בקצרה:
  • התקנות להסעה בטוחה של פעוטות וילדים ברכב בישראל מקלות לעומת ארה"ב
  • דו"חות נרשמים לנהגים אך הבלבול בקרב ההורים גדול עקב שינויים תכופים בתקנות
  • דו"ח חדש המציע החמרה בתקנים הוגש למשרד התחבורה וממתין לאישור הגורמים
(צילום: shutterstock)
האם הילד או הנכד שלכם בטוח כשאתם מסיעים אותו ברכבכם? לא בטוח. בשנת 2019 נהרגו 29 ילדים ובני נוער עד גיל 18 בתאונות דרכים, רובם הגדול כנוסעים. מחקרים מגלים כי שימוש נכון בהתקני ריסון לפעוטות ולילדים יכול להוריד את הסיכון עבורם להיהרג בתאונה ב-60%. לפי נתוני אור ירוק, בעשור האחרון נהרגו 318 ילדים בתאונות דרכים ו-10,000 נפגעו בתאונות באותה תקופה, בעודם יושבים במושב האחורי.
  • דו"ח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מגלה כי משרד התחבורה בוחן מהפכה בהסעת ילדים ופעוטות במכוניות, תוך יישור קו עם מדינות אירופה. שלושת השינויים המרכזיים שנבחנים, בעקבות פעילות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ואשר טויוטה שלהם הועברה לבחינת גורמים במשרד:
  • העלאת גיל המינימום שבו מותר להסיע ילד ללא מתקן ריסון, מ-8 ל-10 שנים. נובע מכך שגובה המינימום לשימוש בטוח בחגורת בטיחות הוא 1.45 מטר, גובה שרוב הילדים מגיעים אליו רק בגיל 10 ומיעוטם אף בגיל 12. בממוצע מגיעים אליו בנות בגיל 11 ובנים מספר חודשים לאחר מכן. מתחת לגובה זה, חגורת המושב מונחת על הבטן הרכה ולא על האגן, ולכן עלולה לפגוע באבריו הפנימיים של הילד במקום לרסן אותו למקומו בעת האטה חזקה.
  • העלאת גיל המינימום להושבת פעוט בכיוון הנסיעה, משנה אחת לשנתיים. זאת מכיוון שראשם של פעוטות גדול יחסית לגוף בשנים הראשונות, ועד גיל שנתיים אין לצוואר הפעוט יכולת פיזיולוגית לתמוך את משקל הראש במקרה של עצירת פתאום או תאונה.
  • איסור על הסעת ילד שגילו צעיר מ-13 שנים במושב הקדמי אלא במקרים מסוימים. המושב הקדמי מסוכן יותר מהאחורי משום שרוב התאונות הן חזיתיות, והמושב הקדמי סמוך יותר לנקודת הפגיעה ולכוחות האדירים שהתאונה מפעילה על הרכב ונוסעיו. לפי נתוני ארגון בטרם, ילדים שיושבים מלפנים נפגעים בין 40 ל-70 אחוז יותר בתאונות. המושב האחורי האמצעי גם בטוח יותר במקרה של תאונת-צד.
חברת הכנסת מיכל קוטלר-וונש (כחול לבן): "על-מנת לשמור על בטיחותם של הילדים ברכבים ישראל חייבת לעדכן את התקנות בנוגע למושבי הבטיחות באופן מיידי, כדי שיתאימו לסטנדרטים בעולם. במדינות כמו קנדה וארה"ב התקנות מחמירות בהרבה. הגיל הצעיר יחסית בישראל לנסיעה ללא התקן ריסון, מגביר את סיכויי הפציעה ואף מוות אשר ניתנים למניעה".
תזכורת: כיום חובה להסיע פעוטות עד גיל שלוש במושב בטיחות המתאים לגילם ולמשקלם. ילד בן ארבע עד שמונה אפשר להסיע במושב בטיחות או במושב מגביה (בוסטר), בהתאם למשקלו – המעבר מתבצע כשהילד בן 5 לפחות ושוקל לפחות 18 ק"ג.
חובה לנתק את כרית האוויר מלפנים אם מסיעים ילד במושב הקדמי. יש מכוניות שבהן הניתוק אינו אפשרי, בעיקר כאלה המגיעות לארץ בתקינה אמריקאית כמו רוב דגמי סובארו ושברולט, אך גם חלק מדגמי יונדאי, קיה וטויוטה, ובהם אסור להסיע ילדים מלפנים בשל סכנה של פתיחה חזקה מדי של כרית האוויר שתפגע בהם בעוצמה.

