תל-אביב. חמישי בלילה. הרחובות מוארים, מוזיקה נשמעת מכל פינת רחוב, קוקטיילים נמזגים בקצב מהיר.
במרכז ההמולה, במדי ב' משופשפים, עומד רועי וולדי – מי שמחזיק בחמישה ברים מוכרים בעיר: ג'ין קלאב, בוסתן סיקרט גארדן, דנים, קונטנטו, ברבור 770 (חברה להשכרת ברים) ובקרוב גם מלון דל ריי. כמה בלייניות מתלחששות, תוהות מי ההזוי שיוצא לבלות בבר לבוש במדים ומוריד לכולם. הן לא יודעות שמתחת למדים מסתתר סיפור על חייל מילואים עקשן, אבא לשלושה ילדים קטנים (4, 6, 9), שחצה בשנתיים האחרונות את קו 550 ימי המילואים, נמצא בקרב מתמשך בין החיים עצמם, הצורך לשרוד כלכלית והמילואים שלא נגמרים.
וולדי (43) הוא דמות מוכרת בחיי הלילה, אבל הוא גם לוחם ביחידת מל”טים של התותחנים, שנמצאת בבסיס חיל אוויר במרכז הארץ. "לפעמים אני מרגיש שאני חי בכמה מציאויות מקבילות", הוא מודה, "בין הגיחות לצבא, לניהול של כמה עסקים שמעסיקים עשרות עובדים, לחיים בבית עם אישה ושלושה ילדים – זה ג'אגלינג מטורף ובלתי נגמר של כמה כדורים באוויר בו-זמנית. תמיד יש כדור אחד שנופל. כמעט בלתי אפשרי להחזיק הכל יחד. תדמייני איך זה להחזיק את כל הסיפור הזה יחד בחופש הגדול או בחגים. לא רק העסקים צריכים את הנוכחות שלי, אלא גם הבית והילדים, אבל אני לא באמת שם. אני מנסה לתפקד רגיל אבל הרבה פעמים המוח עדיין בתוך האירועים במילואים".
איך באמת מגשרים על הפער שבין חיי לילה למילואים תובעניים?
"הניסיון להחזיק הכל ביחד פוגע קודם כל בי: פוגע לי בספורט, בחברים ובזמן עם הילדים. בסוף צריך לוותר על משהו. 90 אחוז מהזמן אני על מדים. לעובדים שלי זה כבר לא מוזר, אבל לחלק מהלקוחות זה אולי פוגע בחוויה. אנשים יוצאים לבלות כדי לשכוח מהמציאות, ופתאום מסתובב להם בין הרגליים חייל במדי ב'. מצד שני, יש לקוחות שזה דווקא מרגיע אותם, נותן להם ביטחון".
איך עושים את ההפרדה?
"עסק מנהלים בקור רוח, עם סדרי עדיפויות ברורים והתאמת חימוש למטרה. זה בדיוק אותו דבר כמו בצבא. כמו שאתה לא מפיל פצצה במשקל טונה על מטרה קטנה, ככה גם בבר אתה לא פותר כל בעיה באותה צורה. צריך להבין איפה למקד את האנרגיה. אני ישן ארבע שעות בלילה, אבל הקושי האמיתי הוא לא העייפות, אלא לחיות במקביל בכמה עולמות שונים".
חיי הלילה בתל-אביב עברו טלטלות לא פשוטות גם לפני 7 באוקטובר. בתקופת הקורונה נטשו צעירים רבים את העיר, וכוח האדם של התעשייה נפגע. "המלצרים והברמנים הם לא רק עובדים, הם גם הבליינים בעצמם", מסביר וולדי, "כשהם עוזבים זה יוצר חלל כפול, כי הם היו אמורים להיות גם דור הבליינים הבא. אחרי 7 באוקטובר חיי הלילה בתל-אביב מרגישים כמו תאונה. אנשים חוזרים לבלות, אבל זה לא באמת כמו שהיה קודם. הם הרבה פחות שמחים. הלוואי שיהיו בשורות טובות וכולם יחזרו. צריך סוף אבסולוטי בשביל לשמוח שוב".
ואיך זה מתבטא בהרגלי הבילוי?
"יש ירידה של בערך 30 אחוז בממוצע בהוצאה לסועד. אנשים מזמינים פחות קינוחים, פחות משקאות. אני מבין את זה: קשה לשמוח כשהחבר הכי טוב שלך נלחם בעזה".
מה תעשה כשהמלחמה תיגמר?
"אני חייב לצאת עם המשפחה לחופש. ברמת העסקים זה יהיה כמו לחגוג את ביאת המשיח. בתור אזרח במדינה, אני מרגיש שכולם רוצים לחזור לשמוח ולחייך. אנחנו במציאות מורכבת אבל יש לנו מדינה מדהימה והאנשים ראויים לשמוח. בינתיים אני מנסה להשאיר את כל הכדורים באוויר".
