כבר שנים שהעולם מנסה לפצח את סוד ה"אזורים הכחולים" (Blue Zones), אותם מקומות בעולם שבהם שיעור גבוה יחסית של תושבים מאריך ימים, ולעיתים גם מזדקן בבריאות טובה ובחיוניות מרשימה. לרוב השיחה סביבם חוזרת לאותם גורמים מוכרים: סוג התזונה וכמות הפעילות הגופנית. לצד אלו בדרך כלל גם מתלווה השאלה האם יש משהו בכוס יין קטנה, בשמן זית או בארוחת ערב דלה שמסייע לגוף להזדקן לאט ובריא יותר.
אבל מחקר חדש מסרדיניה, שפורסם בכתב העת International Journal of Applied Positive Psychology, מציע להרחיב את המבט אל שכבה פחות גלויה של ההזדקנות: דפוסי האישיות, דרכי ההתמודדות, מידת הסקרנות והיכולת להמשיך להיות מעורבים בחיים גם בגיל 80, 90 ואפילו יותר. הממצא הבולט במקר הוא שמבוגרים שחיו באזורים כחולים הציגו יותר פתיחות לחוויות, יכולות התמודדות טובות יותר ומעורבות רבה יותר בפעילויות משמעותיות.
"נהוג לדבר על כמה אזורים כחולים מוכרים בעולם, ובהם איקריה ביוון, אוקינאווה ביפן וסרדיניה באיטליה", אומר ד"ר ניצן ענו, מנהל תחום הלונג'ביטי במכבי שירותי בריאות. "סרדיניה היא אחד האזורים הכחולים המפורסמים בעולם, בין היתר בזכות מספר חריג של סנטנריאנים, אנשים שחצו את גיל 100. המחקר הזה ניסה לבדוק אילו מאפיינים פסיכולוגיים והתנהגותיים עשויים להיות קשורים להזדקנות הטובה שנצפית שם".
לא רק הגנים: מה עוד משפיע על ההזדקנות?
המחקר הנוכחי הובל על ידי חוקרות איטלקיות מאוניברסיטת קליארי, ובדק 125 מבוגרים שחיו באופן עצמאי בקהילה, בגילים 71 עד 101. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 80.1. "מתוך כלל המשתתפים, 55 חיו באזור הכחול של סרדיניה, ו-70 חיו באזור כפרי סמוך באי, שאינו מוגדר אזור כחול", מפרט ד"ר ענו. "חשוב לזכור שלא כל סרדיניה היא אזור כחול. שתי האוכלוסיות במחקר הגיעו מרקע כפרי, תרבותי וכלכלי דומה, ונהנו מאותה מערכת בריאות ציבורית. לכן ההשוואה ביניהן מעניינת במיוחד".
הקרבה בין שתי הקבוצות אפשרה לחוקרות לבחון את ההבדלים ביניהן מקרוב, מעבר לעצם העובדה שאחת חיה בתוך אזור כחול והשנייה מחוצה לו. "החוקרות למעשה צילמו תמונת מצב בנקודת זמן אחת, ואז השוו בין שתי הקבוצות", מסביר ד"ר ענו. "הבדיקות נערכו באופן אישי בביתם של המשתתפים, וכל מפגש נמשך כ-50 דקות. הוא כלל הערכה קוגניטיבית, שאלוני אישיות, מדדים של רווחה פסיכולוגית, יכולת התמודדות, איכות חיים הקשורה לבריאות והרגלי פנאי. הבודקים פעלו לפי פרוטוקול אחיד, כדי לצמצם ככל האפשר הטיות".
גם אדם מופנם יכול לשמור על קשרים עמוקים
(תמונה: Shutterstock)
מתוך הבדיקה הזו ניסו החוקרות לענות על שתי שאלות מרכזיות. "השאלה הראשונה הייתה האם תכונות אישיות שונות קשורות לאיכות החיים הבריאותית, לרווחה הפסיכולוגית ולפעילות בגיל המבוגר", אומר ד"ר ענו. "השאלה השנייה הייתה האם למבוגרים שחיים באזור כחול יש פרופיל פסיכולוגי שונה מזה של מבוגרים שחיים באזור כפרי דומה, אבל מחוץ לאזור הכחול. זו גם אחת הסיבות, בעיניי, שהמחקר הזה מעניין במיוחד: הוא בוחן מרכיב פחות מדובר -האישיות, דרכי ההתמודדות והיכולת להמשיך להיות מעורבים בחיים גם בגיל מבוגר מאוד".
