הם מפחדים
איזה פחד... אמאל'ה, מחדר המשא ומתן להרכבת הקואליציה הודלף לתקשורת כי מפלגת יהדות התורה דורשת לקבוע חובת לימוד תלמוד בבתי הספר הממלכתיים. גם אם נכונה הידיעה, הרי שמדובר בדרישה מקושקשת שלא מתאימה למבנה מערכת החינוך הממלכתי ומתעלמת כליל מהקריסה הכמעט מוחלטת של בתי הספר.
גם יהדות התורה יודעת שהאירוע הזה לא היה ולא עתיד להיות, אז למה הוא הודלף לתקשורת? בין השאר כדי לדחוף אצבע לעין של הציבור החילוני: "עכשיו כשאנחנו מרכיב הכרחי בקואליציה נחזיר לכם מנה אפיים. רציתם לכפות עלינו לימודי ליבה? נכפה עליכם לימודי תלמוד". זו רמת הבגרות של השיח הפוליטי בישראל, וכל הצדדים רשאים להרגיש אשמים.
גם בליכוד יודעים שהאירוע הזה לא היה ולא עתיד להיות, אז למה מבחינתם הדרישה הודלפה לתקשורת? כנראה ספין. ביבי אלוף בזה. הוא הפחיד אותנו עם אבי מעוז וכך הרוויח שקט שאפשר לו לסרס את המשטרה ולמנות כשר משטרה (סליחה, ביטחון לאומי) גזען מסוכן שהחזיק בידיו את סמל המכונית של רבין. הוא הפחיד אותנו עם אבי מעוז והעניק שררה לסמוטריץ' ההומופוב ואיש הימין הקיצוני. ועכשיו? עכשיו הוא מאיים עלינו בלימודי תלמוד, ומרדים את הדאגות האמיתיות – התקציבים המפולגים, הדרת הנשים והמשך הכליאה של החרדים בגטו של בערות ותלות כלכלית, שמהן לא יוכלו להשתחרר עד אחרית ימיהם.
1 צפייה בגלריה
יוסף בגילומו של יניב ביטון (מימין), מתוך "היהודים באים". חז"ל כתבו שהיה "עושה מעשה נערות"
(צילום מסך, כאן 11)
אני רק שאלה
כבר כמה ימים אני מהרהרת בחיוך מריר בהפיכת התלמוד לקרדום לחפור בו, לג'וקר המפחיד שנשלח להסתובב בבתי הקפה החילוניים. אני מנסה לדמיין איך נראית הפנטזיה, איך ייראו לימודי התלמוד בכפייה שיושתו על בתי הספר הממלכתיים. נותרתי עם כמה שאלות, ואשמח אם דובר מפלגת יהדות התורה ישיב עליהן.
שאלה חשובה אחת היא שאלת ההפרדה המגדרית והדרת הנשים – הרי אתם ביקשתם להרחיב את הזכות המופלאה לנקות את המרחב הציבורי מנוכחות נשית. אתם דורשים ואף מקבלים הפרדה מגדרית מלאה במוסדות החינוך שלכם וגם במוסדות להשכלה גבוהה. אצלנו, מה לעשות, ילדים וילדות לומדים יחד. הקהילות שלנו מתמודדות עם אתגרים של התאמה מגדרית בגיל הצעיר, וגם זה לא יקל עליכם את מלאכת ההדרה. יתר על כן, אתם טוענים שנשים לא יכולות ללמוד תלמוד, ומסרבים לחשוף את דפי הגמרא בפני בנותיכם (ולמזלן, שהרי בשל האיסור הזה נסללה בפניהן הדרך ללימודי ליבה).
ובכן, אני סקרנית לדעת: איך תיושם חובת לימודי התלמוד בחינוך שלנו? האם בנותינו יקדימו את בנותיכן ויתעלו עליהן בידע בתלמוד?
