לגוף האנושי יש ריח, והריח הזה אינו נשאר בדיוק אותו הדבר מהילדות ועד הזקנה. ברור לנו שאדם אחרי אימון מריח אחרת מאדם במנוחה, אבל מתברר שגם גיל משנה את התערובת הכימית שאנחנו פולטים אל הסביבה. כלומר, לא סתם אנחנו נהנים להסניף "ריח של תינוק", ואפילו מאחורי הביטוי הלא מחמיא (ולעיתים אף אכזרי) "ריח של זקנים" מסתתרת תופעה פיזיולוגית אמיתית.
"כן, ריח הגוף שלנו באמת משתנה ככל שאנחנו מתבגרים", מאשר פרופ' ארנון כהן, מומחה ברפואת עור ומנהל רפואת העור של קופת חולים כללית. "זו תופעה פיזיולוגית ולא פתולוגית. הריח שאנחנו מזהים לפעמים כריח של אנשים מבוגרים הוא בסך הכול ביטוי לשינויים הפונקציונליים הטבעיים שמתרחשים בגוף עם העלייה בגיל".
אחד המקומות שבהם השינויים הללו באים לידי ביטוי הוא העור עצמו. העור אינו רק המעטפת החיצונית של הגוף: הוא מגן על הרקמות שמתחתיו, מונע איבוד נוזלים, מסייע בוויסות הטמפרטורה ומשמש קו הגנה ראשון מפני הסביבה. "אחד התפקידים של העור הוא להגן על הגוף, וכדי לעשות את העבודה הזאת הוא צריך להיות משומן", מסביר פרופ' כהן. "אפשר לחשוב על זה כמו על נעלי עור ישנות: אם לא משמנים אותן, הן מתקמטות ומתבלות".
את השומן הטבעי הזה, המכונה סבום, מייצרות בלוטות החלב שנמצאות בעור. פעילותן מושפעת בין היתר מהורמונים ומשתנה לאורך החיים. "ככל שאנחנו מתבגרים, גם התפקוד של בלוטות החלב משתנה", אומר פרופ' כהן. "בגיל המבוגר העור בדרך כלל יבש יותר. זו הסיבה, אגב, שאנחנו ממליצים לאנשים מבוגרים להשתמש בקרם לחות באופן קבוע. הפרשת השומן בגיל מבוגר שונה מזו שהייתה לנו בגיל 20 או 30, והשינוי הזה משפיע גם על הריח".
למה ריח הגוף משתנה עם הגיל?
אבל השומן שעל פני העור אינו הגורם היחיד שמשפיע על ריח הגוף. "על העור שלנו חיים באופן טבעי כל מיני חיידקים", מסביר פרופ' כהן. "גם החיידקים האלה יכולים להשפיע על הריח. יש גם שינויים הורמונליים, כך שריח הגוף הוא פונקציה של השומן העורי, של החיידקים ושל ההורמונים, וכל אלה משתנים לאורך מחזור החיים". השילוב בין הגורמים האלה משפיע על הרכב החומרים הנדיפים שהעור פולט ושאנחנו קולטים. "מערכת הריח שלנו מזהה מולקולות כימיות באמצעות קולטנים שנמצאים באף", הוא מוסיף. "אם המולקולות האלה משתנות בין גיל צעיר לגיל מבוגר, גם הריח יהיה שונה".
ואכן, מחקרים שניסו לזהות את השינויים הכימיים שמתרחשים בריח הגוף לאורך השנים הצביעו על חומר מסוים שעשוי למלא תפקיד מרכזי בתופעה: 2-nonenal שמו. מדובר בתרכובת כימית נדיפה שנוצרת בתהליכי חמצון ופירוק של שומנים על פני העור, וריחה מתואר כשומני, עשבוני ומעט מעופש. במחקר יפני שפורסם ב-2001 ובחן את ריח הגוף של בני 26 עד 75, זיהו החוקרים את החומר בדגימות של משתתפים בני 40 ומעלה, אך לא אצל הצעירים יותר. במקביל נמצאה אצל המשתתפים המבוגרים עלייה ברמות של חומצות שומן בלתי רוויות מסוימות ובתוצרי החמצון שלהן, ממצא שחיזק את ההשערה שהשינוי בהרכב השומנים בעור תורם להיווצרות הריח האופייני לגיל המבוגר.
מריחים את הגיל, לא רק את הבושם
(תמונה: Shutterstock/New Africa)
סקירת ספרות שפורסמה ב-2026 ובחנה את השינויים בריח העור לאורך החיים מצאה כי 2-nonenal אכן חוזר במחקרים כאחד החומרים הקשורים להזדקנות. עם זאת, החוקרים הדגישו שהידע בתחום עדיין מוגבל: רוב המחקרים נערכו בקבוצות קטנות יחסית, ואין כיום בסיס לקבוע שמולקולה אחת אחראית לבדה על שינוי בריח הגוף שמתרחש עם הגיל. לדברי פרופ' כהן, מניסיונו הקליני הריח האופייני לגיל המבוגר נעשה מובחן יותר בדרך כלל מגיל 60–70 ואילך, אף שהשינויים הכימיים בעור עשויים להתחיל שנים קודם לכן.
