מחוץ לפריים
הריאיון החשוף של חנן בן ארי
01:25:46
חנן בן ארי רצה בכלל להיות מורה. בגיל 23 הוא התחיל את המסע שלו אל עבר החלום, ואפילו עבד בבית ספר בפתח תקווה. הוא היה מורה מחליף ועל תקן "האח הגדול" של התלמידים. "הייתי מורה להכול", הוא מספר בפודקאסט "מחוץ לפריים", "הייתי תוך כדי לימודי תואר ולא הייתה לי תעודת הוראה. הייתי מדריך חברתי, בתוך תיכון מאוד מיוחד. בפינת העישון הייתי יושב עם החבר'ה ומשתמש במוזיקה כדי ליצור איתם קשר עמוק יותר. הייתי כותב שירים וממש מדברר אותם, מראיין אותם על החיים שלהם. כאילו בשביל השיר - אבל על הדרך אתה מגיע לעומקים שקשה להגיע".
באותה התקופה, בן ארי היה בתחילת חיי המשפחה שלו, עם תינוקת אחת, ושכר שלדבריו הגיע ל-3,000 שקלים בחודש. אבל לא זה מה שהכניע אותו. "בשביל להשלים הכנסה הייתי מחלטר בבר מצוות ובת מצוות. הייתי בא עם האורגנית ומערכת הגברה - הייתי המנחה, הקלידן, הסאונדמן, הדי ג'יי וזה שמפרק את הבוקסות".
עם כמה היית גומר את החודש?
"8,000-9,000 שקל. הסתדרנו, היינו מאוד מחושבים. השתמשנו בשיטת פעמונים של חישוב הוצאות והכנסות".
מה שהכניע את בן ארי בדרך לחלום להפוך לאיש חינוך היו שני דברים: הבירוקרטיה של מערכת החינוך והמוזיקה שפתאום מגנטה אותו יותר ויותר. "רציתי להיות האח הגדול של התלמידים. הרבה ניגשים לחינוך מהמקום הזה ובסוף מגלים שנשארו עם שיעורי בית, מבחנים, הקלות והרבה בירוקרטיה. החלום שלי היה להיות איש חינוך וכשגיליתי שזה עובר דרך הרבה בירוקרטיה והרבה שעות שהן לא מה שאני רוצה לעשות ושהמוזיקה גונבת את הלב שלי, אז לקחתי ברייק. אני כן רואה את עצמי עושה את זה שוב".
פורש ממוזיקה והולך להוראה?
"לא יודע אם פורש, אבל מתעסק עם אנשים ונשמות".
מאז אותו בן ארי המורה, עברו הרבה מילים במחברת ותווים באורגנית בבית הקטן ההוא באור יהודה. מאז הוא הפך להיות אחד הזמרים המצליחים במדינה, אם לא המצליח שבהם - עם שירים שהפכו ללהיטים אחד אחרי השני, סיבובי הופעות גדולים בהיכלים, קמפיינים גדולים אהבת הקהל ובית מרווח וחדש בפרדס חנה. הכול התחיל משיר אחד, שעבורו בן ארי חסך שקל לשקל, ואז קמפיין לגיוס המונים שבזכותו נולד הלהיט "תותים", ומכאן הדרך כאמור נסללה.
"הכול קורה. ובפנים אתה מרגיש שכלום לא קורה"
בימים אלה הוא הוציא אלבום חדש - שלדבריו נולד מתקופה לא פשוטה שעבר, כשבאומץ רב ומעורר השראה הוא מראה שגם ממרום ההצלחה - לא "הכול תותים", גם אם זה נראה כך כלפי חוץ. בן ארי חושף בגילוי לב את מה שאמנים רבים לא ממהרים לשתף - החיים האמיתיים שמאחורי הזוהר. "חשוב לי כיוצר ליצור את עצמי באותה התקופה. וזאת התקופה שעברתי בשנתיים האחרונות. לא הייתי מחויב לכתוב על ההפסדים".
6 צפייה בגלריה
"אני אדם שמדבר ולא אוגר עד שפתאום זה מתפוצץ. שיתפתי בין חברים ואנשי מקצוע וזה לא עובר". חנן בן ארי
(צילום: רז גרוס)
למה הרגשת ככה?