ועוד שאלה – מי ילמדו תלמוד במערכת החינוך הממלכתית? יש אפשרות שתשלחו למשימה את הבחורים הרבים שלומדים בישיבות ולא זוכים למשרת הוראה. אלא שאז ייאלצו בחורי הישיבות להתערות במערכת חינוך חילונית, לראות תלמידות בלבוש "לא צנוע" ולשבת בחדר מורים מעורב.
נושא התכנים גם הוא עניין קריטי, כיוון שלא תצליחו ללמד בבית ספר ממלכתי את התכנים שאתם מלמדים בחיידרים ובישיבות הקטנות.
אתגר הוראת התלמוד בחינוך הדתי
אני לא יודעת מה מידת העניין שמגלים בנים חרדים בשיעורי התלמוד ומה מידת ההצלחה של שיעורים אלה. הישיבות החרדיות לא נוטות להזמין חוקרים לבדוק את רמת ההוראה שלהן ואת איכותה, ולכן אין לנו נתונים. לעומת זאת, הנתונים בחינוך הממלכתי-דתי לא מבשרים הצלחה גדולה לפרויקט התלמוד של יהדות התורה. שיעורי התלמוד בחינוך הממלכתי-דתי זוכים לדירוג נמוך ביותר בסולם העניין. גם מבחינת ההצלחה המקצועית הנתונים מביכים, ותלמידי ישיבות תיכוניות מסיימים את לימודיהם בלי לדעת ללמוד דף גמרא כראוי.
שנים רבות אני לומדת ומלמדת תלמוד ותמיד נדרשת להפריך את המיתוס – לא קשה ללמוד גמרא. בכלל לא קשה, כל עוד אנחנו לא מצטרפות למסע האפולוגטי שתכליתו להראות שהסוגיות התלמודיות לא סותרות את עצמן, ולא פוגעות באמונות הדתיות של הרבנים בני זמננו. מי שמסכימה ללמוד את התלמוד כפשוטו תיתקל בדברים משונים ומפתיעים לרוב, אבל אם היא תסכים לכך, הטקסט יהיה עבורה פשוט להבנה.
וכאן אני מגיעה לאפשרות השנייה, והיא שאתם תעדיפו להתרחק מהכישלון הצפוי ותבחרו שאנחנו, המורות הליברליות, נלמד גמרא בבתי הספר שלנו.
אופס, זה כבר קורה
תרשו לי להפתיע אתכם, יש לימודי תלמוד בבתי הספר הממלכתיים. יש גם תלמידות ותלמידים שנבחנים לבגרות בתלמוד. אלו לימודי בחירה (כך זה עובד אצלנו, לטוב ולרע, יש מידה מסוימת של חופש בחירה). אני מכירה רבות מהמורות והמורים לתלמוד, מקצוע המכונה אצלינו תושב"ע (תורה שבעל פה), אני מכירה את המפקחת, והן מדהימות. ידע, חריפות, אהבת תורה ואהבת התלמידות והתלמידים, כל אלה דרים בכפיפה אחת בתוכניות ובשיעורים בתושב"ע. אני גאה שיש לנו מורות כאלה, אני גאה לעבוד איתן. ואפשר להירגע, לא צריך להכריח אותן ללמד תלמוד; הן עושות את זה באהבה. אם תוסיפו שעות וצוותי הוראה – כולנו נרוויח. אבל בלי כפייה, כן?
אליה וקוץ בה
אם תבחרו באפשרות השנייה, שמורים ומורות מהמערכת הממלכתית ילמדו תלמוד במערכת הממלכתית, תיאלצו להתמודד גם עם התכנים שהם יביאו לשיעורים. הניסיון ארוך השנים ליצור זיהוי בין החברה החרדית לתלמוד הצליח לצערי, והחברה הישראלית נוטה לראות בכם דוברים אותנטיים של התלמוד. אבל בכל פעם שאנו מלמדות תלמוד, צונחת הלסת של הלומדות והלומדים והם מגלים ש"לא כצעקתה".
