הרגע שבו הבין עומר ירדני שהוא זקוק לשינוי לא היה רגע דרמטי או יוצא דופן. נהפוך הוא – הוא דווקא התרחש במהלך פעילות שגרתית לפעוטות שבה בילה עם בתו הקטנה. דווקא ברגע הכל כך רגיל הזה, העיתונאי ואיש הטלוויזיה שכבר שנים מנהל מלחמה סיזיפית מול משקל גופו, הרגיש שהגוף לא משתף פעולה. משהו שם אותת לו שהגיע הזמן לקחת את עצמו בידיים.
"סיימתי את הפעילות והיה לי קשה", הוא מספר, "זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי. פתאום הרגשתי שאני באירוע שבו אני מבוגר מכפי שהייתי רוצה להיות, שקשה לי, ושאם אני רוצה לרוץ אחרי הבת שלי כמו שמגיע לה, אני צריך לעשות שינוי. וזה לא שלא התאמנתי – הייתי בכושר יחסית סביר, אבל מאז שהיא נולדה, התרשלתי".
תהליך של ירידה במשקל הוא לא דבר קל, זאת יודע על בשרו כל מי שאי פעם ניסה לרזות. בטח בעידן שבו כולנו נמצאים מול מצלמות ומסכים דרך קבע, ועל אחת כמה וכמה כשאתה איש תקשורת שמופיע על המרקע של מדינה שלמה מדי בוקר.
אך הפעם ירדני למוד הניסיונות החליט לעשות את זה מעט שונה, ובחר לתעד את כל התהליך מול צופיו בתוכנית הבוקר של רשת, "העולם הבוקר", שאותה הוא מגיש מדי יום. פעם שבוע הוא עולה על המשקל וחושף ללא פילטרים את התהליך שהוא עובר. כן, גם את הקשיים, ויש כאלה. בפוסט שפרסם ברשתות החברתיות לא מזמן, קרא לכל הצופים להיות שותפים לתהליך שלו.
עומר ירדני מזמין את הצופים להצטרף לתהליך
(קרדיט: רשת 13)
"זו לא הפעם הראשונה שאני מנסה", הוא מתוודה, "כל חיי אני בדיאטות ואימונים מכל הסוגים: שחיתי, רכבתי על אופניים, רצתי, עשיתי קרוספיט והתאמנתי בחדר כושר ובבית. עשיתי פליאו, וקיטו וצום לסירוגין. באמת ניסיתי הכול, וגם הצלחתי לתקופות מסוימות, עד שההצלחה נזנחה לטובת סמבוסק פיצה, או לאפה עם קבב. לא קל לי לעלות על משקל בטלוויזיה – זה אחד אחד הדברים הקשים נפשית שעשיתי – ובכל זאת הרגשתי שזה נכון לשתף את הצופים.
למה בעצם?
"הרגשתי, וסליחה על היומרה, שזה יכול לעזור לאנשים. קיבלתי עשרות הודעות, כולל דמויות בכירות שאמרו לי 'וואלה, תקשיב, עשית לי משהו, החלטתי להיכנס יחד איתך לתהליך', וזה מדהים. אנשים שאני מכיר, גם כאלה שמרגישים יחסית טוב עם הגוף שלהם ובא להם להשיל קילו-שניים-חמישה, כתבו לי: 'תקשיב, ניסיתי הרבה זמן ולא הלך לי ועכשיו אני עושה את זה איתך'. זה לא מובן מאליו, וגם: העובדה שאני נשקל פעם בשבוע בטלוויזיה, קצת מכניסה מוטיבציה לכל התהליך".
אתה מפחד לאכזב לא רק את עצמך, אלא גם את הציפיות של הצופים?
"אני חושב שאם אני עולה על המשקל ופתאום המספר יהיה גבוה זה כנראה חלק ממה שאני צריך להעביר, שזה בסדר ושזה חלק מהתהליך. זה לא שברגע אחד אתה נהיה רזה. זה מרתון, לא ספרינט ולא רק לתקופה הזאת. זה מרתון לכל החיים וזה אחד הדברים שהיה לי קשה כל חיי לעשות, להפנים את הדבר הזה, ואני מאוד מקווה שהפעם זה יצליח.
