ביום רביעי האחרון הגיע פעוט מחוסר הכרה ובמצב קשה לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים לאחר שלטענת משפחתו נשכח ברכב, זמן מה לאחר מכן הוא נפטר. רק הערב (יום ב') אירע מקרה טראגי נוסף - בדימונה. לפי נתוני ארגון בטרם לבטיחות ילדים, בעשור האחרון (2020-2010) נשכחו או ננעלו ברכב 881 ילדים. 31 מהמקרים הללו הסתיימו במוות. ובכל זאת, בכל אותן שנים לא נרשמה לכך התייחסות מקבלי ההחלטות במדינה, במטרה למנוע את האסון הבא.
במהלך השנים עלו לא מעט הצעות חוק על שולחנות הדיונים בכנסת שמטרתן הייתה לצמצם את כמות מקרי שכחת ילדים ברכב. בין אם מדובר באמצעים דיגיטליים שונים ובין בעזרת אכיפה וענישה. אולם אף הצעה לא חוקקה.
פעוט נשכח ברכב (ארכיון)פעוט נשכח ברכב (ארכיון)
פעוט נשכח ברכב (ארכיון)
(צילום: הרצל יוסף)

דיבורים, ועדות, אפס החלטות

עוד לפני למעלה מעשור (2009) הוגשה הצעת חוק שנועדה לקבוע כי בכל רכב מנועי תותקן מערכת אלקטרונית שתדווח במקרה שהרכב יינעל שלא במהלך נסיעה כאשר יושב בו אדם. אולם היא נשארה בגדר הצעה. בהמשך עלתה הצעה נוספת שנועדה לחייב הורים לילדים מתחת לגיל שלוש בהתקנת מוצר למניעת שכחה ברכב. הצעה זו קודמה עד להקמת ועדה שתבחן את הנושא בהשתתפות נציגי משרד התחבורה, מכון התקנים, ארגון בטרם ועוד, ועדה שדנה בעלות המוצרים ובאמינותם. כדי שלא לחייב הורים בהתקנת מוצר שעלותו אלפי שקלים, הוחלט לקדם תקן למוצרי מניעת שכחה ברכב.
שנה מאוחר יותר דנה ועדת הכלכלה של הכנסת בהצעת חוק פרטית של ח"כ יעקב כץ, לפיה כל מכונית חדשה תחויב בהתקנת מערכת אלקטרונית, המונעת נעילה של בני אדם או בעלי חיים בתוך המכונית. במפתיע, משרד התחבורה התנגד להצעת החוק בטענה כי לא הייתה אז בעולם תקינה או חקיקה המחייבת התקנת מערכת שכזו. סגנית היועצת המשפטית של משרד התחבורה דאז, חווה ראובני, אף הוסיפה וציינה כי "זה לא מתבקש ולא נורמלי לשכוח ילדים. זה דבר שבהחלט ניתן להימנע ממנו".
בשנת 2011 החליט שר התחבורה דאז, ישראל כץ, לעשות מעשה. השר הטרי דאז במשרד עדכן כי הורה לאנשי משרדו להכין הצעת חוק לפיה מי שישכח ילד ברכב צפוי לעונש של עד שבע שנות מאסר, בדומה למפקיר פצוע בתאונת דרכים. כן הודיע כי משרד התחבורה יגבש יחד עם מכון התקנים תקן למערכת שכזו, שעלותה תהיה 300 שקלים. אפילו בשם יצרנית המערכת ידע השר לנקוב והסביר כי המדינה תעודד באמצעות הטבות את התקנתה בכלי רכב פרטיים.
דבר לא קרה אך הטרגדיות לא פסקו. בקיץ 2013, בעקבות ארבעה מקרי מוות כתוצאה משכחה ברכב של תינוקות נערך בכנסת כנס חירום בו נכחו גם נציגי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, המועצה לשלום הילד, עמותות שונות ונציגי חברות המציעות פתרונות טכנולוגיים. ח"כ אורלי לוי-אבקסיס ציינה בכנס כי "משרד התחבורה לא עשה דבר בנושא מניעת שכחת ילדים ברכב. לוי-אבקסיס הזכירה באותו כנס כי נפגשה עם רון מוסקוביץ, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים דאז, אשר הבהיר לה כי הרשות לא מתכננת קמפיין הסברתי שכן מדובר במקרי מוות בודדים המסתיימים במוות, אך אינם מצדיקים השקעה תקציבית.
הלאה. ב-2015 קבע מכון התקנים תקן וולנטרי למוצרים למניעה שכחה ברכב רגיל ותקן למוצרי מניעת שכחה ברכבי הסעות. במפתיע, למרות אינספור חברות המנסות לקדם בתקשורת מוצרים דומים לאחר כל טרגדיה שבה נשכח ילד ברכב, אף יצרן או משווק לא ניגש להליך. שלוש שנים לאחר מכן (2018) החלה לפעול התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים בהובלת משרד הבריאות, בהשתתפות משרדי התחבורה, הכלכלה, החינוך והרווחה. במסגרתה הוחלט לסבסד הליך תקן למספר מוצרים בטווחי מחיר שונים, מתוך הבנה שלאחר שיהיו מוצרים תקניים, ניתן יהיה לקדם את החוק. שוב הוקמה ועדה (הפעם, של מומחים בתחום) שהחלה בגיבוש קול קורא ליצרנים ומשווקים. פעולתה של זו פשוט הסתיימה.