"סקרנות היא לא תרופה, אבל היא בהחלט יכולה להניע התנהגויות בריאות: ללמוד, לצאת מהבית, לזוז, לפגוש אנשים ולהמשיך להיות מעורבים בעולם"
כדי לשרטט את הפרופיל הפסיכולוגי של המשתתפים, החוקרות השתמשו באחד המודלים המוכרים ביותר בפסיכולוגיה, מודל "חמשת גורמי האישיות" או באנגלית –The Big Five Personality Traits. המודל בוחן חמישה ממדים מרכזיים של האישיות: פתיחות לחוויות, מצפוניות, מוחצנות, נעימות ונוירוטיות. לכל אחד מהם עשויה להיות השפעה על הדרך שבה אנחנו מתנהלים בעולם, מגיבים לשינויים ושומרים על הרגלים וקשרים לאורך החיים.
מבין חמש התכונות, הבדל מובהק אחד בלט בין הקבוצות: תושבי האזור הכחול קיבלו ציונים גבוהים יותר בפתיחות לחוויות. "מדובר בנטייה לסקרנות, לעניין ברעיונות חדשים, ללמידה ולגמישות מחשבתית", מסביר ד"ר ענו. ואכן, לפי הממצאים, תושבי האזור הכחול הקדישו בממוצע 11.3 שעות בשבוע לתחביבים ולפעילויות פנאי, לעומת 6.8 שעות בקרב המשתתפים מהאזור הכפרי הסמוך. בין הפעילויות היו קריאה, גינון, פעילות גופנית, גירוי קוגניטיבי ומפגשים חברתיים. "זה לא אומר שכל מי שחי באזור הכחול הוא הרפתקן גדול, אלא שבממוצע הקבוצה דיווחה על יותר פתיחות לעומת קבוצת ההשוואה", מוסיף ד"ר ענו.
''לונג'ביטי הוא לא רק מה שיש לנו בבדיקות הדם''. ד"ר ניצן ענו
(צילום: עופר חג'יוב)
הפתיחות הזו לא נשארה רק על הנייר. בכלל המדגם היא נקשרה לרווחה פסיכולוגית טובה יותר, ליכולת התמודדות יעילה יותר, ליכולת רגשית גבוהה יותר וליותר זמן שהוקדש לפעילויות פנאי. "סקרנות היא לא תרופה", מדגיש ד"ר ענו, "אבל היא בהחלט יכולה להניע התנהגויות בריאות: ללמוד, לצאת מהבית, לזוז, לפגוש אנשים ולהמשיך להיות מעורבים בעולם. המחקר מזכיר לנו שלא נכון להתייחס לפנאי משמעותי כאל זמן מבוזבז. פעילות שמערבת אותנו פיזית, קוגניטיבית או חברתית היא חלק מהתמונה הרחבה של הבריאות. היא נוצרת לא רק בחדר הכושר, אלא גם בגינה, בחוג, בתוך ספר ובמפגש עם אנשים".
עם זאת, לא בכל המדדים נמצא יתרון לתושבי האזור הכחול. במדד הכולל של איכות החיים הקשורה לבריאות, וגם בציון הכולל של הרווחה הפסיכולוגית, ההבדלים בין הקבוצות לא היו מובהקים. ההבדלים התרכזו בפתיחות לחוויות, ביכולת ההתמודדות, ביכולת הרגשית ובהיקף הפעילות.
להפוך את הידע להרגל
המחקר בחן גם את הקשר בין יתר תכונות האישיות לבין הרווחה ואיכות החיים. אחת התכונות שנקשרו לרווחה נפשית גבוהה יותר ולשביעות רצון מהחיים הייתה מצפוניות, כלומר נטייה לסדר, אחריות, התמדה ומשמעת עצמית. "בעולם הלונג'ביטי זו תכונה מעניינת במיוחד, כי רוב הפעולות שמקדמות בריאות אינן חד פעמיות", מסביר ד"ר ענו. "הן דורשות חזרתיות והתמדה: ליטול תרופות באופן מסודר, להגיע לבדיקות, להתאמן בקביעות, לשמור על שעות שינה ולהמשיך ללכת גם כשהמוטיבציה הראשונית יורדת. לא מספיק לדעת מה בריא. צריך לדעת להפוך את הידע להרגל ולהתמיד בו במשך שנים".
