לא מבין המפלגות היריבות אלא מתוך ביתו שלו תבוא הרעה. כך זה נראה השבוע, כחצי שנה לפני הבחירות. במפלגות האופוזיציה מנסים לבנות חיבורים, ואילו בתוך הליכוד מתרבים התסכולים.
בשטח הליכודי מבינים שאם לא יקרה שינוי דרמטי, וכשאומרים "דרמטי" מתכוונים לפחות לעוד מלחמה אחת שתביא ניצחון - מצב הליכוד יהיה הרבה פחות טוב מכפי שמעלים הסקרים. ואלה כבר לא חברי אופוזיציה או תקשורת עוינת, אלא בשר מבשרה של תנועת הליכוד, שפתאום גם הם רואים את ההתפרקות הכללית. את הפשע שרק הולך וגדל; היעדר מוחלט של נוכחות משטרתית ברחובות; את הכישלון המחפיר של מערכת החינוך הפורמלי; אבל בעיקר את המבוי הסתום בשלוש חזיתות.
כך הלכה לה ההבטחה לניצחון מוחלט והפכה לכמיהה לאיזשהו ניצחון. "אם זה מה שנתניהו הולך להביא לבחירות, שלוש חזיתות פתוחות", אמר לי השבוע ביביסט ותיק, "הוא לא יקבל את הפתק שלי". את זה עוד נראה. כבר ראינו חברי ליכוד שקרעו את תעודת החבר שלהם מול המצלמות שבוע לפני בחירות, ואח"כ הודו ששמו מח"ל בקלפי. אבל אפילו מי שעדיין תומכים במנהיגותו של נתניהו, מודים שאין בשטח התלהבות גדולה. אין וואו, "אבל גם לא ביקורת או תסכול", כדברי אחד הבכירים.
מה שלא יהיה, הצדק אצל מי שטוענים שאין הכרעה בשום חזית: חמאס שולט בחצי עזה, חיזבאללה מפליא בנו את מכותיו כשידינו קשורות ע"י הנשיא האמריקאי, ואיראן חוגגת את ניצחונה המוחלט. השחיקה המבצעית נותנת את אותותיה בתופעות כמו הרס סממנים דתיים וביזה, התפרעויות מתנחלים ביהודה ושומרון, עייפות החיילים, חוק ההשתמטות שבדרך, וממשלה שאינה אוכפת את החלטות בג"ץ בנושא שלילת הזכויות הכלכליות מהחרדים.
שנתיים וחצי חלפו מאז הבטיח לנו נתניהו הכרעה, ואין הכרעה. ואם לשפוט על פי מגעיו של טראמפ בימים האחרונים, הרי שלא תהיה פה אפילו מטרה אחת שלנו שהושגה. עם אילו הישגים מתכוון נתניהו לגשת לבחירות? "אני לא מכיר תופעות כמו תסכול ונטישה", אומר אותו בכיר בליכוד. "באופן טבעי אנשים בלחץ, כי מאוד צפוף ברשימה לכנסת". הוא מתכוון לאותה רשימה שנתניהו מבקש לשריין בה עשרה אנשים, בעוד שבליכוד תולשים שערות.
קיצור פז"מ
בעוד שאיזנקוט מצרף אליו את החטיף הכי פופולרי של העונה, את השוקולד דובאי של המערכת הפוליטית, ראש השב"כ לשעבר יורם כהן - נתניהו מבקש לקצר את הפז"ם של הדר מוכתר, הגרסה הנשית של מרדכי דוד, ולאפשר לה להתמודד בפריימריז בליכוד. ומי בראש המתנגדים? נכון, טלי גוטליב, שמאשימה את מוכתר ששיקרה בעבר כשרצה לכנסת ו"לשקר מהסוג הזה אין סליחה". ואת זה אומרת מי שחשפה את שמו של בן זוגה של שקמה ברסלר המשרת בשב"כ, והאשימה אותו ששוחח עם יחיא סינוואר לפני 7 באוקטובר.
בכל מקרה, מספר המשוריינים יהיה פשרה בין נתניהו לחיים כץ, שהוא גם יו"ר מרכז הליכוד. לו אין אינטרס להרבות בשיריונים כי הוא עצמו במלחמת הישרדות.