"קיבלתי גם הודעות שאומרות 'אתם מעודדים שמנופוביה', ואני מבין ומקבל ומכבד גם את הביקורת, אבל בסוף אני מרגיש שלם להישקל בטלוויזיה ואם עזרתי למישהו או מישהי להיכנס לתלם שהם רוצים להיכנס אליו, זה שווה לי הכול".
כבר שנים שירדני נמצא במלחמה מול עצמו. לפעמים הוא יוצא מנצח, ולפעמים בצד המפסיד. בתור אחד שמכיר על בוריים את הקשיים של מלחמה מול הגוף שלך, הוא ממהר להסביר שבעיניו אין שום דבר רע בלהיות אדם עם עודף משקל, ושעל כל אחד לעשות את בחירותיו בהתאם למה שנוח לו.
"כל החיים הרגשתי שהעובדה שאני שמן היא לא בסדר, אבל להיות שמן זה הכי בסדר", הוא אומר, "מי שרוצה לעשות שינוי עם עצמו או צריך מבחינה בריאותית זה הכי לגיטימי שיש אבל במקביל, זה גם הכי לגיטימי להחליט שלא. אני לא הרגשתי שלם עם עצמי והיה לי חשוב לשנות את זה. אותי זה הבהיל לראות פתאום שלוש ספרות על המשקל.
"במשך שנים היה לי קשה נפשית להגיד את המילה 'שמן' על עצמי ועברתי תהליכים מסוימים. דיברתי עם פסיכולוגים שעזרו לי להתמודד עם העובדה שאין מה לעשות – אתה שמן. שמנופוביה זה דבר מאוד בעייתי וקשה ומורכב, אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שאני רוצה לשנות - זה התהליך שבחרתי".
צריך לא מעט אומץ לעמוד מול מדינה שלמה ולשתף בתחושות כה אישיות ואמיתיות כשל ירדני. ההחלטה לחשוף את המסע האישי שלו – על כל האתגרים והמורכבויות שבו – לא באה בקלות, במיוחד לאור העובדה שהוא כבר למוד ניסיונות – לא פעם ולא פעמיים כבר מצא עצמו מתמודד עם הערות שנזרקו לעברו בנוגע למשקלו.
"למרות שהיום אני הרבה יותר שלם עם הגוף שלי, אני עדיין לא אלך מחר בבוקר לים ואוריד חולצה בכיף, או אלך לבריכה ואשחה בהנאה", הוא אומר, "אני אמנם לא יהודה לוי, אבל יש לי מוכרות מסוימת ואנשים מרגישים שהם מכירים אותי כי אני נמצא אצלם בסלון כל בוקר. אני מחבק את הקשר הזה אבל לפעמים הוא מביא אותי למצב שבו אני מקבל הערות פחות טובות: לפעמים ביקורת על השידור, ולפעמים ביקורות על המשקל. אני יוצא מנקודת הנחה שזה יכול לקרות".
וזה אכן קורה לא אחת, כפי שירדני עצמו מעיד. "פעם הייתי בקניון ומישהו ניגש אליי ושאל אותי 'מה זאת הבטן הזאת?'. הייתי כל כך בשוק שאמרתי לו 'מה, מה אמרת לי עכשיו?'. הייתי במצב מאוד רגיש באותה תקופה, היה לי מאוד קשה לשמוע את זה, הגבתי בצורה לא הכי נעימה והיו שם חילופי דברים לא פשוטים. אבל שוב, אתה מבין שאנשים מכירים אותך ושזאת המציאות".