אז האם באמת ניתן "להריח" בן כמה מישהו? מתברר שהתשובה היא בהחלט כן, לפחות במידה מסוימת. במחקר מסקרן שהתפרסם ב-2012 אספו חוקרים ריחות גוף מאנשים בשלוש קבוצות גיל: צעירים, בני גיל הביניים ומבוגרים בני 75 עד 95. לאחר מכן התבקשו משתתפים צעירים להריח את הדגימות ולנסות לזהות את קבוצת הגיל. דווקא את ריחם של המבוגרים הם הצליחו לזהות טוב יותר מהצפוי באקראי.
ד"ר ארנון כהן תמונה: אוסף פרטיאבל הממצא המעניין באמת שבר את אחת ההנחות הכי בסיסיות שמלוות את הנושא. ריח הגוף של קבוצת המבוגרים לא דורג כריח הדוחה ביותר. למעשה, המשתתפים דירגו אותו בממוצע כפחות חזק ופחות לא נעים מזה של חלק מהקבוצות הצעירות יותר. כלומר, ייתכן מאוד שלגיל אכן יש חתימת ריח, אבל אין בסיס טוב להפוך אותה אוטומטית לריח רע. וזה הבדל חשוב - הזדקנות אינה מחלה, וגם שינוי הדרגתי בריח הגוף אינו בפני עצמו סימן לבעיה רפואית. "אין לריח הזה משמעות רפואית מיוחדת", מדגיש פרופ' כהן. "זה פשוט משקף את השינויים הטבעיים שמתרחשים בעור ובגוף".
לא רק עניין של גיל
לא כל שינוי בריח הגוף קשור להזדקנות. לעיתים הריח עשוי גם להעיד על מצב רפואי, ויש מחלות שמייצרות ריח אופייני שרופאים מנוסים לומדים לזהות. "אנחנו כרופאי עור מזהים ריח של הרבה דברים", מספר פרופ' כהן. "לאנשים עם אי-ספיקת כליות, למשל, יש ריח אופייני. יש גם מחלות נדירות שנגרמות מהפרעות במטבוליזם של חומרים בגוף. אחת מהן היא פנילקטונוריה, מחלה שבה הגוף לא מפרק כראוי חומרים מסוימים, וגם היא מתבטאת בריח אופייני. גם זיהומים חיידקיים ופטרייתיים יכולים לגרום לריחות שונים".
על טעם ועל ריח
(תמונה: Shutterstock/Koldunovz)
אבל הדוגמה המפתיעה ביותר שפרופ' כהן מביא מגיעה דווקא ממחלת עור מוכרת. "יש ריח ספציפי לקשקשים של פסוריאזיס", הוא מספר. "הרבה פעמים אני נכנס לחדר ההמתנה שלי ואני כבר מזהה שיש שם חולה עם פסוריאזיס פעילה, רק לפי הריח. גם המטופלים עצמם מכירים את הריח של הפסוריאזיס, וגם בני ובנות הזוג שלהם יודעים לזהות אותו".
העובדה שריח הגוף משתנה באופן טבעי עם הגיל לא אומרת שכולם מקבלים את השינוי הזה בשוויון נפש. מי שמבחין בכך שריח הגוף שלו כבר אינו כפי שהיה בעבר עשוי לנסות להיפטר ממנו בעזרת מקלחות תכופות יותר, סבונים או דאודורנט, אבל במקרה הזה לא בטוח שיש פתרון פשוט. "אני מניח שקשה מאוד לשנות את הריח עצמו, ואין ברירה אלא למסך אותו באמצעות דאודורנט או בושם", אומר פרופ' כהן.
עם זאת, יש דבר שפרופ' כהן ממליץ להקפיד עליו בכל מקרה: שמירה על בריאות העור. "אנשים בגיל השלישי צריכים לשמן את העור ולהשתמש בקרם לחות מדי יום, כי העור שלהם יבש יותר. אני לא בטוח שזה ישפר את הריח, אבל חשוב לעשות את זה כדי לשמור על שלמות העור".
משהו פה מסריח?
(תמונה: Shutterstock/Prystai)
גם רחצה סדירה, החלפת בגדים ומצעים ושמירה על היגיינה עשויות לצמצם הצטברות של זיעה, שומן ותוצרי פירוק של חיידקים על העור. עם זאת, דווקא בגיל המבוגר חשוב להיזהר מרחצה מוגזמת, ממים חמים מאוד ומסבונים אגרסיביים, שעלולים לפגוע במחסום ההגנה של העור ולהחמיר את היובש.
בסופו של דבר, אנחנו רגילים להתייחס לריח גוף כאל משהו שצריך להסתיר או להעלים, אבל לא כל ריח הוא סימן להזנחה או לבעיה שדורשת טיפול. בדיוק כפי שהשיער מאפיר, הקמטים מעמיקים והעור משנה את מרקמו, גם הרכב החומרים שהגוף פולט משתנה עם השנים. בקיצור, זה אולי פחות ניכר לעין, אבל גם לריח שלנו יש גיל.
