אם תשאלו את רוב הישראלים מה זה יוד, סביר להניח שהם יחשבו קודם כול על פצעים, פלסטרים ובקבוק חיטוי קטן מארון התרופות. פחות סביר שהם יחשבו על בלוטת התריס, על התפתחות המוח, על היריון והנקה או על חילוף החומרים. אבל דווקא שם נמצא התפקיד החשוב באמת של יוד בגוף: מינרל חיוני שהגוף אינו יודע לייצר בעצמו, וחסר בו עלול להשפיע על מערכות רבות. כמה צריך לצרוך ממנו, איפה הוא נמצא ואיך כל זה קשור למלחייה שלכם במטבח? מור מיינהרדט, מנהלת המחלקה לתזונה בבית החולים אסותא אשדוד עושה סדר.
כדי להבין למה יוד חשוב, צריך להתחיל בבלוטת התריס - אותה בלוטה קטנה בצוואר דמוית פרפר שמשפיעה על שורה ארוכה של תהליכים בגוף. "יוד נקלט על ידי בלוטת התריס, והיא משתמשת בו לייצר הורמוני תריס שחיוניים לתפקוד של הגוף בכל מיני מובנים", מסבירה מיינהרדט. יש לו תפקיד חשוב במטבוליזם של הגוף, בביטוי גנים ובהרבה תהליכים פיזיולוגיים ונוירולוגיים. אפילו מחסור קל ביוד יכול לגרום לתסמינים של פגיעה בתפקוד הבלוטה - עלייה במשקל, חולשה, עייפות, רגישות לקור, מצבי רוח".
אך חשיבותו של היוד אינה מסתכמת רק בבלוטת תריס בריאה, היא כבר מתחילה בשלבים המוקדמים ביותר של החיים. לדברי מיינהרדט, הוא חיוני במיוחד להתפתחות המוח - גם בתקופה העוברית וגם לאחר הלידה. "הוכח אפילו שהוא משפיע על רמת האיי-קיו של התינוק והילד. מכאן אנחנו מבינים שחוסר ביוד יכול לגרום להתפתחות קוגניטיבית לקויה ולפגיעות קוגניטיביות.
זו הסיבה שהדגש בנושא הזה מופנה במיוחד לנשים בגיל הפוריות, לנשים שמתכננות היריון, לנשים בהיריון ולנשים מניקות. "הדגש הוא לא רק עליהן, אבל בעיקר על חוסרים בנשים בגיל הפוריות, או נשים שמתכננות היריון, נמצאות בשלבי היריון שונים או מניקות", מסבירה מיינהרדט. "בשלב ההנקה, חלב האם הוא בעצם המקור היחיד ליוד עבור התינוק".
הגוף לא מייצר יוד: מאיפה הוא אמור לקבל אותו?
השאלה המרכזית היא: אם הגוף אינו יודע לייצר יוד בעצמו, איך אנחנו אמורים לקבל אותו? התשובה, לפחות ברמה הבסיסית, פשוטה למדי - דרך התזונה. "אנחנו תלויים בצריכה שלו ממקורות חיצוניים", אומרת מיינהרדט. "הוא דווקא נספג מאוד טוב מהתזונה, כך שלעומת מינרלים אחרים שאנשים מכירים, שהם יותר בעייתיים בספיגה, פה אין בעיה כזו וזה באמת חיובי".
אבל העובדה שיוד נספג היטב לא בהכרח אומרת שקל לדעת אם אנחנו צורכים ממנו מספיק. יוד נמצא במזונות שונים, בעיקר במוצרים מן החי, אך הכמות שלו בהם אינה תמיד קבועה או צפויה. "מוצרי חלב, דגים וביצים, וגם באצות. אלה המקורות העיקריים שרובנו צריכים להסתמך עליהם", מציינת מיינהרדט.
