בטח גם לכם יצא להיתקל בכתבות, סרטונים או פרסומות עם כותרות בסגנון: "ככה תעלימי את האכילה הרגשית" או "איך לשלוט באכילה הרגשית שלך". נראה שהעולם כולו מציג אכילה רגשית כבעיה שצריך להעלים, לשלוט בה ובעיקר להתבייש בה.
בעוד האמת היא שאכילה רגשית היא אנושית, לגיטימית, קיימת בכל מישור חברתי ותרבותי ובעצם קיימת מראשית חיינו ומחווטת לנו עם הצורך הבסיסי ביותר כיונקים - שייכות.
עוד מראשית חיינו, כשהדמות המטפלת (לרוב הורה), האכילה אותנו, בין אם בהנקה או בבקבוק, היא נתנה לנו הרבה מעבר להזנה תזונתית. כשאימא מאכילה תינוק, היא נותנת לו גם ויסות רגשי וחישתי, ביטחון, מבט עיניים אוהב, ובעצם את ההתקשרות הראשונה שלנו עם אחר משמעותי, קשר שלאחר מכן יעצב את המשך חייו.
כששבטים קדמונים ישבו מסביב למדורה כדי להכין מזון ולאכול אותו, הם עשו הרבה מעבר לאכילה: הם גם דיברו וריכלו, יצרו קשרים ומעמדות בקבוצה, צחקו ורבו. במילים פשוטות: הם קיבלו מהישיבה הזו שייכות. וכך גם היום: ארוחת שישי, מפגש עם חברים בבר השכונתי, הליכה לקולנוע ובעצם כמעט כל פעילות חברתית, קשורה בצורה זו או אחרת באוכל ושתיה. אכילה תמיד הייתה ותמיד תהיה קשורה בסוציולוגי, בפסיכולוגי, ובביטויים של אלו בחוויה הרגשית והגופנית שלנו. משחר ההיסטוריה של האנושות, אכילה איננה רק ניסיון לספק לגוף שלנו את כל אבות המזון להם הוא זקוק אלא חוויה הוליסטית שלמה וככל שננסה לצמצם אותה לדלק כאילו אנחנו מכונית ללא נשמה - כך היא תתגבר ותהפוך למפלצת של ממש.
בנוסף, כשאנחנו אוכלים, האכילה משפיעה עלינו ועל מערכת העצבים שלנו. כשזרימת הדם אל הקיבה מוגברת, נוצרת עייפות, רצון לנמנם ומעין רגיעה מסוימת.
כשהאכילה הרגשית הלגיטימית שלנו פוגשת את תרבות הדיאטה, זו שמחנכת אותנו להתנתק מהידיעה שלנו את עצמנו, מלסמוך על מערכת הגוף-נפש שלנו ומלתת תוקף לצרכים הרגשיים והגופניים שלנו, באמצעות תפריטים, ספירת קלוריות, אסור ומותר, ובעיקר הרבה אשמה והלקאה עצמית - היא כמו נכלאת בתוכנו, והופכת אט אט למפלצת שמאבדת שליטה.
אם דיאטות היו עובדות, אז לא כל העולם היה בדיאטה תמידית ותעשיית הדיאטות לא הייתה מגלגלת עלינו מיליארדים. מחקרים מראים ש-80%-95% מהאנשים העלו בחזרה את המשקל שירדו, בטווח של בין שנה לחמש שנים מתחילת הדיאטה. לא סתם קשיים במערכת היחסים מול אוכל, יושבים על פצע נפשי של אובדן שליטה, פצע שהפך לנחלת הכלל. התנועה בין הקפדה על תפריט נוקשה, לאכילה בלתי נשלטת, מוכרת להרבה אנשים.
אני לא כותבת את כל אלו כדי לייאש, או כדי להכשיר אכילה לא בריאה ופוגענית אלא כדי להדגיש שאכילה בריאה חייבת להכיל את הרובד הרגשי שלנו, שבלעדיו אין בריאות שלמה. אנחנו חייבים ללמוד לעשות מקום לנפשנו בגוף שלנו, באכילה שלנו ובאורח החיים שלנו.
