל מתארת כיצד החברה במרחב הזה משפיעה על האופן שבו אנו עצמנו בוחרים להביע את דעותינו. "יש פה המון למידה חברתית – אנחנו רואים מה קורה לחבר קבוצה שלנו כשהוא מביע דעה מורכבת או שואל שאלה על הדעה המוצהרת של קבוצת ההשתייכות שלו: הוא ננזף באופן קיצוני ולכן אנחנו לא נוטים לעשות את זה בקלות", היא מסבירה.
לדבריה, מאחר שהשיח ברשת הוא פומבי, תחושת החשיפה הופכת את התגובות הקיצוניות לאפקטיביות עוד יותר. "כל האנשים שאנחנו מכירים וכל האנשים שאנחנו לא מכירים רואים שננזפנו חברתית, וללמידה הזאת יש שם – הפנמה של השתקה. אנחנו מפנימים השתקה של שאלות מורכבות שלנו או שאלות שיש לנו", היא אומרת.
"כתוצאה מכך אנחנו מאבדים ברשתות גישה למנעד של האמצע, כל המנעד המורכב של הדעות. תפיסת המציאות שלנו הולכת והופכת לחד-ממדית. פתאום נדמה לנו שיש רק שתי דעות – תמונת מראה זו של זו – ואנחנו צריכים לבחור השתייכות ולהביע לה הדהוד באופן עקבי וקל לזיהוי".
המרחב שבו הדיונים מתקיימים אינו מרחב פיזי שבו אדם מכיר היטב את הסביבה שלו, והאנונימיות מאפשרת להתחמק מלקיחת אחריות. "במקרים אלה אדם לא לוקח אחריות על מה שהוא אומר כי הוא לא בהכרח מזוהה שם בשמו והוא לא חייב להישאר אם הדיון מציק לו. כשכל צד בדיון נחשף לתפיסת מציאות אלגוריתמית שמציגה בפניו בעיקר את הצד שהוא יודע ומאמין בו – וכך גם קורה בצד השני – אנחנו מאבדים תפיסת מציאות משותפת שקולטת את המציאות עצמה", מאשרת טרייטל.
איך אפשר לשנות את זה?
"קודם כל המרחב הדיגיטלי מפעיל אותנו בצורה כלכלית, ויש דברים שניתן לעשות מול הדבר הזה. הדבר הראשון הוא להשתמש בכלי שיסייע לנו להסתכל באופן רפלקטיבי על ההתנהגות הדיגיטלית שלנו. אנחנו עושים זאת באמצעות מדד לאיזון דיגיטלי שהוא מדד זמין לכל אדם שבו אתה נשאל שאלות על ההתנהגות הדיגיטלית שלך. בין השאר, על האופן שבו אתה חשוף לוויכוחים, או איך אתה מתנהג בתוך זירות של ויכוח. בסיום השאלון אתה מקבל למייל באופן אישי ופרסונלי עצות פרקטיות למקומות שבהם המדד מזהה שאתה פגיע או יכול לחזק את החוסן הדיגיטלי שלך, ולחיות במרחב שהוא מתון יותר ומייצג באופן יותר טוב את המציאות כפי שהיא".
לשנות את צורת הוויכוח
גם האופן שבו אנו מנהלים מחלוקות מושפע מגורמים עמוקים יותר – ובמיוחד, מהדרך שבה אנו מבנים את הוויכוח סביב ערכים מוסריים.
"האופן שבו אנחנו בדרך כלל מתווכחים על עמדות מוסריות הוא כזה שמעמיד אותנו בעמדות מנוגדות", מסבירה טרייטל. "נניח שאנחנו מתווכחים על איזושהי אמת – המודל שלנו, גם במדד לאיזון דיגיטלי וגם בעבודה שלנו כתנועה, מתבסס על מודל שנקרא 'טעמים מוסריים' שפיתח פרופ' ג'ונתן הייט. בבסיסו עומדת ההנחה שכולנו מייצגים את אותם שישה ערכים אוניברסליים, אך בעוצמות שונות".