אלא שכאן מתחיל הקושי. גם אם אדם אוכל את המזונות האלה, לא תמיד ניתן להעריך במדויק כמה יוד הוא באמת מקבל מהם. "אי אפשר לצפות מראש מה תהיה תכולת היוד במזונות שונים", היא אומרת. "אם אני אגיד, למשל, 'אני אוכלת שתי ביצים ביום וגביע יוגורט אחד, אז הגעתי לצריכה מסוימת', זה לא בהכרח מדויק. תכולת היוד תלויה בהרבה מאוד גורמים: בגידול הדגים, בתרנגולות שמייצרות את הביצים, בפרות שמייצרות את החלב, בשיטת העיבוד ובמה שקורה במפעל. לכן קשה להסתמך על זה".
אולי זו אחת הסיבות לכך שחסר ביוד אינו תרחיש נדיר כפי שנדמה. גם במדינה כמו ישראל, שנמצאת לחופי הים התיכון ושבה דגים, מוצרי חלב וביצים זמינים יחסית, ההנחה שאנחנו מקבלים מספיק יוד מהתזונה לא תמיד עומדת במבחן המציאות. "כיום אנחנו יודעים, לפי משרד הבריאות וגם לפי נתונים בעולם, שקיימת שכיחות גבוהה של יוד בישראל", מאשרת מיינהרדט. " לא מדויק שאין בדיקות ליוד אלא שהבדיקה היא על ידי בדיקת ריכוז היוד בשתן לאורך מספר ימים. זו לא בדיקה שמבוצעת ברמת הפרט אלא מתאימה יותר להערכת מצב האוכלוסיה. מתברר שלמרות שאנחנו גרים ליד הים התיכון ויש לנו שלל דגים ומינרלים, העובדות בשטח אומרות שזה לא מספיק".
מי נמצא בסיכון לחסר ביוד?
לא כל מי שאוכל "בריא" בהכרח מקבל מספיק יוד. הסיכון עולה בעיקר כאשר התפריט מצומצם או מוציא ממנו את מקורות היוד המרכזיים. "מי שנחשוש עבורו שהוא באמת בחוסר של יוד, הם אנשים שלא אוכלים את המוצרים שציינתי - ביצים, דגים ומוצרי חלב", מסבירה מיינהרדט. "זה אומר טבעונים, מי שסובל מאלרגיות למוצרים האלה, או מי שבוחר שלא לאכול אותם מאיזושהי סיבה".
קבוצה נוספת שדורשת תשומת לב מיוחדת היא כאמור, נשים בגיל הפוריות, נשים שמתכננות היריון, נשים בהיריון ונשים מניקות. "בזמן היריון הגוף דורש יותר יוד, כי יש יותר ייצור של הורמוני בלוטת התריס, וגם העובר בעצמו צורך יוד", מסבירה מיינהרדט. "גם בזמן ההנקה הדרישות עולות, ולכן אנחנו חוששים שבתקופות החיים האלו יתפתחו חוסרים".
אז מה עושים? לדברי מיינהרדט, אחת ההמלצות הפשוטות והמקובלות היא לא להוסיף יותר מלח לתפריט, אלא להחליף את המלח שכבר משתמשים בו במלח מיודד. "הפתרון, וההמלצה גם בישראל וגם באופן כללי בעולם על ידי ארגוני הבריאות, היא להחליף את המלח השולחני הרגיל, זה שכולנו משתמשים בו, במלח מיודד - כלומר מלח שמועשר ביוד. הוא זמין כיום ברשתות הגדולות וניתן לזהות אותו לפי הסימון על האריזה", היא אומרת. "בחלק מהמקומות בעולם יש חובה על העשרת המלח השולחני ביוד. זה מאוד משתנה בין מדינות".
עם זאת, היא מדגישה, זו אינה הזמנה לצרוך יותר מלח. "חשוב להדגיש שזה צריך להיעשות מבלי להגדיל את כמות הנתרן שאנחנו צורכים ביום, כי גם עודף נתרן הוא לא בריא, כמו שחוסר ביוד אינו בריא", היא אומרת. "צריך להלך בין הטיפות, אבל אם כבר משתמשים במלח, וכולנו משתמשים במלח בבישול, אז אם כבר - להשתמש במלח שהוא מיודד".