גם נעימות, תכונה הקשורה להתחשבות, לשיתוף פעולה וליכולת לשמור על יחסים חיוביים, נקשרה לשביעות רצון גבוהה יותר מהחיים. אבל ד"ר ענו מדגיש שאין מדובר רק בשאלה אם אדם נתפס כנחמד. "נעימות יכולה להתבטא ביכולת להקשיב, להתגמש, לפתור קונפליקטים ולסמוך על אחרים. בגיל מבוגר יש לכך משמעות מעשית מאוד: האם יש מישהו שמעודד אותי לצאת להליכה, מזכיר לי להגיע לבדיקה או פשוט נמצא שם כשאני צריך לשוחח".
"אם אדם כבר לא מסוגל לבצע פעילות בדרך הישנה, הוא לא בהכרח צריך להפסיק אותה, אלא לשנות את הדרך, להיעזר במקל, בהליכון או באביזר אחר. לא להעמיד פנים ששום דבר לא השתנה, אלא לפצות על מה שנחלש"
בכל הנוגע למוחצנות, התמונה הייתה אחרת. החוקרות לא מצאו הבדל מובהק בין שתי הקבוצות, וגם לא קשר ברור בינה לבין רווחה פסיכולוגית - ממצא חשוב דווקא משום שהוא מרחיב את ההבנה שלנו לגבי קשרים חברתיים בגיל המבוגר. "גם אדם מופנם יכול לשמור על קשרים עמוקים, על פעילות משמעותית ועל מעורבות חברתית שמתאימה לאופי שלו", אומר ד"ר ענו. "המטרה היא לא להפוך את כולנו לחברתיים באותה צורה, אלא למנוע בידוד ולמצוא את סוג הקשר שמתאים לכל אדם".
בקצה השני של התמונה נמצאה הנוירוטיות, תכונה המתארת נטייה לדאגה, למצוקה רגשית ולחוויה חזקה יותר של רגשות שליליים. רמות גבוהות יותר שלה נקשרו לאיכות חיים בריאותית נמוכה יותר. עם זאת, ד"ר ענו מדגיש כי החוקרות מציגות את רעיון ה"נוירוטיות הבריאה" כהשערה אפשרית בלבד. "הן מעלות אפשרות מעניינת שלפיה גם מעט דאגה יכולה להיות מועילה, כשהיא מתורגמת לפעולה ולא הופכת לחרדה משתקת, כמו לדוגמה, דאגה שמובילה אדם להגיע לבדיקה או לשנות הרגל בעייתי, אבל חשוב להדגיש שזו פרשנות שהועלתה בדיון, ולא ממצא שנבדק ישירות במחקר".
עם זאת, מיפוי תכונות האישיות לבדו עדיין לא מסביר כיצד הן באות לידי ביטוי בחיים עצמם, ובעיקר באופן שבו אנשים מתמודדים עם השינויים והמגבלות שמביא איתו הגיל. כדי לפרש את הממצאים, החוקרות הציעו את מודל (SOC (Selection, Optimization, and Compensation, או בעברית: בחירה, מיטוב ופיצוי, כמסגרת תאורטית אפשרית להבנת התוצאות. המודל עצמו לא נבדק ישירות במחקר.
"עם הגיל אי אפשר תמיד להמשיך לעשות את כל מה שעשינו בעבר ובאותה עצימות", מסביר ד"ר ענו את חלק הבחירה. "לכן צריך לבחור מה באמת חשוב לי, מה מעניק לי משמעות, אילו פעילויות אני עדיין יכול לבצע ועל מה אני מוכן לוותר כדי לשמור אנרגיה לדברים אחרים. זו בעצם הקצאת משאבים חכמה".
לנסות ללמוד דברים חדשים
(תמונה: Shutterstock)
אחרי שבוחרים במה להתמקד, מגיע המיטוב: לא רק להמשיך בפעילות, אלא לפעול כדי לשמר ולחזק את היכולת לבצע אותה. "במקום למקד את השיחה במה שאדם כבר לא מסוגל לעשות, אנחנו שואלים מה הוא עדיין כן מסוגל לעשות, ואיך אפשר לחזק, להרחיב ולשמר את היכולת הזאת", אומר ד"ר ענו. "אם אדם כבר לא מסוגל לבצע את אותו אימון שעשה בעבר, אפשר לעבור לאימון מותאם שימשיך לחזק כוח, שיווי משקל וסיבולת. המטרה אינה להחזיר כל יכולת שאבדה, אלא למקסם את התפקוד האפשרי בנקודת הזמן הנוכחית".