כדי לקדם אורח חיים שיטיב עם גופנו ונפשנו לאורך זמן, צריך להפנות את המבט והפוקוס אל מדדים אחרים ממשקל וקלוריות, כמו למשל: האם התזונה שלי נעימה לי, נגישה לי, מזינה אותי? האם נוח לי בסגנון חיי או שהוא מצריך ממני מאמצים שלא אצליח להחזיק לאורך זמן? האם החוויה הרגשית שלי מול אורח החיים שלי, היא נעימה ואוהבת או נוקשה ומייצרת כפייתיות ואשמה?
אם נלמד להקשיב ולסמוך, נגלה שהאכילה הרגשית שלנו לא בהכרח מבקשת הרים של מזון מעובד ללא סוף. אולי נגלה שהיא מבקשת לפעמים סלט מושקע, מזון מבושל ומנחם, פירות במקום שוקולד וכן, לפעמים גם פיצה או משהו מתוק.
אז מה זה בעצם אומר לאפשר אכילה רגשית? ואיך ניתן לעשות את זה מבלי שזה יאבד כל שליטה?
ראשית, חשוב לדעת שמדובר בתהליך מורכב שלוקח זמן. זה מאוד קשה לגדול כל חיינו בתרבות שעיוותה לנו את מערכת היחסים עם אוכל, עם חיבור לגוף ועם דימוי הגוף שלנו, ואז ביום בהיר אחד ללמוד אחרת. ייתכן שתזדקקו לליווי של איש או אשת מקצוע מתאימה שיעזור לראות את כל המרכיבים של הקושי, וילמד להתחבר מחדש אל הבריאות הפנימית שקיימת בכם.
שנית, כדי לאפשר אכילה רגשית מחוברת ובריאה, צריך קודם כל ללמוד להתחבר לעצמנו ולגופנו.
זה יכול לקרות בצעדים קטנים ובעזרת כל מיני כלים, כמו מדיטציה שמלמדת את התודעה לשים לב לתחושות הגוף הבסיסיות ולביטויים הרגשיים או כל דבר אחר שמפגיש את האדם עם עולמו הפנימי - כתיבה, ריקוד, טיפול, יצירה. באמצעות הבדיקה של מה עושה לך טוב, נוצרים חיבור והקשבה.
באכילה עצמה, כדאי להתחיל לשאול שאלות:
מה בא לך לאכול עכשיו? מהו החשק המדויק שלך? מתי בפעם האחרונה שאלת את עצמך בכנות את השאלה הזו?
לפעמים כששואלים מגלים שהתשובה לא כל כך ברורה. הרבה זמן לא שאלנו את עצמנו מה אנחנו רוצות ורוצים, אלא הקשבנו למה שאמרו לנו ואז לא הצלחנו לקיים את מה שאמרו לנו, נכנסנו לסחרחרה ואיבדנו את הידיעה הבסיסית ביותר - מה בא לי לאכול? ובעצם - מה אני רוצה?
בנוסף אומר, כיום כמעט כל מנה אפשר להפוך לבריאה, והרבה פעמים פתרון אמצע שנותן מענה גם להזנה תזונתית בריאה וגם לחוויה רגשית טובה, זה לבדוק מה הרצון מבקש ולמצוא לזה ורסיה בריאה. כך שלפעמים אקשיב לאכילה הרגשית ואזמין פיצה, ולפעמים אקשיב לה ואכין בורקס מדפי אורז, ובעיקר - אסכים לסמוך על עצמי וגופי ולהיות איתם בשיח ופשרה ולא בשנאה והלקאה,
כי בריאות לעולם לא יכולה להגיע משנאה, רק מאהבה.
פורסם לראשונה: 09:22, 29.04.25