איך הם משפיעים עלינו?
"בוויכוח על נושא פוליטי, למשל, אני יכולה לייצג את הטעם המוסרי של שוויון, ואתה יכול לייצג את הטעם המוסרי של חמלה ודאגה לאחר. כל אחד מאיתנו שם בעדיפות עליונה ערך אחר, וכך נוצרת תחושת ניגוד, למרות שכל ששת הטעמים המוסריים חשובים ורלוונטיים לכולנו."
לדבריה, ההבנה הזו יכולה לשנות לחלוטין את הדרך שבה אנו מתווכחים. "כשאני נמצא בוויכוח ומתחיל לזהות על איזה ערך מוסרי הצד השני מתבסס – ערך שגם עבורי יש לו משמעות – אני יכול להתחיל לדבר את אותה שפה. במקום עימות שמבוסס על מי צודק, אני יכול לומר: 'אני מבין שמה שחשוב לך הוא שוויון, בוא נחשוב יחד איך אפשר לממש אותו בהתחשב בעמדות של שנינו'. זה מאפשר לנו לנהל שיח אמיתי, ולא רק קרב עמדות".
לשם המחשה היא מציגה דוגמה רלוונטית על ויכוח שלעולם אינו מתיישן. "אם אנחנו מדברים על גיוס חרדים, צד אחד יכול לבוא מעמדה של שוויון, והצד השני יכול להביא מאחד הטעמים המוסריים של טהרנות הרצון שלנו לשמור את הנפש מתכנים מזיקים. כשצד אחד תופס את הגיוס כפגיעה ביכולת שלו לשמור על טהרנות במובן החיובי שלה, וצד אחר מדבר על שוויון - לעולם לא נגיע לאיזושהי הכרעה.
"אבל כששני הצדדים תופסים את הערך שהצד השני מייצג ומנסים להתאים את הטיעון שלהם והפתרון שלהם מתוך רצון הדדי ששני הערכים יבואו לידי ביטוי, שנינו נוכל להתקדם. הצד השני הוא לא בעל כוונות רעות, הוא פשוט בעל תעדוף ערכי שונה".
טרייטל מציעה כלים מעשיים שיכולים לסייע להפוך את השיח ברשתות החברתיות לפחות מתלהם ויותר פתוח. "קודם כל, אם המרחב הדיגיטלי מעורר חרדה, האנטידוט הוא סקרנות. כשאנחנו סקרנים, אנחנו פחות חרדים", היא מסבירה. "אפשר לשאול את הצד השני שאלות הבהרה על העמדה שלו: 'למה אתה מתכוון כשאתה אומר…' או 'לאילו נתונים אתה מתייחס כאן?' – לא מתוך רצון להתקיל, אלא מתוך רצון להרחיב את ההבנה שלנו את הצד השני".
דרך נוספת להפחתת המתח בדיון היא ביטוי הסכמות חלקיות. "לדוגמה, לומר: 'מתוך מה שאמרת אני יכול להסכים עם האמירות האלה', או 'את האמירות האלה אני צריך שתבאר או שתדון בהן'. הסכמות חלקיות מורידות את הצורך להקצין ולהגן על השייכות שלי ומאפשרות הקשבה".
אך לדבריה, אחד הצעדים החשובים ביותר שיש לבצע עוד לפני שמגיעים לדיון עצמו, הוא להרחיב את החשיפה למגוון דעות. "מה שאנחנו בדרך כלל עושים זה מניחים הנחות יסוד של מה הצד השני חושב, שהן רחוקות מאוד ממה שהוא באמת חושב. יש הרבה יותר הסכמה מאשר חוסר הסכמה", היא אומרת. "חשוב שנרחיב את המגוון שאליו אנחנו נחשפים ברשת, שבאופן טבעי מהדהדת לנו את הראייה הצרה שלנו".
