פרשת החלפת העוברים בבית החולים "אסותא" מסרבת לדעוך וממשיכה לייצר סערת נפש אצל כל מי שהורות נוגעת לליבו. השבוע בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה של בית המשפט לענייני משפחה והחליט ובצדק לטעמי, על השארת הילדה סופיה אצל הוריה המגדלים.
הפרשה מעלה סוגיות מורכבות וטעונות ביותר הנוגעות לזיקה הורית ולטובת הילד וככל נושא מורכב, קשה למצוא את פתרון הזהב שמצליח לענות על הצרכים וגם על הרגישויות של כל הנוגעים/ות בדבר. עם זאת, כשעוסקים בפרשה שילדה בשר ודם במרכזה, החובה היא לנטרל היבטים רגשיים הנוגעים להורים ולהתמקד אך ורק בטובתה העכשווית והעתידית כאחד.
כשהתפרסם פסק הדין שניתן בבית המשפט השלום בנובמבר האחרון, התקשיתי לקבל את הנימוק של טובת הילדה שנתלה בעליונות הקשר הגנטי, שהועדף על פני קשר של בין אם שנשאה הריון (קשר ביולוגי) לבין בתה, אותה ילדה.
בנוסף, הקשר הגנטי נתפס כעליון על הקשר הרגשי בין שני הורים שגידלו ילדה ויצרו עימה התקשרות הורית בלעדית במשך השנתיים הראשונות לחייה, הנחשבות ובצדק למצע הנפש. פסק הדין מנובמבר בחר שלא לתת משקל מכריע להשלכות הנוראיות של קריעת הפעוטה משתי הדמויות ההוריות בחייה שבתיווכן פגשה את העולם, ובחר בעקרון שהחברה הישראלית אכן מקדשת, חשיבות קשר הדם.
ישנן סיבות טובות מדוע בתרבות היהודית והישראלית, הפוסט טראומטית, חשיבות קשר הדם היא כה גבוהה, אולם זו הייתה טעות גסה בעיני כל מי שמכיר מקרוב את המשמעות של גנטיקה מול משמעות התקשרות ביחסי הורים וילדים. כאבא לילדים שחלקם קשורים אליו גנטית וחלקם לא, אני חווה אהבה והתקשרות הדדיים שאינם תלויים כלל בכרומוזומים המשותפים, אלא מבוססים על המחויבות וההתמסרות ההוריים.
טוב עשה בית המשפט המחוזי שהפך אתמול את ההחלטה והחליט על השארת הילדה אצל הוריה המגדלים, על אף הכאב העצום שחווים ההורים הגנטיים ובצדק. זיקה גנטית היא משמעותית, אבל היא לא עליונה על זיקות אחרות שקיימות בהורות ולא יכולה לדרוס התקשרות רגשית שמתרחשת בשנים הראשונות של החיים. בפועל, בחיי השגרה ובעומקם של יחסי משפחה, גנטיקה אינה מייצרת אהבה בריאה או חזקה יותר. בעשורים האחרונים גם בחברה הישראלית התרחבה ההבנה שגנטיקה אינה חזות הכל ובוודאי שאינה מבטיחה את טובת הילד. פסק הדין של המחוזי מאשרר זאת מחדש ומתקן את תנועת הרברס שעשה פסק הדין בערכאה הנמוכה.
כן, חשוב שהילדה סופיה תכיר את הסיפור המלא שלה, תכיר ותפגוש את הוריה הביולוגיים ואף תיצור עימם קשר, במסגרת תהליך טיפולי של כל הנוגעים בדבר. הניסיון הקליני של העשורים האחרונים מאפשר גם להתמודד טוב יותר עם מצבים מרוכבים כאלה ולתווך אותם לילדים.
הטעות הטרגית של "אסותא" כלפי ההורים הגנטיים מזעזעת ומקוממת, אבל תיקונה לא יכול להיות על חשבון ילדה שכבר נקשרה להוריה המגדלים.
הסיפור אמנם לא הסתיים ויהיה קרוב לוודאי ערעור לעליון, אך ככל שהזמן חולף, הקשר בין סופיה להוריה המגדלים הולך ומתעצם והסיכוי שתתהפך שוב ההחלטה הולך וקטן, אפילו במדינה המקדשת את קשר הדם כמו שלנו.
אני רוצה לקוות שההורים הגנטיים יוכלו להניח למאבקם האישי המובן לטובתה של סופיה וכי אכן יתאפשר להם ולסופיה ליצור קשר בריא שמותאם לסיטואציה המורכבת, תוך הכרה בהורות של ההורים המגדלים. כאבם הוא רב והתיקון האמיתי שלו לא יהיה דרך ניתוקה של סופיה מהמשפחה בה היא גדלה, אלא בהתמקדות ביצירת התא המשפחתי שלהם. באמת שמגיע להם.
הכותב הוא הוא פסיכולוג קליני מומחה
