האם נטילה יומית של ויטמין D יכולה להחזיר את מחוגי השעון הביולוגי לאחור? מחקר רחב היקף שפורסם לאחרונה מצביע על כך שתוסף ויטמין D במינון יומי של 2,000 יחידות בינלאומיות עשוי לשמר את אורך הטלומרים — קצות הכרומוזומים בתאים שלנו, שמתקצרים ככל שאנחנו מתבגרים. החוקרים מעריכים כי רמת השימור שנצפתה שווה ערך לעיכוב של כשלוש שנות הזדקנות תאית.
בכל פעם שהתאים בגופנו מתחלקים, הטלומרים — אותם קצוות מגִנים של ה-DNA – מתקצרים מעט. כאשר הם הופכים קצרים מדי, התאים מפסיקים לתפקד ומתים. תהליך זה נחשב למנוע מרכזי של ההזדקנות ושל מחלות הקשורות בגיל, כמו סרטן, מחלות לב ומחלות אוטואימוניות.
המחקר, שפורסם בכתב העת The American Journal Of Clinical Nutrition, מבוסס על נתוני מחקר VITAL – ממחקרי התוספים הגדולים אי פעם. הוא כלל מעל 25 אלף אמריקנים בני 50 ומעלה אשר לא סבלו מסרטן או ממחלות לב, מתוכם נבחנו באופן מעמיק 1,031 משתתפים שעברו בדיקות רפואיות מקיפות לאורך ארבע שנים.
המשתתפים חולקו באקראי לקבוצות בגיל ממוצע של 65 שנים, עם חלוקה שווה בין נשים וגברים. הקבוצות השונות קיבלו מדי יום תוסף של 2,000 יחידות בינלאומיות (IU) של ויטמין D3, אומגה 3, שני התוספים יחד, או פלצבו. לאחר מכן מדדו החוקרים את אורך הטלומרים בלימפוציטים (תאי דם לבנים) ששימש מדד להזדקנות הביולוגית. דגימות דם נאספו בתחילת המחקר, לאחר שנתיים, ולאחר ארבע שנים, ונבדקו בטכניקות מעבדה מתקדמות למדידת אורך הטלומרים.
התוצאה: המשתתפים שנטלו ויטמין D הראו קיצור קטן משמעותית בטלומרים לאורך ארבע שנים, בהשוואה לאלה שקיבלו פלצבו. ספציפית, ויטמין D מנע איבוד של כ-140 זוגות בסיסים בטלומרים — מה שהחוקרים מעריכים כשווה ערך לשלוש שנות הזדקנות תאית.
מעניין לציין כי בקרב קבוצות דומות, מחקרים קודמים הראו כי טלומרים מתקצרים בכ-460 זוגות בסיסים במהלך עשור. לכן, שמירה על 140 זוגות בסיסים בארבע שנים מהווה שינוי משמעותי כשמדובר בבריאות תאית. ממצא מעניין נוסף הוא שבעוד שוויטמין D הראה תועלת ברורה בשימור טלומרים, אומגה 3 לא הראתה את אותו האפקט. תוצאה זו הפתיעה את החוקרים, משום שמחקרים קטנים בעבר רמזו כי אומגה 3 עשויה להועיל בהאטת הזדקנות תאית. עם זאת, גודלו של המחקר הנוכחי מעניק תוקף חזק יותר למסקנה שתיסוף באומגה 3 ככל הנראה לא משפיע על קיצור טלומרים בקרב מבוגרים בריאים.
לא מועיל לכולם באותה מידה
ויטמין D מוכר כבר שנים כמרכיב חיוני לחיזוק העצמות ולתפקוד מערכת החיסון. אולם, ממצאים חדשים אלו מרחיבים את ההבנה לגבי השפעתו האפשרית גם על תהליכי ההזדקנות עצמם. החוקרים סבורים כי הוא עשוי להגן על הטלומרים דרך מספר מנגנונים: הפחתת דלקת כרונית, עיכוב נזק חמצוני ל-DNA והגברת הפעילות של האנזים טלומראז – אנזים שיכול, בתנאים מסוימים, להאריך את הטלומרים.