"אני לא ממש יודע. מין גאות ושפל בנפש. הכול קורה בחוץ: ההופעות מלאות והקהל צורח את השירים ואתה מתחיל לקצור פירות במובן הכלכלי, ובית חדש, הכול קורה. ובפנים אתה מרגיש שכלום לא קורה. הכול תקוע והכל סתם, והכל לא מרגש חוץ מכדורגל, ומחשבות שהכול עוד שנייה ייגמר, ושייגמר כבר, 'יאללה מי צריך את זה בכלל'. משפטים רעים שרצים לך בראש ואתה מנסה להבין מאיפה זה בא כדי לטפל".
בן ארי מעיד שהלך לטיפול אבל עדיין לא הצליח לפענח מה עובר עליו. "אני אדם שמדבר ולא אוגר עד שפתאום זה מתפוצץ. שיתפתי בין חברים ואנשי מקצוע וזה לא עובר. ואתה עולה להופיע, ולפעמים זה מצליח ואתה מתרגש שוב ואתה מאמין לעצמך שזה מבחינתי זו הצלחה. כלומר אני רוצה להאמין שירדתי מהופעה ולא שיקרתי, ולא זייפתי, ולא שיחקתי את התפקיד של עצמי. אני רוצה לדעת ששרתי כמו שכתבתי את זה, ושהתכוונתי לכל מילה. זה לא קורה כל הופעה, כל אמן יגיד לך. וכשזה תקופה ארוכה לא קורה, אתה מתחיל להגיד 'מה?' רצות לך מחשבות בראש".
כתבות נוספות במדור מוזיקה:
זה דיכאון?
"לא יודע להגדיר את זה ככה. לא היו לי התקפי חרדה. לא הגעתי למקומות של כדורים. אבל מה זה משנה איך קוראים לזה? זה חרא. אין לך איך להגדיר את זה, כי לך תתלונן כשהחיים שלך תותים! כל מי שמסתכל מבחוץ וגם אתה מסתכל מבחוץ ואומר 'על מה אתה מתבכיין יא ילד דפוק? יש לך כל מה שרצית כפול אלף'. וגם אנשים מבחוץ, כולל המשפחה שלך, אומרים 'אבל מה חסר, תגיד מה ונעזור'. זה משהו בנפש, בלב שהוא סוד ומסתורי".
בשיא ההצלחה רגשת חרא?
"זה לא כל הזמן. זה פתאום תקף אותי. חרא זאת מילה יפה אפילו, היא בועטת כזאת. יש תקופה של כלום. שהמוניטור כאילו מראה קו ישר".
איך זה בא לידי ביטוי בהתנהגות?
"אני מתאר לעצמי שלא הכי נעים להיות ליד בן אדם כזה, בטח לא בן אדם שהתרגלת להיות לידו עם אנרגיות גבוהו וכיפיות, ופתאום חברים שלי כזה: 'מה קרה לחנן?' כולם מאוד רוצים לעזור, לחבק, לעודד 'יאללה צא מזה', ואתה גם מגלה את החברים שלך ואת המשפחה שלך מחדש בקטע טוב. כי כשמנצחים זה לא חוכמה, אבל כשבן אדם בהפסדים והוא עדיין מגלה שאנשים אוהבים אותך חזק ובלי תנאי - זה היה גילוי מאוד משמעותי בשבילי. גם האלבום הזה שמתקבל ככה זה פלא בשבילי. בהתחלה אתה אומר לעצמך זה עוד שניה עובר. אני מכיר את זה, בנפש שלי זה לא משהו חדש, תמיד היה בי את רכבת ההרים הרגשית הזאת, חוויתי את זה כמה פעמים בחיים".
6 צפייה בגלריה
"תמיד היה בי את רכבת ההרים הרגשית הזאת". חנן בן ארי עם רן בוקר ב"מחוץ לפריים"
(צילום: רז גרוס)
מאז ההצלחה זו פעם ראשונה?
"ככה? כן. זה היה המון זמן. זו הייתה שנה קשה בנפש שלי. להיות בן אדם שצריך לעלות על במה כל ערב כמעט, ולהיות שמש. הוא צריך להיות שמש ומרגיש בפנים לילה".
איך עושים את זה?
"יש לי את היכולת הזאת לעלות לבמה ולשכוח כל מה שקורה. הבמה היא יקום שאי אפשר להסביר אותו בחוץ. זה כמו שהילד הרגיל לובש את החליפה של ספיידרמן. הגוף נטען במן כוח על שהוא לא קשור לכל מה שהיה לפני כן ולמה שיקרה דקה אחרי. אני לא מציע לאף אחד לבוא לראות אמנים חמש דקות אחרי הופעה".