חוויות כאלה הן חלק מהתמודדות רחבה יותר של ירדני עם הדימוי העצמי ועם השיח החברתי סביב משקל הגוף. גם נושא הייצוגיות בתקשורת משחק תפקיד מרכזי בכך, והוא מאמין שיש מקום לשנות את הנורמות המקובלות. "רוב האנשים בטלוויזיה הם רזים, וזה בסדר לראות פתאום אדם עגלגל יותר. גם משקל הוא דבר חשוב בטלוויזיה, וייצוגיות זה גם דבר חשוב לי באופן אישי".
עומר ירדני נשקל בשידור חי
(קרדיט: רשת 13)
בשעה שבה אנו מקיימים את הריאיון הוא נמצא כבר בשבוע השלישי לתוכנית הדיאטה שלו. השותפות לדרך: התזונאית הקלינית קרן אן גיימן ומאמנת הכושר עומר צורי. הדיאטה שנבחרה: הדיאטה הים-תיכונית שלא פעם עולה באמצעי התקשורת בזכות היתרונות הבריאותיים שהיא מספקת. והנה, לראייה – הוא כבר הספיק להשיל 3 ק"ג ממשקלו.
"זו התזונה הנחקרת ביותר בעולם וזו שנתפסת כטובה ביותר", הוא מסביר. "כמובן שאנחנו לא מפרסמים את התפריט שלי כי אנחנו חושבים שהדבר האחראי הוא שכל אחד ייגש לייעוץ תזונתי שמתאים לו לפי בדיקות הדם שלו ומצבו הבריאותי, וזה משתנה מאוד מאדם לאדם".
בנוסף לתוכנית התזונה הוא גם מקדיש חלק ניכר מזמנו לתוכנית אימונים חדשה. "אני עושה שלושה אימונים בשבוע – שני כוח ואחד אירובי. פתאום מצאתי את עצמי רץ. לא תכננתי את זה", הוא משתף, "במשך שנים לא רצתי יותר מדי. התאמנתי באימונים אחרים, אבל מריצה נמנעתי. נורא פחדתי מזה, אבל אז גיליתי טריק של מתחילים: עושים דקה הליכה, דקה ריצה. פתאום אני מוצא את עצמי עולה כל יום במדרגות מלא קומות, ואני לא גר בקומה ראשונה. זה אירוע מרגש מבחינתי".
וקשיים, יש? דיאטה זה לא דבר קל.
"בשבוע הראשון של התוכנית אני ואשתי חגגנו יום הולדת, ואמא של אשתי הכינה עוגה מאוד טעימה. ניסיתי להיאבק בדבר הזה שישב אצלי במקרר. בסוף אכלתי קצת. התזונאית שעובדת איתי חכמה, היא לא אמרה לי כמה זה לא בסדר, היא אמרה לי 'מצוין – עבדת, נהנית, עכשיו ממשיכים את הדרך'.
"חשוב להבין שאי אפשר מאה אחוז לפה או לפה וזה קצת מה שליווה אותי במשך הרבה מאוד זמן. הייתי קם בבוקר ומוצא את עצמי עם איזה בורקס ואומר 'טוב, הלך היום'. למדתי להבין שאין דבר כזה 'יום אבוד'. גם אם ארוחה אחת הייתה מוגזמת מבחינה קלורית, אפשר לנסות לאזן קצת במהלך היום".
בתור עיתונאי המתנהל על פי לוח זמנים עמוס, לא קשה לעקוב אחר תפריט?
"כן ולא. תזונה שהיא נוחה לאדם היא כזאת שלוקחת בחשבון את אורח החיים, אז כשניגשתי לתפריט, קרן הסתכלה על לוח הזמנים שלי ואמרה 'אוקיי, אתה קם בארבע לפנות בוקר, אתה לא יכול לחכות לשלוש כדי לאכול צהריים', והתאימה אותו.
"במקרה שלי, אני אוכל כריך אחד ואולי אפילו עוד אחד תוך כדי התוכנית ומאזן בהמשך. הסוד בעיניי הוא להתאים את התזונה אליך ולא אותך לתזונה".
פורסם לראשונה: 01:46, 24.01.25