עם זאת, רגע לפני שאתם רצים למדף התוספים, יש כמה דברים שחשוב לקחת בחשבון. המינון ששימש במחקר – אלפיים יחידות בינלאומיות – אמנם נחשב בטוח ונפוץ וזמין לרכישה ללא מרשם אולם ניתוחים משניים של הנתונים מצביעים על כך שהתועלת לא הייתה אחידה בקרב כל המשתתפים. ההשפעה ניכרה במיוחד בקרב אנשים מתחת לגיל 64, בעלי משקל גוף תקין, שאינם נוטלים תרופות להורדת כולסטרול, ושסבלו ממחסור בוויטמין D בתחילת המחקר, כמו גם באנשים לבנים ואוכלוסיות של לא-מעשנים.
מנגד, בקרב אנשים עם עודף משקל ההשפעה הייתה מתונה יותר – ככל הנראה משום שרקמת השומן סופגת ויטמין D ומפחיתה את זמינותו בדם. גם נטילת תרופות ליתר לחץ דם או לסוכרת השפיעה על מידת היעילות של התוסף. בנוסף, כ-40% מהמשתתפים פרשו מהמחקר עד השנה הרביעית, מה שעלול להשפיע על המסקנות.
המחקר גם אינו מוכיח סיבתיות, אלא מצביע על קשר אפשרי בלבד. כלומר, ויטמין D עשוי להגן על הטלומרים – אך לא בהכרח גורם ישיר להאטת הזדקנות. נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין האם שימור טלומרים אכן מוביל גם לשיפור ממשי במדדי תחלואה ותוחלת חיים.
מי זקוק לתוספים?
מחקר זה מצטרף לגל ממצאים ששם את ויטמין D בלב השיח על בריאות ותוחלת חיים, אך ד"ר מיכל רונן, רופאת משפחה ומנהלת המחלקה לרפואת המשפחה בכללית מחוז ירושלים –מביעה זהירות רבה בפרשנות. לדבריה, הקשר בין ויטמין D לשימור טלומרים אמנם מעניין, אך עדיין רחוק מלהיות המלצה קלינית מבוססת.
"צריך להבין את הפרופורציות", היא אומרת, "הקשר בין מתן ויטמין D ומניעת קיצור טלומרים כבר מוכר, אבל עדיין אין מחקרים שמוכיחים שלתיסוף יש השפעה ממשית על האטת תהליכי הזדקנות או על שימור תפקוד בגיל מבוגר. בסופו של דבר, מדובר בממצא מעבדתי מעניין – אבל יידרשו עוד שנים רבות של מחקר כדי להבין אם יש לכך גם משמעות קלינית אמיתית".
לדבריה, מרבית התועלת המוכחת של ויטמין D כיום נוגעת לבריאות העצם והשריר, בעיקר באוכלוסייה המבוגרת הסובלת מאוסטאופורוזיס או ממחסור משמעותי. "תוספת של ויטמין D נמצאה כיעילה בהפחתת שברים כתוצאה מנפילות, וזה חשוב. אבל כל שאר הדברים שמייחסים לו – כולל השפעה על הזדקנות – עדיין לא הוכחו. במחקרים הגדולים לא נמצא שיפור תפקודי אצל אנשים שאין להם חוסר בוויטמין D, וגם לא בקרב כאלה שאינם סובלים מאוסטאופורוזיס. לכן לא ניתן לומר שתיסוף במקרים כאלה משפר משהו בפועל.
