בואו נדבר רגע על המילה חטא (או צ'יט) בהקשר של אכילה. אנחנו רגילים להצמיד אותה למאכלים שאנחנו הכי אוהבים, ופיצה כנראה נמצאת גבוה בראש הרשימה. ברגע שנפסיק להתייחס אליה כאל חריגה משמעותית מהחיים ונתייחס אליה פשוט כאל ארוחה, המתח סביבה יתפוגג. וארוחה, כמו כל ארוחה, אפשר להפוך למעט יותר מזינה בלי להרוס את הכיף.
כשמזמינים מבחוץ: איך משדרגים את המשלוח?
לא תמיד יש לנו זמן ללוש בצק. גם כשמזמינים פיצה מהפיצרייה השכונתית אפשר לשפר את הערך התזונתי של הארוחה בכמה צעדים קטנים:
1. חוק הירק - עד שהמשלוח מגיע תחתכו סלט מהיר או פלטת ירקות למרכז השולחן. הירקות מוסיפים רעננות ועוזרים לנו להרגיש שובע נעים בסוף הארוחה. ברגע שהירקות חתוכים ונגישים, אפשר להתחיל לאכול אותם עוד לפני שמגיעה הפיצה.
2. התוספות שמעל - נסו לבחור לפחות תוספת אחת של ירק כמו פטריות, פלפלים, בצל או קוביות חציל. זה מוסיף נפח וטעם וזו גם דרך מעולה לחשוף ילדים לירקות בצורת הגשה אחרת.
3. פיצה בפארק - גם כשאוכלים בחוץ אפשר ליהנות מארוחה מאוזנת. פשוט מוסיפים להזמנה סלט ומים לשתייה. ככה הפיצה היא חלק מהקשר רחב יותר של ארוחה ולא עומדת לבדה כאיזה איסור.
כשמכינים בבית: קיצורי דרך משפרי תזונה
אם החלטתם להכין פיצה לבד, זו הזדמנות מעולה להכניס עוד רכיבים טובים פנימה:
1. בצק חצי-חצי: לא חייבים לעבור למאה אחוז קמח מלא אם המשפחה פחות זורמת על השינוי. שילוב של קמח לבן וקמח כוסמין או מלא עושה עבודה מעולה.
2. הסוד ברוטב: במקום רסק קנוי עם הרבה סוכר מוסף, אפשר לטחון עגבניות טריות או להשתמש בעגבניות מרוסקות איכותיות ולהוסיף שום, שמן זית ואורגנו. אגב, עובדה מגניבה: הליקופן שבעגבניות הוא נוגד חמצון עוצמתי שדווקא בחימום נספג בגוף בצורה טובה יותר.
3. גבינה במידה: פיצה עם גבינה איכותית זה תענוג. אין צורך לחפש תחליפים דלי שומן, כי כשבוחרים גבינה טובה הטעם שלה דומיננטי ואפשר לשים כמות מתונה ועדיין ליהנות מכל ביס.
ומה עם הילדים?
עבור ילדים רבים פיצה היא אוכל בטוח ומוכר. כשאנחנו מגישים אותה כחלק מהשגרה, בלי דרמות ובלי אמירות כמו "אם תאכל את הסלט תקבל פיצה", אנחנו בונים אצלם מערכת יחסים בריאה עם אוכל.
מומלץ לשלב אותם בתהליך ההכנה ולתת להם להרכיב בעצמם את התוספות. לפעמים הילד שסירב לגעת בגמבה בסלט, יאכל אותה בשמחה כשהוא עיצב איתה פרצוף על הפיצה האישית שלו.
לסיכום, תזונה בריאה היא לא רשימת איסורים ארוכה, אלא היכולת לשלב בין מה שמזין את הגוף לבין מה שמזין את הנשמה. רגשות אשם לא תורמים לבריאות וגם לא לקשר שלנו עם אוכל. אז ביום הפיצה (ובכלל), תנו לעצמכם רשות פשוט ליהנות. בלי רגשות אשם, עם ירקות בצד ועם הידיעה שגם לפיצה יש מקום בחיים מאוזנים.
הכותבת היא דיאטנית קלינית ומנהלת המרפאה להפרעות אכילה בבאר שבע, מכבי שירותי בריאות