וכשיכולת מסוימת כבר נחלשת, נכנס לתמונה הפיצוי, כלומר מציאת דרך חלופית להמשיך. "אם אדם כבר לא מסוגל לבצע פעילות בדרך הישנה, הוא לא בהכרח צריך להפסיק אותה, אלא לשנות את הדרך", מסביר ד"ר ענו. "אפשר להיעזר במקל, בהליכון או באביזר אחר, לעבור ממדרגות למעלית ועדיין להמשיך ללכת בחלקים אחרים של היום. המשמעות היא לא להעמיד פנים ששום דבר לא השתנה, אלא לבחור את הדברים החשובים, למטב את מה שאפשר עדיין לעשות ולמצוא דרכים לפצות על מה שנחלש".
ועדיין, לפני שהופכים סקרנות, תחביבים או פתיחות לחוויות למתכון חדש לאריכות ימים, חשוב לשים את הממצאים בפרופורציה. "זה מחקר מעניין ומעורר מחשבה, אבל בעיניי הוא בעיקר מייצר כיווני מחשבה", מסייג ד"ר ענו. "זה לא מחקר שממנו הייתי משנה הנחיות רפואיות".
לבחור את הדברים החשובים
(תמונה: Shutterstock)
המגבלה הראשונה טמונה במבנה המחקר עצמו. "חשוב לזכור שמדובר במחקר חתך", הוא מסביר. "החוקרות לא עקבו אחר המשתתפים במשך שנים כדי לראות כיצד האישיות, ההתנהגות והבריאות שלהם משתנות לאורך זמן. הן בדקו אותם בנקודת זמן אחת והשוו בין שתי הקבוצות". משמעות הדבר היא שהמחקר אמנם מספק תמונת מצב מעניינת, אך אינו מאפשר לקבוע מה הסיבה ומה התוצאה. "יכול להיות שהתכונות וההרגלים האלה אכן תורמים לרווחה ולתפקוד", הוא אומר, "אבל יכול להיות גם שאנשים שהיו בריאים וחיוניים יותר מלכתחילה הם אלה שהצליחו להישאר פעילים, סקרנים ומעורבים יותר".
גם היקף המחקר ואופי המשתתפים מציבים גבולות ברורים למסקנות. "המדגם קטן יחסית ומגיע מאזורים כפריים בסרדיניה, ולכן קשה להשליך ממנו באופן אוטומטי על האוכלוסייה בישראל או על אוכלוסיות אחרות". הגיוס למחקר נעשה בין היתר דרך ארגונים קהילתיים שמפעילים פעילויות למבוגרים, ולכן ייתכן שהמשתתפים היו פעילים ומעורבים יותר מלכתחילה. יש לציין כי במחקר השתתפו מבוגרים שחיו באופן עצמאי בקהילה, ולא אנשים עם ירידה קוגניטיבית בינונית או קשה. חלק ניכר מהמידע התבסס גם על דיווח עצמי ועל שאלוני אישיות, ולכן הוא מושפע מהאופן שבו המשתתפים תפסו ותיארו את עצמם.
"מסיבה זו הממצאים לא מוכיחים שתכונת אישיות מסוימת מובילה להזדקנות טובה יותר, אלא מצביעים על קשרים מעניינים שראוי להמשיך לבדוק", מסכם ד"ר ענו. "השלב הבא צריך להיות מחקר גדול יותר, שיעקוב אחר אנשים לאורך זמן ויעזור להבין טוב יותר מה קדם למה. ובמבט רחב יותר, המחקר מזכיר לנו שהזדקנות בריאה לא נמדדת רק במספר או בתוצאות המעבדה. לונג'ביטי הוא לא רק מה שיש לנו בבדיקות הדם, אלא גם מה שיש לנו ביומן: תנועה, אנשים, תחומי עניין ופעילות משמעותית".
פורסם לראשונה: 08:50, 28.07.26