התלמוד הוא טקסט פרוע, עם קשרים אסוציאטיביים מדליקים ודליקים, תכנים מיניים עזים, כמויות נכבדות של שנאת נשים וגויים ואמונות מדעיות ורפואיות שמתאימות למאות הראשונות לספירה. אנחנו מאמינות שמדובר ביצירה אנושית מרתקת וכך אנחנו מלמדות אותה. אני לא בטוחה שרבני יהדות התורה מעוניינים בקונספט הזה.
רבות הסוגיות, אגדיות וגם הלכתיות, שאתם מצנזרים או מסרסים בשעה שאתם מגישים לתלמידים בישיבות את התלמוד. את התלמוד שאנחנו מגישות לתלמידות שלנו אולי אינכם רוצים לטעום.
אני לא מתאפקת
כשירות ליהדות התורה, אחשוף כאן כמה מהתכנים התלמודיים שאני מביאה איתי כשאני מלמדת את פרשת השבוע, פרשת "וישב". הפרשה עוסקת ב"אחרוּתו" של יוסף, "אחרוּת" שהובילה לשנאה שהובילה למכירתו למצרים. הפסוק השני בפרשה מציף את הנבדלוּת של יוסף: "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו". סימן השאלה הראשון, מני רבים, ביחס לחייו הצעירים של יוסף, הוא מדוע יוסף מתרועע עם בני השפחות ולא עם בני הנשים "המכובדות".
הפסוק התמים אומר "והוא נער את בני..." וחז"ל (אלו שאני אוהבת ללמוד) שואלים: מה משמעות הקביעה שהוא נער עם בני השפחות? אתן כבר יכולות להבין לאן זה הולך, ואתן צודקות: "והוא נער – אלא שהיה עושה מעשה נערות, ממשמש בעיניו מתלה בעקיבו מתקן בשערו". מעשי הנערות של יוסף הם הקפדה על המראה החיצוני שלו. ובחלק מהגרסאות מוסיפים שגם היה אומר על עצמו: "כמה אני נאה ויאה, כמה אני גיבור". הקביעה "עושה מעשה נערות" יכולה להיקרא בשני אופנים: מטפח את עצמו כמו הנערים או כמו הבחורות. בשני המקרים מדובר בגבריות מעוררת עניין.
במסגרת שיעור "פרשת השבוע בראי אגדות חז"ל", הייתי מביאה אגדות נוספות שמתייחסות למורכבות המגדרית של יוסף. לכך הייתי מצרפת את שירה של נורית זרחי "והיא יוסף", וגם כמה מהמערכונים של "היהודים באים" שלכדו היטב את ה"אחרות" שמייצג יוסף. השיעורים האלה היו נותנים כוח לתלמידות ולתלמידים שמסתירים את הזהות המגדרית שלהם והיו מעודדים סובלנות. זה מה שכתוב בתלמוד שאני מכירה, ואם מתאים לכם להגדיל את תקציבי הוראת התלמוד – אני ממש בעד.
רוחמה וייסצילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographerובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר שאלה אותי חברה אנונימית מבית המדרש שלנו: "רוחמה, שאלה קטנה – ותחשבי טוב טוב לפני שאת עונה... האם אי פעם כתבת משהו טוב על היהדות? כלומר יש חמישה חומשי תורה... מיליוני טקסטים. מיליונים. ואת איכשהו לא מצליחה פעם אחת להגיד עליהם משהו טוב. הכול שחור".
יקרה, השתדלתי לחשוב טוב וכדוגמה אביא את הטור האחרון שכתבתי ואליו צירפת את הערתך. אני חושבת שפניתי בדברי אהבה ודאגה לדינה שנאנסה. זה בהחלט לכתוב משהו נכון וטוב, ועדיין לא להעריץ את "הגיבורים הרשמיים" של התרבות. הלב שלי נמצא בשולי המחנה, היכן נמצא הלב שלך?
שבת שלום!