בלבול בציבור

ההגבלות על הסעת ילדים השתנו כמה וכמה פעמים לאורך השנים ובכך נוצרה אי ודאות בציבור, בעיקר בסוגיית הסעת ילדים במושב הקדמי. עד 1984 לא היו כלל הגבלות כאלה, מה שעלה בחיי פעוטות וילדים רבים. רק אז נקבע שילד עד גיל 14 יכול לשבת מלפנים, רק אם הוא יושב בהתקן ריסון המתאים לגילו. ב-1990 נקבע כי ילד לא ישב מאחור שלא בהתקן ריסון מתאים. בהמשך בוטלה מגבלת הגיל לישיבה מלפנים והוחלפה במגבלת גובה - 1.45 מטר.
אי ציות לתקנות הסעת ילדים לא רק מסכן אותם, אלא עלול לסבך את הנהג עם החוק:
  • הסעת ילד עד גיל שנה כשגבו אינו לחזית היא עבירת-קנס של 250 שקל, וב-2019 נתנה המשטרה 119 דו"חות כאלה לנהגים
  • הסעת ילד במושב הקדמי ללא ניתוק כרית האוויר היא עבירה בעלת קנס זהה, וב-2019 ניתנו 90 דו"חות כאלה
  • הסעת ילד עד גיל 3 שלא בכיסא בטיחות היא כבר עבירה של 1,000 שקל קנס, וב-2019 ניתנו 6,690 דו"חות כאלה
  • הסעת ילד בן 3 עד 8 שלא בכיסא בטיחות היא עבירה של 750 שקל קנס, והייתה הדו"ח הנפוץ בתחום בשנה שעברה, עם 14,778 דו"חות
בשנים האחרונות הגבירה המשטרה את האכיפה, ומספר הדו"חות על ארבע העבירות האלה עלה מ-11,876 ב-2016, ל-14,708 ב-2017 ו-15,638 דו"חות ב-2018. וב-2019 הגיע המספר לשיא של 21,677 דו"חות, זינוק של 82.5% בשלוש שנים. עם זאת, מספר הדו"חות על הסעת ילדים בניגוד לחוק תפס רק 1.65% מכלל דו"חות התנועה שניתנו לנהגים, מספר זעום לאור חשיבות הנושא.
השנה נרשמת בינתיים ירידה גדולה במספר הדו"חות, וכנראה לא בגלל ציות גובר לחוק. ב-2020 נרשמו עד 23 ביוני רק 8,516 דו"חות, תוצאה של הירידה הגדולה בנסועה בגלל הסגר, והשימוש שנעשה גם בשוטרי תנועה לאכיפת מגבלות התנועה על חשבון עיסוק בבטיחות בדרכים.
בסקר תצפיות ארצי שנערך בשנת 2016 על-ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, נצפו 95% מהילדים עד גיל 3 חגורים במושב בטיחות, אבל רק 66.6% מהילדים בני 4 עד 8 היו חגורים במושב מגביה. רק 78.9% מבני ה-9 עד 16 היו חגורים, בבוסטר או בחגורת בטיחות בלבד.
בבחינת שיעור החגירה לפי מגזרי אוכלוסייה נמצא כי ביישובים היהודיים והמעורבים, ילדים חגורים במושב הקדמי בשיעור של 92.1%, בהשוואה ל-66.4% ביישובים חרדיים ו-56.1% ביישובים ערביים. בבחינת החגירה לפי גיל התברר כי בבני 4 עד 8 שנים, 76.3% מהילדים ביישובים יהודיים במושב הקדמי היו חגורים, לעומת 55.2% ביישובים חרדיים ו-40.3% ביישובים ערביים. פערים דומים נמצאו גם בשיעור החגירה במושב האחורי, מה שמעיד על צורך בהגברת ההסברה לגבי חשיבות השימוש בהתקני הריסון.
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ארגון בטרם לבטיחות ילדים, ארגון הבריאות העולמי והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים של ארה"ב, ממליצים לשמור על הנחיות מחמירות מהמחויב כיום על-פי התקנות בישראל. כך למשל, בשונה מהתקנות בישראל, כל הארגונים ממליצים על שימוש בבוסטר עד גיל 10 לפחות או עד גובה של 1.45 מטר לפחות, ועל ישיבה במושב האחורי עד גיל 12 לפחות.
מה אנחנו חושבים: האם משרד התחבורה עוד מסוגל לקבל החלטות חשובות אך לא פופולריות? אם כן, אז למה מחכים שם? החמרת תקנות התעבורה בנושא הסעת ילדים תעורר זעקה של הורים מסוימים וקולניים, אבל נראית מגובה בהמלצות אנשי המקצוע. פעם שימוש בחגורת בטיחות נראה לנו טרחני, ולפני כן קסדות ברכיבת אופנוע נראו לנו משהו זר ומיותר. היום שניהם מובנים מאליהם לרוב המוחלט הנהגים והרוכבים.
אולי בעתיד שימוש ממושך יותר בהתקני ריסון לילדים, ייראה לנו כמו הדבר הכי טבעי בעולם. השאלה כמה ילדים יהרגו או יפצעו בתאונות דרכים עד שמשרד התחבורה ישחרר קלאץ' ויתקדם עם המהלך החשוב הזה.