בבוקר שבת, 7 באוקטובר, הפך קיבוץ כפר עזה לאחד ממוקדי הקרבות הקשים והכואבים ביותר של מתקפת חמאס. כ־250 מחבלים חדרו לקיבוץ, עברו בין השכונות והבתים, רצחו וחטפו תושבים. במשך השעות הראשונות היו אלה חברי כיתת הכוננות שניסו כמעט לבדם לבלום את המתקפה. עד השעה 8:30 כבר נרצחו 37 מחברי הקיבוץ. בסופו של אותו יום ומתקפת הטרור נרצחו 64 מחברי כפר עזה ו־19 נחטפו לרצועת עזה.
מיזם "גל־הד", בהובלת ארגון יד לבנים ובשיתוף FIDF ו־ynet, נולד כדי להנציח את חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במלחמת "חרבות ברזל", ולהביא את סיפוריהם בקולם של בני המשפחה והאנשים שהכירו אותם.
היקף האובדן העצום הופך את מלאכת ההנצחה למסע ארוך שעדיין נמשך: מדי חודש מצטרפים לאתר עוד ועוד סיפורים אישיים וסרטוני הנצחה, בשיתוף המשפחות השכולות.
גם הכתבה שלפניכם אינה יכולה להביא את סיפוריהם של כל מי שנפלו בקרבות בכפר עזה, וגם לא את סיפוריהם של כל חברי הקיבוץ שנרצחו בו. היא מביאה כמה מהסיפורים שכבר תועדו במסגרת המיזם – כחלק מהניסיון לזכור, לצד סיפורו של הקרב, גם את האנשים שהיו שם.
הקיבוץ שנכבש
בשעה 6:29 בבוקר החלה מתקפת חמאס. בתוך זמן קצר חדרו מחבלים לכפר עזה, ובמשך כשעתיים היו חברי כיתת הכוננות הכוח המרכזי שניסה להגן על התושבים. לפי תחקיר צה"ל, 14 מחברי כיתת הכוננות נלחמו לבדם מול כ־250 מחבלים; שבעה מהם נהרגו. עד 8:30, השעה שבה הגיעו כוחות צה"ל ראשונים לקיבוץ, כבר נרצחו 37 תושבים.
בהמשך הגיעו לכפר עזה כוחות מיחידות רבות, ובהן דובדבן, מגלן, סיירת מטכ"ל, צנחנים וכוחות נוספים. הם נלחמו בין הבתים, חילצו תושבים וניסו להשתלט מחדש על חלקי הקיבוץ. אלא שהכאוס היה עצום. לפי תחקיר צה"ל, חלק מהכוחות עזבו אזורים לאחר שסברו כי טוהרו, בזמן שמחבלים עדיין שהו בהם; אחרים המתינו מחוץ לקיבוץ לפקודות. הלחימה בכפר עזה נמשכה גם לאחר 7 באוקטובר.
בתוך הקרבות האלה הגיעו לכפר עזה גם לוחמים שלא היו אמורים להיות שם באותו בוקר. חלקם הוקפצו מבסיסיהם, אחרים יצאו מבתיהם והצטרפו ללחימה. עבור חלק מהם, כפר עזה היה המקום האחרון שאליו הגיעו.
"פנים של שבת קודש": עמיחי יעקב ונינו
סמ"ר עמיחי יעקב ונינו, לוחם ביחידת מגלן, היה בן 22 בנופלו. הוא היה אדם שלכאורה התקיימו בו שני עולמות שונים לחלוטין: לוחם מקצועי ונחוש מצד אחד, ונפש רגישה של תורה, כתיבה ושירה מצד שני.