"באופן כללי, האוכלוסיות שסובלות יותר ממחסור הן מבוגרים, אנשים שלא נחשפים כלל לשמש – כמו אוכלוסייה חרדית, קשישים הסגורים בבית, או כאלה החיים בארצות עם מעט מאוד שמש", היא מסבירה. "למרבה ההפתעה, גם בישראל — מדינה רוויית שמש — אנחנו רואים אצל חלק ניכר מהאוכלוסייה חסר יחסי בוויטמין D. יש כאן שאלות פתוחות, אולי אפילו פילוסופיות, האם אכן מדובר בחסר אמיתי או שהערכים שנחשבים כיום ‘תקינים’ לא באמת מדויקים קלינית".
לדבריה, למרות המורכבות, ההנחיה הקלינית המקובלת כיום היא להמליץ על תיסוף ללא בדיקה מוקדמת בקרב אוכלוסיות אלו. "מי שבאמת נמצא בקבוצת סיכון מובהקת – שם ההמלצה לתוספת היא חד־משמעית. אצל שאר האוכלוסייה ההמלצות קיימות, אבל עדיין לא הוכח באופן חד־משמעי שתיסוף במצב של רמות תקינות באמת משפר תפקוד או מפחית סיכון."
לצד הזהירות במחקר, יש גם צורך בזהירות קלינית. "צריך גם לזכור שבסופו של דבר עודף ויטמין D כן טומן בחובו סיכון מסוים לנזקים – גם אם לרוב זה קורה רק במינונים מאוד גבוהים", היא מדגישה, "מדובר בנזק פוטנציאלי לכבד בגלל העובדה שוויטמין D הוא מסיס בשומן ולכן עלול להצטבר בגוף. לכן בשלב הזה, למרות שהתוצאות מאוד מעניינות, עדיין דרושים מחקרים שיראו שיש לכך גם משמעות קלינית במציאות – ולא רק במעבדה. רק אז נוכל באמת לומר שמדובר בתועלת מוכחת ולא בתקווה מוקדמת".
ומה לגבי מינונים? לדברי ד"ר רונן, ההמלצות משתנות לפי מצב קליני, אך קיימת מסגרת כללית. "באוכלוסייה מבוגרת עם ירידה בצפיפות העצם ובחסר מוכח של ויטמין D, אנחנו ממליצים בדרך כלל על תיסוף של בין 1,000 ל־2,000 יחידות בינלאומיות ביום. מדובר במינון בטוח, נטול תופעות לוואי משמעותיות, כל עוד לא חורגים ממנו".
היא מוסיפה כי ישנם מחקרים שמצאו השפעות נוספות של ויטמין D על מנגנונים מטבוליים: "כן נמצא שמינונים גבוהים — עד 4,000 יחידות ביום — עשויים להפחית את הסיכון להתקדמות מטרום־סוכרת לסוכרת, אבל לא נצפתה עד כה השפעה על סיבוכי סוכרת כגון מחלות לב וכלי דם. כלומר, יש סימנים לעיכוב בתהליך ההתפתחות עצמו, אך עדיין לא הוכח שהתוספת מונעת את הסיבוכים ארוכי הטווח".
האם יש דרך מוכחת לשמור על טלומרים ארוכים ובריאות תאית טובה ככל שמתבגרים?
"אני לא יודעת להגיד בוודאות לגבי טלומרים, כי זה תחום שעדיין נחקר, אבל מה שכן ברור – הוא שאורח חיים בריא, ובפרט תזונה ים־תיכונית ופעילות גופנית, הם הכלים החזקים ביותר להאטת תהליכי הזדקנות", היא מציינת.
"הוכח שפעילות גופנית — גם אירובית וגם אנאירובית — משפרת את התפקוד הגופני והקוגניטיבי בגיל המבוגר ותורמת להזדקנות בריאה יותר. לעומת זאת, כאמור, אין כיום הוכחות חד־משמעיות ליעילות של תוספים כמו אומגה 3 או אחרים. חלק מהמחקרים סותרים זה את זה. לכן ההמלצה הברורה היא פשוטה: לאכול טוב, לזוז הרבה, להפחית סטרס, להימנע מעישון ואלכוהול — ולזכור שאין תחליף להרגלים".
פורסם לראשונה: 02:24, 12.06.25