מה אני אפגוש?
"תלוי באיזה יום. אבל הרבה פעמים אתה תפגוש בן אדם שהיה לפני רגע שמש וסופרמן ובשנייה אחת זה נשאב. ואתה מרוקן".
אתה צריך לתת דין וחשבון לכל כך הרבה אנשים. יש לך את הרצון לברוח?
"בטח. ואין לך איפה כי אתה כל היום עם אנשים וליד אנשים. ובסוף בסוף זה ברכב, זה המקום היחיד בערך שאני לבד".
בשיר "עטלף עיוור", כשאתה בוכה באוטו.
"לגמרי. אני מתאר לעצמי שהרבה אנשים בוכים ברכב, במיוחד גברים. אבל עכשיו אני מקבל הרבה הודעות מנשים. אני מאוד אוהב להיות באוטו ולשמוע מוזיקה, השיחות שאני רוצה לנהל זה באוטו. בתקופה הזאת הייתי מחנה את האוטו ליד הבית ואתה לא רוצה להיכנס הביתה ולהיות האיש הזה, את רוצה להביא אור אנרגיה וחיוביות. אז אתה נשאר באוטו עוד איזה חצי שעה, שעה בחוץ".
ובוכה?
"כן".
ומנגב את הדמעות לפני שנכס הביתה?
"לא, אני לא מתבייש לבכות. בשלב כלשהו כבר לא הסתרתי את המצב, בטח לא לאנשים הכי קרובים אליי אבל אתה יודע לא להביא את זה ולנזול בבית".
בהתחלה הסתרת?
"בטח. קודם כל מעצמי. אני? חנניה שלנו? עובר תקופה? ואחרי שאתה מודה בינך לבין עצמך, אתה לא רוצה להתחיל לגז'דר את זה ולברבר את זה כי זה יהפוך את זה ליותר קיים ומוחשי. יש סביבי, ברוך ה', אנשים טובים שאוהבים אותי באמת ואהבה עמוקה. אני מרגיש שהאלבום הזה הוריד ממני מלא משקל כמו ספינה בלב ים שצריך לזרוק מלא דברים. אני מתאר לעצמי שכנראה זה לא יעזוב אותי, יש תקופות כאלה ויש תקופות כאלה. אני חושב שכל אדם וכל אמן עובר עליות ומורדות".
אתה חושב שזה קשור לפסגה?
"לא ידוע אם זה הקלישאה המוכרת, יכול להיות שכן, אבל בעומק של זה, כשאתה מגיע לפסגות אז נחשפים בפניך נופים חדשים ואתה מבין דברים שלא יכולת להבין קודם. נגיד אם המטרה שלך הייתה להרוויח עשרה מיליון ועשית את זה, מה עכשיו? סיימת יותר מוקדם ממה שחשבת. סימנת את זה לגיל 50 והשגת בגיל 30. להופיע בקיסריה נגיד, לא יודע מה, לא משנה, ואז אתה אומר 'רגע רגע, באמת רציתי את זה?' 'למה רציתי את זה?' סימנתי וי על זה, עכשיו זה משחרר אותי לגלות מה אני באמת רוצה כי עשיתי וי על כל מיני חלומות ילדותיים כאלה, לא במובן הרע. עכשיו יש לך הזדמנות שלהרבה אנשים אין – לבחור מה היעד הבא. יש לך אפשרות להסתכל לאחור ולנסות להבין למה רצית להגיע לפה? הצלחה זה דבר שכל הזמן מתברר, אתה כל הזמן שואל מהי הצלחה מבחינתך כשאתה מסמן וי על כל מיני דברים שהצגת כיעדים".
למה לא ליהנות מה-וי? שזה למעשה ההצלחה.
"אתה נהנה, אבל אצלי זה מיד מגיע עם השאלה מה היעד החדש. יש לי חבר שהוא בן קרוב ל-80, איתמר שגר בפרדס חנה -מבוגר וחכם שיהיה בריא, אני בא אליו פעם, פעמיים בשבוע לספוג את הרוח הזאת. הוא אמר לי השבוע משפט מהמם 'אנשים בורחים מהגורל שלהם ורודפים אחרי המזל שלהם והם לא יודעים שהם לא יצליחו לברוח מהגורל שלה ולעולם לא יתפסו את המזל שלהם, והדבר היחיד שיש להם הוא להיות כאן ברגע הזה. לא כדאי להיות מונע מהפחדים ומהתקוות של מה יקרה'.