יד לבנים - עמיחי יעקב ונינו ז"ל - עברית
(צילום ועריכה: אינטרוויזיה הפקות )
אחרי התיכון למד בישיבת אלון מורה ובישיבת ברוכין בשומרון. כשהחליט להתגייס לשירות קרבי משמעותי, התייחס להכנות ברצינות מוחלטת: הוא היה קם ב־4:30 בבוקר כדי להתאמן בדיונות של חולון לקראת הגיבושים, וחוזר בזמן כדי להכין כוס תה לרבו לפני השיעור. עמיחי חלם להגיע לשלדג, אבל כשהתקבל למגלן כתב לעצמו: "זו כרגע השליחות שלי, זה מה שהקדוש ברוך הוא הועיד לי, אז אני שם".
בבוקר שמחת תורה הוקפץ הצוות שלו מג'וליס לכפר עזה. במהלך חילופי אש קשים נפגע מפקד הצוות. עמיחי וחבריו חיפו עליו והצליחו לחסל את המחבל שירה בו, אך במהלך ניסיון הפינוי תחת אש נפגע עמיחי מכדור במותן. החובש שפינה אותו סיפר לאחר מכן להוריו שבעוד פניהם של פצועים אחרים ביטאו פחד, פניו של עמיחי נותרו שלוות ועדינות – "כמו פנים של שבת קודש".
אחרי נפילתו סיפרו חבריו שהיה האוזן הקשבת של הצוות. אחד מהם תיאר כאילו היה לעמיחי "צרור מפתחות" בלתי נראה, שאפשר לו למצוא את הדרך המדויקת לליבו של כל אדם. לצד המחברות הצבאיות המקצועיות שלו נמצאו גם שירים ומכתבים. אמו סיפרה כי לצד הגעגוע העצום, המשפחה מנסה להמשיך בדרך שבה הייתה מאמינה שהיה רוצה: לחיות, לשמוח ולהמשיך לגדל את המשפחה.
"חסרה לנו בנוף": סמדר מור עידן
באותו בוקר הייתה סמדר מור עידן במקום שהיה מרכז חייה מאז ילדותה – כפר עזה. סמדר, עובדת שב"כ בת 38 ואם לשלושה, נולדה וגדלה בקיבוץ. היא נרצחה בביתה במהלך מתקפת המחבלים. אמה שלומית זוכרת ילדה "מקסימה, טובה, טובת לב". סמדר שירתה ב־8200, למדה לימודי המזרח התיכון ובהמשך השתלבה בעבודה ביטחונית חשאית. גם האנשים הקרובים אליה ידעו מעט מאוד על עבודתה. חברה סיפרה כי הייתה סודית מאוד, ובמשפחה התבדחו לפעמים שהיא אינה מבינה בטכנולוגיה – ורק בדיעבד הבינו עד כמה רחוקה הייתה הבדיחה מהמציאות.
רועי וסמדר ז"ל עם ילדיהם מיכאל, עמליה ואביגיל
(צילום: רפרודוקציה: אילנה קוריאל)
אבל לצד העבודה התובענית והחשאית היה עולם נוסף שתפס מקום מרכזי בחייה: המשפחה. את רועי, בן זוגה, הכירה כשעבדה בתחנת הדלק בקיבוץ והוא שירת בנחל עוז. יחד הקימו את ביתם בכפר עזה וגידלו שלושה ילדים.
בני משפחתה מתארים אותה כ"אמא לביאה": זו שהגיעה לימי ההולדת בגן ולמסיבות הסיום, השתתפה במשחקי הורים וילדים והצליחה להיות נוכחת גם לצד העבודה הביטחונית. אחותה לירון ניסחה את החסר שהותירה במילים פשוטות: "היא חסרה. חסרה לנו בנוף".
יד לבנים - סמדר מור עידן ז"ל- עברית
(צילום ועריכה: אינטרוויזיה הפקות )
מי שהגיעו להילחם
עמיחי לא היה הלוחם היחיד שהגיע באותו בוקר לכפר עזה ולא שב ממנו. בין הכוחות שנכנסו לקיבוץ היו לוחמים ומפקדים מיחידות שונות, שחלקם נלחמו במשך שעות בין הבתים ובניסיונות לחלץ תושבים. רס"ל אמיר פישר, בן 22, לוחם בחטיבת הקומנדו, היה כדורגלן מחונן שגדל במשך שנים מחוץ לישראל וחלם על קריירה מקצוענית. הוא בחר לחזור לישראל ולהתגייס לשירות קרבי. ב־7 באוקטובר לחם בכפר עזה, פגע במחבלים באזור הכניסה לקיבוץ ונפל במארב במהלך טיהור בתים.