אז איך ניתן לעשות זאת? טרייטל ממליצה לבצע מעקב אחרי דמות שונה מאיתנו, שמייצגת עמדה מורכבת ולא בהכרח תואמת את שלנו. לפעמים זה אפילו קורה באופן מקרי, כשהאלגוריתם של הרשתות החברתיות "מפספס" ומשלב בפיד שלנו עמדה שונה ממה שאנחנו רגילים לראות. ברגעים כאלה, אם אנחנו קוראים אותה בסבלנות, משהו משתנה – אנחנו חווים צורך רגעי בעיבוד, ולא מגיבים מיידית מתוך אינסטינקט.
"התגובות שלנו מעידות על כך שלא נתקלנו עד כה בדבר שמעורר רפלקציה או חשיבה", מסבירה טרייטל. "דווקא הצורך שלנו בעיבוד הוא סימן טוב – הוא מעיד שנתקלנו במשהו חדש שלא ידענו".
לדבריה, היכולת שלנו לקבל עמדות חדשות תלויה באופן שבו הן מוצגות. "אלה לא בהכרח עמדות שמדברות איתנו ישירות, אלא כאלה שמספרות חוויה אישית", היא מסבירה. "כאשר אנשים מדברים על הצד השני במונחים סבילים – למשל, 'אני מרגיש שנעשתה טעות כשהתקבלה ההחלטה' במקום 'אתם טעיתם כשקיבלתם את ההחלטה' – זה טיעון מאוד אחר".
לחפש את המידע - במקום שהוא ימצא אותנו
בסופו של דבר, הדרך לשיח בריא ומכבד ברשתות החברתיות עוברת דרך שינוי הדרך שבה אנו ניגשים למידע. במקום לתת לאלגוריתמים להכתיב לנו את גבולות הדיון, טרייטל מציעה גישה אקטיבית יותר: חיפוש מודע של מידע מגוון ושאילת שאלות פתוחות.
"המרחב הדיגיטלי מתאפיין בזה שהוא נותן לנו תשובות לשאלות שלא בהכרח שלנו – הוא מניח מה השאלות שלנו לפי השיוך החברתי ותחומי העניין הקודמים שבהם הקשב שלנו התעניין, ומייצר עבורנו עוד ועוד תשובות לשאלות שהוא עצמו ניסח עבורנו", היא מסבירה. "דרך טובה לצאת מהמלכוד הזה היא לשאול שאלות. אפשר לעשות זאת דרך פודקאסטים, ספרים ודרך מרחבים דיגיטליים – אבל גם באמצעות AI: לשאול שאלות פתוחות שמרחיבות את היכולת שלנו לבסס את העמדה שלנו, אך גם מלמדות אותנו על העמדה המנוגדת".
כשאנחנו פועלים כך, אנחנו לא רק מבינים טוב יותר את המציאות, אלא גם מפתחים את היכולת להתמודד עם מורכבות.
"יש אפקט בפסיכולוגיה שנקרא 'אפקט הספרייה' או 'אפקט דנינג-קרוגר' – המשמעות היא אנחנו תמיד חושבים שאנחנו יודעים יותר ממה שאנחנו באמת יודעים על העמדות שלנו. אבל כשאנחנו נחשפים למידע נוסף ומגוונים את מקורות הידע שלנו, אנחנו מפתחים איכות חשובה שנקראת 'ענווה אינטלקטואלית'. היא מאפשרת לנו להטיל ספק, לבחון דברים מחדש ולראות את המציאות ביותר צבעים – במקום בשחור ולבן", מסכמת טרייטל. "וכפי שראינו לא מזמן, בדיוק במלחמה שאנו נמצאים בה כעת – כשלא מטילים ספק במה שאנחנו יודעים על העולם, אנחנו מפספסים דברים שיכולים להזיק לנו".
המדד של "מהפכת הקשב" זמין לשימוש ללא עלות באתר התנועה - לחצו כאן.