"הכול אולי נראה קיצוני עכשיו אבל אפילו בתוך השנה הלא קלה הזאת, היו המון רגעים יפים ומאושרים עם הילדים, על הבמה, עם חברים, הייתי במונדיאל. כשאתה חי בשיאים האלה אז השגרה היא נעשית קצת מובנית מאליה, קצת אפורה ושם העבודה מבחינתי – להגיד את ה'מודה אני' בבוקר ובאמת להיות שם. לא כמנטרה ולא כי צריך, אלא באמת להיות ולפעמים זה מצליח".
בן ארי מעיד כי דווקא מהמקום המצליח שלו היום, הוא מברך על כך שהגיע משום מקום. אותו מורה ששם קצת כסף בצד כדי להקליט את השיר הראשון שלו. "היום אני מברך על זה שבאתי מאפס. פעם בריאליטי היו באים נינט וגבסו מאוד תמימים. היום החבר'ה באים עם סטייליסטית ואלבום מוכן לרגע שתסתיים התוכנית. אני מאוד לא ידעתי מה יהיה, כי אם הייתי יודע אז מה זה דורש וכמה הסיכויים אפסיים, כשבמכונת בובות יש הסתברות גדולה יותר שתזכה, אני לא ידוע אם היה לי את האומץ. היה משהו בחוסר מודעות שלי שהיה ברכה, הייתי תמים וטיפש".
"אני מאמין שיוצר צריך לדעת מתי הזמן הנכון בשבילו לפרוץ"
בן ארי בן ה-35, נשוי ואב לשישה, עבר תהליך גם מול האבא שהוא לילדיו. כפי שסיפר בעבר, הייתה תקופה שבה הרגיש שהוא מאבד את ילדיו בפן הרגשי. אבל תקופת הקורונה לימדה אותו שלא להשתעבד יתר על המידה לעבודה ולקריירה, גם אם זה אומר לוותר על דברים, קודם כל למען הנפש שלו ואז למען הילדים, אשתו והמשפחה.
"כל כך רציתי להיות אבא מגניב שמחכה לילדים אחרי הצוהריים עם שראוול ומכין להם את השניצל ויוצא איתם לגן שעשועים וסיפור לפני השינה. וכשזה לא קרה אתה אומר 'עוד מעט זה יקרה'. ואז אתה מבין ואתה אומר 'אני לא האיש הזה, אני אבא אחר'. ואני צריך למצוא איך אני אמיתי וטוב בשביל הילדים שלי שאני לא אשחק להם משחק וזה האבא הכי מדהים שיקבלו".
איזה אבא אתה היום?
"קודם כל צחוקים. אנחנו מדברים על הכול. אני נותן להם את האווירה שמותר לבחור הכול, זה בסדר. אנחנו נצחק על זה. יש הרבה הומור. ויש גם כדורגל, ושבתות, שזה כאילו הפריים טיים - אין טלפון. המוח שלי נקי. בשבת זה מיד אחר. הכול מתנקה ואני רק בבית. ואז יש הרבה שעות של טאקי וקלפים".
ובאמצע השבוע אתה מבלה איתם?
"אני יותר אוסף מהמסגרות ובורח. אני צריך ללכת לעבודה. אוסף אותם לא כל יום, אבל מסמן לעצמי ביומן. לפעמים אני גם מפתיע אותם בתוך בית ספר, כי בערבים אני לא נמצא אז צריך לגנוב זמנים אחרים. יש ימים שאני אומר אל תקבעו לי הופעה, כדי להיות איתם. אחת המסקנות מהקורונה היא שחתכתי את כמות ההופעות ואמרתי למשרד שלי עד כאן - מכאן ואילך לא. גם אם מציעים מיליונים, והציעו - כי פשוט לא יקרה".
למה?
"כי אני לא רוצה להיות עבד של הדבר. אני רוצה לבחור. אם לא תדע להגיד סטופ אז אתה באמת איבדת את זה, גם מול עצמך ומול המשפחה שלך ומול הערכים שלך. אחד התענוגות הכי גדולים זה להגיד שסירבתי להרבה מאוד כסף ולא להצטער על זה, ולא ללכת לישון בלילה ולהגיד 'אני לא מאמין'. זה באמת פשוט".