רס"ל יוסף מלאכי גדליה, בן 22, לוחם דובדבן, יצא בבוקר המתקפה להילחם והגיע לכפר עזה. במהלך הקרב השתתף בחילוץ פצועים ותושבים ונפל בשכונת הצעירים. סיפור גבורתו הפך מאז גם לסיפור על הערכים שהותיר אחריו – אהבת הארץ, צניעות והאמונה ביכולת לגשת לאחר בלב פתוח.
יד לבנים - יוסף מלאכי גדליה ז"ל - עברית
(צילום ועריכה: אינטרוויזיה הפקות )
רס"ן טל גרושקה, בן 26, מפקד בחטיבת הנח"ל, נפל ב־7 באוקטובר בקרב באזור כפר עזה. חבריו וחייליו זוכרים לצד המפקד גם אדם שאהב מוזיקה ואנשים, ומי שנהג לבקש מחייליו לפני יציאה הביתה להתקשר לסבא ולסבתא ולאחל להם שבת שלום.
יד לבנים - טל גרושקה ז"ל - עברית
(צילום ועריכה: אינטרוויזיה הפקות )
סרן רועי נהרי, קצין בצנחנים, נפצע אנושות בקרבות החילוץ וההגנה בכפר עזה ונפטר מפצעיו ב־9 באוקטובר. הוא היה בן 23. גם לאחר מותו המשיך להציל חיים: משפחתו כיבדה את רצונו לתרום איברים, וחמישה בני אדם קיבלו את איבריו.
יד לבנים - רועי נהרי ז"ל - עברית
(צילום ועריכה: אינטרוויזיה הפקות )
לזכור את האנשים שהיו שם
סיפורו של כפר עזה נכתב במספרים שקשה לתפוס: כ־250 מחבלים, 64 מחברי הקיבוץ שנרצחו, 19 שנחטפו, בתים שנשרפו וקהילה שלמה שחייה השתנו בתוך שעות. אבל מאחורי המספרים נמצאים האנשים – התושבים שניסו להגן על משפחותיהם, חברי כיתת הכוננות שיצאו להילחם כמעט לבדם והלוחמים שהגיעו אל הקיבוץ ונכנסו לקרבות בין הבתים. ynet
אלה אינם סיפוריהם של כל מי שנרצחו או נפלו בכפר עזה. מיזם "גל־הד" ממשיך לתעד ולהעלות מדי חודש עוד ועוד סיפורי חיים וסרטוני הנצחה, כדי לתת, ככל שניתן, שם, פנים וקול לכל אחד ואחת מהם.
שלוש שנים אחרי אותו בוקר, החזרה לכפר עזה היא לא רק חזרה אל אחד המקומות שספגו את המכה הקשה ביותר ב־7 באוקטובר. היא גם חזרה אל האנשים שהיו שם – אל מי שחיו בקיבוץ, אל מי שיצאו להגן עליו ואל מי שהגיעו אליו כדי להציל אחרים ולא שבו הביתה.
הפרויקט הוא חלק ממיזם הווידאו "גל־הד" להנצחת חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במהלך מלחמת "חרבות ברזל", בהובלת ארגון יד לבנים ובשיתוף FIDF ו־ynet. האתר מזמין את הגולשים להכיר את סיפוריהם האישיים של החללות והחללים, לשתף ולהוסיף זיכרונות אישיים. לאורך השנה ממשיכים להתווסף אליו סרטוני הנצחה וסיפורים נוספים, בשיתוף המשפחות השכולות.
