למה לקחו לנו את יום האם?

כבר עשר וחצי בלילה, ואני במשרה השלישית או הרביעית שלי היום. כמעט כל אמא יקרה לי יודעת היטב על מה אני מדברת, כי כולנו בסירה הזו, מתאמצות לסתום ב-10 אצבעות את החור ההולך ונפער בה.

אני בספק גדול אם המחליטים הנכבדים על שלילת יום ההוקרה לאמהות היו עומדים בפסיק מרשימת המטלות היום יומית שעל גב האם העברייה, אבל ה-PC שוב גבר על ההיגיון, וככה גזלו לנו את היום היחיד שבו נזכרים בהיותנו נס אנושי ומתת אל לאלו שנהנים מחסדינו.

משרה ראשונה - זו שמשלמת משכורת

לטובת אלו שצריכים תזכורת, להיות אמא עובדת זה להחזיק ארבע משרות לפחות. המשרה הראשונה מתחילה אחרי שהפקדתי את הילדים אצל אלו שמקבלים את רוב משכורתי כדי לטפל בהם במקומי. עם מצפון מחורר מרוב נקיפות אני דוהרת לעבודה (האהובה) שלי כי בסדר היום הזה לכל דקה ושניה יש תכלית, וכל מה שלא אספיק להפיק ביום הזה, יחכה לי בסוף היום כחשבון פתוח, אחרי שהילדים יירדמו סוף סוף, להלן משרה רביעית.

אמהות עובדות, בעיקר בהיי-טק, נאבקות בעידן הזה על שינוי תודעה אצל מעסיקיהן, תפוקה ולא שעות. אבל בסופו של דבר את עובדת את אותן שעות שעבדת כרווקה נטולת צאצאים, רק בחלקים שונים ומופרכים של היממה, ועם עיניים הרבה יותר טרוטות. וכמובן, ד"ש לזוגיות שמזמן לא ראתה את פרצופך אחרי שמונה בערב.

משרה שנייה - "אוי, סליחה על ההפרעה, אני שומע ילדים"

בסוף יום המשרה מלאה שלי, אני שוב על הכביש, דוהרת להספיק לאסוף את ילדיי, שבילו כ-8 שעות עם אנשים זרים, והם מתגעגעים, הם רעבים לנוכחות אמא רעננה ומעניקה, ומשהו מאוד מוזר קורה במפגש הזה. השעון מתאפס, ובלי שום גיבוי קוסמי או מטען סוללות אנושי הוא מתחיל מחדש, ואת צריכה לעשות ריסטארט משלך, עם כל המשאבים.

אמנם מדובר בארבע שעות ערות בערך, אבל, יודעות כולן, ארבע הן ונראות כמו האינסוף בעצמו לפעמים; הלהטוט בין מריבות הילדים, הסעות לחוגים או לחברים, הטלפונים מהעבודה ("אוי, סליחה, אני שומע ילדים אצלך, זה יקח רק דקה!"), שיעורי הבית, זמן איכות למירוק המצפון, אלפיים סידורים שפתוחים רק עד חמש אחר הצהריים, ועוד קצת קניות לבית.

ובסוף היום את מגיעה לישורת האחרונה עם ארוחת הערב, המקלחות וההרדמה המפילה. זהו מסע מפרך (שיש בו גם רגעים נפלאים), שמתחיל כל יום מחדש, ואין, אין ימי חופש או אישורים מהרופא כמו בעבודה רגילה, ובטח שאין תלוש בסוף החודש.

משרה שלישית - בבייבי דול

הגעת לשמונה-עד תשע בערב. כולם במיטות, ולך נפלטת אנחת רווחה ששומעים אותה עד קצוות הגלקסיה. את חושבת שהנה הגיע הזמן שלך, את מפנטזת על קפה/אמבטיה/צ'ט עם חברה או להוריד שערות סוף סוף.