6 צפייה בגלריה
"אם לא תדע להגיד סטופ אז אתה באמת איבדת את זה". חנן בן ארי ב"מחוץ לפריים"
(צילום: רז גרוס)
עושה רושם שהילד מקרני שומרון שלא רצה ש"יגדירו אותו בוויקפדיה", עושה תהליך של התבגרות. הוא גם יודע להגיד איפה טעה. כך למשל כששר עם בתו, שירציון בת ה-13 בשידור לייב בפייסבוק. "זאת הייתה טעות", הוא אומר.
למה?
"היא הייתה יותר ילדה וגם אני הייתי ילד. ילד לא צריך להיחשף בגיל הזה, בקושי מבוגר צריך להיחשף. זה לא בריא ולא נורמלי החשיפה הזאת. שאף אח לא יספר לי שהוא יוצא מהחשיפה הזאת שפוי, ילדה עוד יותר. אני מקווה שכל מיני שיחות שהיו לנו חלחלו אליה".
היא תהיה זמרת?
"בוודאות. לפני חודש היא שלחה לי שיר שהלחינה, ואנחנו בצרות (הוא צוחק, ר"ב). היא לא מסכימה לי להשמיע אותו. פעם היא רצתה ללכת לבית ספר למוזיקה וריאליטי ילדים כזה, והיום היא אומרת לי 'אני לא רוצה להתפרסם עכשיו כי זה מוקדם מדי, אני לא רוצה שיזכרו אותי בתור הילדה של חנן בן ארי. אני רוצה להיות יוצרת בפני עצמי. אני רוצה לכתוב שירים.
"היה טקס בבית הספר והיא לא רצתה לשיר בו, כי היא ידעה שהגדולות יותר יצלמו ויעלו לטיקטוק, ויגידו שזו הבת של חנן בן ארי. היא אמרה שהיא לא רוצה את הטייטל הזה. בגיל 13 היא חושבת ככה. אני מאמין שיוצר צריך לדעת מתי הזמן הנכון בשבילו לפרוץ".
לריאיון הזה בן ארי מגיע אחרי התקופה הקשה - רואים שטוב לו, ועם זאת, הוא לא מתבייש ולא מהסס לשים את האמת על השולחן. כי מבחינתו למילים היום, יש משמעות גדולה יותר. לדבריו אם נשתמש במילים ללא משמעות - לא נדע מתי האושר האמיתי מגיע.
הזמר המצליח עבר עוד שינוי דרמטי בחייו, שבקלות אפשר היה לבנות את הדרמה בסיפור ולשייך אותו לתהליך הנפשי שהוא עובר. אבל מה לעשות שפה מדובר רק בתקלה טכנית, שגרמה לשינוי, ולא הכול משרת את הסיפור: אחרי שנים, הוא החליף את מכשיר הנוקיה הטיפש שהיה לו לסמארטפון. וכל מה שהוא חשש ממנו, קרה - הוא התמכר לאינסטגרם.
"הנוקיה שלי הלך לאיבוד. הסמארטפון שהיה לי באוטו שימש אותי לוויז, לפנגו ולספוטיפיי. לא היה לו קו אפילו. ואז כשהנוקיה הלך לאיבוד - עברתי לסמארטפון. החבר'ה שלי כבר שנתיים אומרים לי לעבור לסמארטפון והזהרתי שאתמכר. וזה מה שקורה עכשיו! אני כל היום באינסטגרם. זה ממכר השיט הזה. היום אני עונה להודעות, מעלה סטורי כמו מכור. אתה לא מאמין. זהו, נגמרו החיים ואני הזהרתי אותכם שלא תגידו שלא הזהרתי ואמרתי שברגע שאגע בחרא הזה אין דרך חזור. עכשיו כולם יאכלו אותה. מהרשתות החברתיות אני יכול להרגיש יותר הקהל שלי".
היום אתה מאושר?
"כן, היום ספציפית כן".
האזינו לפרק המלא של "מחוץ לפריים" עם רן בוקר.
מחפשים המלצות האזנה או רוצים להמליץ על פודקאסטים שאתם אוהבים? הצטרפו לקהילת הפייסבוק שלנו פודקאסט להמונים
