נכון לעכשיו, כשהסימנים מראים שהאיראנים מעדיפים שלא להגיב על התקיפה המיוחסת לישראל בלילה שבין חמישי לשישי, ניתן לסכם שלושה שבועות היסטוריים שהניבו תוצאה מבצעית טובה: צה"ל חיסל בדמשק בכיר באימפריית הטרור האיראנית, הברית האסטרטגית עם ארה"ב בלמה מתקפה איראנית חסרת תקדים ובתגובה ישראל פגעה במערכת הגנה רגישה באספהאן, שהתבססה על טכנולוגיה רוסית ונועדה לשמור על אתר מרכזי בפרויקט הגרעין. אבל זוהי רק הזווית המבצעית. והיא לא מספיקה.
בפועל, נוצר מאזן אימה חדש בין איראן לישראל שמתבסס על השחיקה הדרמטית בהרתעה הישראלית מאז 7 באוקטובר. לאורך שנים הסתתר משטר האייתוללות מאחורי מחסום הפחד מפני תקיפה ישירה בישראל.
פרויקט "טבעת האש" של הגנרל המנוח קאסם סולימאני נועד לאפשר לטהרן מרחב תמרון עד להשגת הפצצה הגרעינית. אבל כל זה הסתיים לפני שבוע, בלילה הדרמטי שבו לא פחות מ-350 פריטים עם פוטנציאל קטלני שוגרו לישראל, בהם יותר מ-110 טילים בליסטיים. המטרה הייתה לא פחות מאסטרטגית: בסיס חיל האוויר בנבטים, המהווה מרכיב חיוני בשימור העליונות האווירית של ישראל במרחב.
למרות הכישלון האיראני, שגם החזיר לישראל מעט מהלגיטימציה הבינלאומית שאבדה לה ככל שהמלחמה בעזה העמיקה, התעוזה האיראנית הציבה את ישראל בפני סדר חדש: באיראן החליטו דה-פקטו לסיים את העידן המכונה "מב"מ", המערכה שבין המלחמות, כלומר להרתיע אותה מפעולות נגד נציגים איראנים על אדמת סוריה ולבנון.
מלבד השלכות 7 באוקטובר, האיראנים זיהו היטב את הקרע בין ישראל לבעלת בריתה החשובה ביותר, ארצות-הברית
מלבד השלכות 7 באוקטובר, האיראנים זיהו היטב את הקרע בין ישראל לבעלת בריתה החשובה ביותר, ארצות-הברית. לכן אנחנו יכולים לספר לעצמנו שהצלחנו לגבש קואליציה בינלאומית בהגנה, ולהגיב באופן שלכאורה הביך את האיראנים מבלי להיגרר למלחמה בתיאום עם האמריקאים, שעשו הכל כדי להבהיר שאין להם חלק בצד ההתקפי: המבחן הבא יהיה כשתצוץ אפשרות לחסל גנרל איראני על אדמת סוריה או במקום אחר. סביר להניח שהנושא יישקל בכובד ראש וספק אם יבוצע. וזאת כבר פגיעה בהרתעה הישראלית שנהיה חייבים לשקם.
המהפך בגישה האיראנית, על ההשלכות הרבות שלה (מעצם המתקפה האיראנית ועד החרדה שהשתלטה על המדינה) הוביל לשיח נוקב סביב עצם ההחלטה לחסל של חסן מהדווי. ברור לכל שהאיש לא עסק בפילנתרופיה וקידום השלום וניתן בקלות לשים תמונה שלו במילון ליד ההגדרה "ארכי-טרוריסט". אבל חיסולו ליד קונסוליה איראנית התברר בדיעבד כטעות. המודיעין לא העריך את עוצמת התגובה האיראנית שכמעט הכניסה את ישראל לחזית מסובכת פי כמה מהחזיתות שהיא כבר מסובכת בהן.