אה אה! סינדרלה, מי אמר שמותר לך לנוח. זמן האהבהבים הגיע, קומי ולבשי את הבייבי דול, ואת האנרגיות החושניות שלך. אלפי יועצות יחסים עם גוונים בשיער מטיפות לך בכל מגזין ואתר להשקיע, לטפח ולפנק, אחרת, "זה" נובל.

משרה רביעית - בכל זאת, זו שמפרנסת

ואז, אחרי שהשקית את ה"זה", את חוזרת למחשב, לתת את העוד כמה שעות של העבודה הזו, שאי אפשר בלעדיה בתקציב המשפחתי, אבל היא כמעט לעולם לא תוביל אותך לעמדה שבה את המפרנסת העיקרית.

לכן את זו שתמשיכי לקחת את הילד לחוגים ולרופא במקום להתקדם לעמדה בכירה או לפתח תחביבים, את זו שתכיני את ההפעלות האלו שהגננת מבקשת כל שני וחמישי, ותריבי עם בעלי תפקיד בקופת חולים וכל היתר.

וכמו שכתבה מנהלת פורום הורים פלוס באתר זה, "עוגיה", "אז עכשיו במקום שאבא והילדים יעשו כל מיני דברים בשביל אמא, יוצא שאמא חוזרת להיות סנג'ר והיא צריכה לעשות כל מיני דברים בשביל הגן לכבוד יום המשפחה (כמה מאותם "אבות שעושים הרבה בשביל הילד", הם אלה שדואגים למילוי משימות הגן?)".

תיאוריית הקונספירציה של יום המשפחה

יום המשפחה במקום יום האם זה רעיון ריקני, צבוע ומתחסד. יש לי חשד שמי שהגה אותו יודע זאת ורקם קשר נגד הטענות הבוערות של אמהות כמוני, שהפמיניזם סידר להם בין שלוש לארבע משרות, בלי תגמול מספק, ובלי יציאות שבת וחג.

הרעיון שאפשר להפוך משפחה לשיוויונית בתפקודיה באמצעות הכרזה מלאכותית על יום כזה, מגוחך ומוסיף חטא על עוול. גם ככה יום המשפחה הפך להיות יום של צרכנות וטקסים ריקים.

האמהות הן הקורבן העיקרי של צורת החיים הנוכחית, הכלכלית והחברתית, ועל העומס השטני שמוטל על כתפיהן, מגיע להן הרבה יותר מיום סגידה ותודה אינסופית מהסביבה, שהתרגלה לקבל כמובן מאליו את הסידור המעוות הזה.

לפני שמכריזים על יום משפחה, תנהיגו נא חוק שמכריח אבות לצאת יומיים בשבוע לאסוף מהגנים ולתפקד כנהגים/מפעילים/סועדים ולאף אחד אסור יהיה לפגוע בפרנסתם ובמקום העבודה שלהם. אחר כך תעבירו כבר את החוק להשתתפות בהוצאות טיפול בילדים ואז תדברו על המשפחה כחגיגה גדולה של שיתוף.

ליום האם הקרוב בביתי אני אבקש ממשפחתי בקשה אחת: לישון.

לטורים האחרונים בסדרה:

• לא, לא בכל מקום הגיוני לשלוף ציצי ולהניק
• עיזבו אותנו מפמיניזם. רוצות לחזור הביתה
• מה הקשר בין נס לסקס?
• ריקי כהן ממליצה: תעשו ילדים
• יכול להיות שלהיות אמא זו לא פסגת האושר?
• דרושה מטפלת. לא מושלמת מדי
• ושמישהו ינסה להשתיק אותה
• התאהבתי בך בשנייה שנולדת
• די לטרור ההנקה
• לידות בית: בשביל "חוויה" לסכן חיים?
• זו לא תרופה, זה מיץ פטל
• סקס? למי יש זמן עם הכביסות והחיתולים
• תאכל, זה מאוד בריא לך
• שתבכה, זה מחשל, רק ככה היא תלמד להסתדר
• "תתפלא, אני זו שקובעת"