כשהמדינה רוצה, היא יכולה

יש להזכיר בהקשר זה כי כאשר המדינה מחליטה להתגייס לטובת הגברת הבטיחות, היא עושה זאת באופן יעיל, גם כאשר מדובר בעלות גבוהה פי כמה מהתקני מניעת שכחה ברכב. כך למשל במקרה של מערכות התרעה על סטייה מנתיב וקרבה מסוכנת לרכב אחר (דוגמת מובילאיי ואייוואקס) שאת התקנתן בכלי רכב משומשים מסבסדת המדינה באמצעות החזרים.
ומה קורה בעולם? בשנה שעברה חוקקה איטליה חוק המחייב כל נהג המסיע ילד מתחת לגיל ארבע להתקין ברכב אמצעי חכם למניעת שכחת ילדים ברכב. כתמריץ, המדינה העניקה סבסוד של כ-30 יורו מתוך עלות מוערכת של 100-50 יורו להתקן. בארצות הברית, בה עשרות ילדים נשכחים ומתים במכוניות מדי שנה, נעשות פעילויות להגברת המודעות ובמקביל מתבצעת הרתעה על-ידי ענישה, ובמקרים רבים בהם מבוגר שוכח ילד ברכב מוגש נגדו כתב אישום - וברובם המוחץ הוא גם מורשע.
"תופעת שכחת ילדים ברכב היא תופעה מזעזעת הנוגעת לכולנו בבטן הרכה", מסבירה אורלי סילבינגר, מנכ"לית ארגון בטרם לבטיחות ילדים. "קשה לנו לתפוס שהורה יכול לשכוח את היקר לו מכל, אבל לצערנו מחקרים מראים שאף אחד מאתנו אינו יכול לומר 'לי זה לא יקרה'. הניסיון מוכיח שבכדי להביא לשינוי עמוק ולמניעה, נדרשת פעולה משולבת של מספר אסטרטגיות שהוכחו כיעילות: הסברה, קידום רגולציה ואכיפה וקיומם של מוצרים שנבדקו ונמצאו מתאימים לרגולציה".
לדברי סילבינגר, "ארגון בטרם נותן ליווי מקצועי לפעילות הממשלה והכנסת בקידום בטיחות ילדים. אנו עוקבים מקרוב על יישום הרגולציה באיטליה, ונביא את התוצאות ואת המלצותינו בעניין לדיון בממשלה ובכנסת, בהקשר ליישומן בישראל".
ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד, אומרת כי "אסור להשלים עם המקרים הנוראיים הללו. זו לא גזירת גורל. על כל אחד לקחת אחריות, גם המדינה וגם ההורים, ולעשות כל שניתן על מנת למנוע השנות מקרים נוראיים אלו, להם אנו עדים שוב ושוב. המועצה לשלום הילד פנתה מספר פעמים בשנים האחרונות למשרד התחבורה בדרישה לפעול באופן מיידי לקידום תקנות, שיחייבו התקנת מערכת התראה ברכבים פרטיים בדיוק כפי שקיימת ברכבי הסעות תלמידים. לצערנו, הנושא לא קודם עד כה. יש לפעול להעלאת המודעות והעירנות בקרב הציבור ולהגביר את האינטנסיביות של מסע ההסברה, כך שיחול באופן יומיומי ואינטנסיבי בכל שעות היום, בכל חודשי הקיץ ובכל אמצעי התקשורת".
פרסום ראשוני: 13:10 , 20.07.20