ומה לגבי עודף יוד?
ההמלצה להשתמש במלח מיודד לא אומרת שכל אחד צריך לרוץ לבית המרקחת ולקנות תוסף יוד. להפך: כמו במקרים רבים בתזונה, גם כאן יותר לא בהכרח טוב יותר. לדברי מיינהרדט, עודף יוד הוא מצב נדיר יחסית בתזונה ישראלית רגילה, אבל הוא עלול להתרחש בעיקר בעקבות נטילת תוספים ללא צורך או צריכה גבוהה במיוחד של מזונות המכילים יוד.
"עודף יוד הוא מצב מאוד נדיר", היא מסבירה. "אפשר להגיע אליו במיוחד אם לוקחים תוספים של יוד, אבל בתזונה סטנדרטית ישראלית רגילה קשה מאוד להגיע לעודפים מבלי לקחת איזשהו תוסף". גם אצות, שנחשבות בעיני רבים למזון בריאות, דורשות זהירות מסוימת. "יש איזשהו טרנד כזה לאכול אצות", אומרת מיינהרדט. "באצות באמת יכול להיות הרבה יוד, אז גם לזה צריך לשים לב".
אז מה עושים בפועל?
אחרי כל ההסתייגויות, ההמלצה הפרקטית של מיינהרדט, כאמור, פשוטה יחסית: לבדוק קודם כול איזה מלח נמצא אצלכם בבית, ולוודא שאם כבר משתמשים במלח - הוא מלח מיודד. "די פשוט לפתור את הסוגיה הזאת ולקבל מספיק יוד מהמלח", היא אומרת. לצד זאת, היא מזכירה כי גם מקורות תזונתיים עדיין חשובים. "ההימור הכי בטוח יהיה על דגים ומאכלי ים באופן כללי", היא אומרת. "וכמו שאמרתי, גם בביצים ובמוצרי חלב יש איזושהי כמות, אבל אני לא יכולה להגיד כמה בדיוק, כי זה מאוד משתנה בין המוצרים".
ובכל זאת, מיינהרדט מבקשת להיזהר ממסקנה פשטנית מדי. ההמלצה להשתמש במלח מיודד יכולה להיות צעד פשוט ונגיש עבור רבים, אבל היא אינה מחליפה ייעוץ אישי במקרים שבהם יש חשש לחסר, תזונה מוגבלת, היריון, הנקה או מחלות רקע.
"יוד הוא רק דבר אחד מתוך מכלול דברים שאנחנו כדיאטניות בודקות ומסתכלות עליו בתזונה של האדם שמגיע אלינו להערכה או לייעוץ", היא אומרת. "אנחנו לוקחות אנמנזה מאוד מקיפה ובודקות את כל המאקרו והמיקרו-נוטריינטים שאדם צורך - כל המינרלים והוויטמינים"
לדבריה, גם ההמלצות בנושא יוד אינן אמורות להיות אחידות לכולם. "זה תלוי כמובן ברקע הרפואי, בטיפול התרופתי, בהעדפות, באורח החיים ובסדר היום", מסבירה מיינהרדט. "חשוב לשים את הדברים בפרופורציה כשאנחנו מסתכלים על הפרופיל התזונתי של המטופל. אין המלצה חד-משמעית לציבור באופן כללי לתיסוף של יוד. הכוונה היא שלא כולם ירוצו לבית מרקחת וייקחו תוסף של יוד. זה מיועד רק לאנשים ספציפיים ורק לאחר התייעצות עם הרופא המטפל, עדיפות לאנדוקרינולוג".
היא מסכמת כי במקרים שבהם יש חשש לחסר, או כשמדובר באישה שמתכננת היריון או כבר נמצאת בהיריון, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי. "כדאי להתייעץ עם רופא או דיאטנית כדי להתאים את צריכת היוד, ובאופן כללי את הצריכה של כל המאקרו והמיקרו-נוטריינטים בתזונה, כדי שהיא באמת תהיה מיטבית".