ליברמן מדבר על אפשרויות לחיבורים עם מפלגות אחרות, אבל מספר שהוא בקשר הדוק עם איזנקוט. "אנחנו נבדוק אם החיבור בינינו מביא אפילו למנדט אחד נוסף", הוא מבטיח
אחרי מסיבת העיתונאים המשותפת של בנט ולפיד, הגיע תורו של ליברמן. מי שחושב שמטרתו הראשית של ליברמן היא ראשות הממשלה - טועה. "קודם כל להחליף את השלטון" - את זה הוא אומר במפורש. מה שהוא לא אומר זה שהוא יהיה מוכן לעשות ויתורים אישיים, שזו לשון אחרת ל"לשים את האגו בצד".
ליברמן מדבר על אפשרויות לחיבורים עם מפלגות אחרות, אבל מספר שהוא בקשר הדוק עם איזנקוט. "אנחנו נבדוק אם החיבור בינינו מביא אפילו למנדט אחד נוסף", הוא מבטיח.
ואז מה, אני שואלת, מי במקום הראשון? ליברמן קוטע אותי. "אנחנו יודעים להסתדר אחד עם השני", הוא אומר בפסקנות. "אבל מהלך כזה עושים 50 יום לפני בחירות, ולא שוחקים אותו 150 יום לפני".
הוא לא מסתיר את הביקורת שלו מהמהלך של בנט ולפיד. "לא הבנתי מה הבהילות במהלך הזה", הוא אומר. "כולם חייבים לפעול בהתאם לאסטרטגיה גושית".
לא שיתפו אותך בזה? שאלתי. "כן", הוא אומר, "שתי דקות אחרי שזה פורסם".
"שיתהפך העולם, אני לא אשב עם נתניהו", אמר ליברמן במסיבת העיתונאים. אבל הוא גם לא יישב עם החרדים. בשיחה שלנו כינה את סמוטריץ' "מטורלל", כזה שפעם אומר שחמאס הוא נכס; שכשר במשרד הבטחון אמר שעד למלחמת 7 באוקטובר לא ידע מה זה נוחב'ה; שיום אחד הוא מזיל דמעות והשבוע אמר שהרבה יותר חמור ממשלה עם מנסור עבאס מאשר הטבח, "שהיה מחדל איום ונורא אבל מחדל טקטי". "צריך להכין ספרון עם ציטוטי סמוטריץ'", אומר ליברמן.
איזנקוט קיבל אתמול עוד פנייה מעניינת: בכנס השנתי של קרן בית ברל כצנלסון, קרא לו יאיר גולן להצטרף לחיבור בין בנט ללפיד, או אליו, למפלגת הדמוקרטים, ולא לפצל את הגוש. "הניצחון בבחירות והצלת המדינה", אמר גולן, "תלויים ביכולת שלנו להתייצב חזקים יותר".
מי שלא זוכה בכל הכבוד הזה הוא בני גנץ. השבוע עזבו אותו עוד שניים מהאנשים הכי קרובים אליו, חילי טרופר ואיתן גינזבורג. ביחד עם איזנקוט מדובר כבר בשלושה, כאלה שהיו בני טיפוחיו, אלה שהוא שם בקדמת הבמה. כשהצטרף לממשלת החירום עם נתניהו הוא גם לקח את איזנקוט וטרופר כשרים מטעמו.
ברגע שהאנשים הכי קרובים אליך עוזבים אותך – אין לך תקומה. הנ"ל ז"ל, כפי שהיו אומרים פעם. עם כל הביקורת על גנץ, עצוב לראות את ההתפרקות המוחלטת הזאת, אולי כי גנץ בכל זאת נחשב איש טוב, ולראות אותו בפוליטיקה זה עדיין חיובי לאין שיעור מלראות אנשים כמו קרעי, גוטליב, לוין, ואוחנה. ואולי גם קצת בגלל הדאגה למה שהוא מסוגל. האם נמצא את עצמנו עם מתמודד עקשן שנחישותו תגרום להפסד לכל המחנה, או שברגע האחרון הוא יתעשת וייסוג בו. גנץ בטוח שעוד יקום לתחייה, כפי שכבר קרה לו פעם. אבל מה שבפעם הראשונה הוא טרגדיה, בשנייה הוא פארסה. כששאלתי את אחד מראשי מחנה השינוי מה הם יעשו, הוא אמר: "עליי. אני אטפל בו". הנה עוד סיבה לדאגה.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.05.26