ייתכן ובישראל היו מחליטים בכל זאת שהגיע הזמן להסיר את המסכות ויש טיעונים מצוינים לכאן ולכאן, אבל זה לא היה המצב וכישלון נוסף נרשם לחובת המודיעין, לצד הימים שקדמו ל"שומר החומות" וכמובן המחדל הנורא מכולם ב-7 באוקטובר.
לאחר שהחלב כבר נשפך לחלוטין עמדו בפני ישראל מספר ברירות מצומצם. לצבא הייתה תוכנית מוכנה לתגובה מיידית וחריפה, אולם היא הייתה מורכבת למדי והוחלט להמתין ולהעריך את הנזק שנגרם לפני שמסכנים אותה. הכוונה לתקוף נדחתה ליום שני בלילה, על פי פרסומים זרים, אך גם אז היא לא יצאה לפועל. לבסוף הפקודה ניתנה (שוב לפי פרסומים זרים, שכן בישראל טרם לקחו אחריות על הפעולה) בלילה שבין חמישי לשישי.
על פי האינדיקציות ודיווחים בכלי תקשורת בינלאומיים, הייתה זאת פעולה כירורגית שמטרתה הפגנת יכולות מודיעיניות, מבצעיות וטכנולוגיות, שבכוחן להערים על מערכות ההגנה באיראן ולפגוע בהן, בין השאר בקרבת המתקן הגרעיני בנתנז. עוד דווח שהירי בוצע מתוך מטוסי קרב ולא כלים בלתי מאוישים. כמו כן, לא נעשה שימוש במרחב האווירי של ירדן.
הניסיון האיראני לגמד את הפעולה, בסיוע מופקר של שר בכיר בממשלת ישראל, מלמד על רצון לבלום את ההסלמה, אך לא שההרתעה חזרה לקדמותה. המציאות ברורה: לפני המלחמה, חיסול מהדווי היה נספג בטהרן, ואם בכל זאת ישראל הייתה מותקפת, אזי היא הייתה מגיבה באופן מהיר ואלים יותר ביחס למה שפורסם.
בפועל אנחנו במערכה רב-זירתית שהתחילה בעזה, נמשכה בלבנון ובסוריה, פתחה סניף בתימן ועיראק והתרחבה עד לאיראן, כשבתווך משבר עם ארצות-הברית, שבלעדי הסיוע שלה בשלב זה היינו נלחמים באויב עם חבילת מצות.
לכן לא צריך להתבשם ולא צריך לפזר הצהרות רהב, אלא להתקדם ומהר. בארה"ב אישר בית הנבחרים חבילת סיוע חשובה לתחום ההגנה, אבל הדרישות והצרכים עצומים בהרבה.
בזמן שאיראן מזמינה מרוסיה 24 מטוסי קרב מדגם סוחוי SU-35 בישראל מתעכב האישור לרכש מטוסי קרב ומסוקים, שאמורים להגיע לכאן לפי התוכנית המקורית בתחילת העשור הבא. שר הביטחון ושר האוצר (שהוא גם שר במשרד הביטחון) מתקוטטים, בצלאל סמוטריץ' מעכב ועדה שנועדה לבחון את תקציב הביטחון וראש הממשלה מתנהל כאילו זאת לא בעיה שלו ושל כולנו. אחר כך הוא יגיד שלא משכו בדש של המעיל שלו.
אולם עוד לפני כן, ישראל צריכה לסגור ומהר את המלחמה המתמשכת ברצועת עזה: להפסיק לדבר בסיסמאות ריקות על "הניצחון המוחלט", להגיע להסכם לשחרור חטופים וחטופות ואם לא, לזרז את הפעולה המתוכננת ברפיח כמה שיותר מהר. לאחר הפסקת האש בדרום תירגע גם האש בצפון, ורק אז ישראל תוכל לבנות את כוחה הצבאי בהתאם למציאות, זאת שהשתנתה ללא הכר משמחת תורה ועד פסח, החג שבו החירות שלנו אף פעם לא מובנת מאליה, ובמיוחד לא השנה.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.04.24