בשיתוף מזרחי טפחות
מסירים את הכפפות, פרק 4- המפגש של שיר טרן עם "סיירת החרם"
(צילום: ירון שרון )
סיפור החרם הקשה שחוותה אופק ראשון הגיע כמעט לכל בית בישראל. מדינה שלמה ליוותה את הילדה מראשון לציון, שסבלה מחרם ובידוד חברתי מתמשך במשך שש שנים, בחרה לא לשתוק וחשפה את הדמעות והכאב מול המצלמות. יחד עם תוכנית "הצינור" הקימה את "סיירת החרם" – מערך סיוע לילדים מוחרמים, שמעניק מעטפת תומכת ומציל נפשות. כהוקרה על פועלה ראשון זכתה להשיא משואה ביום העצמאות, וסיפור חייה אף הפך להצגת יחיד בשם "מעבר לאופק", שרצה בפני בני נוער בכל רחבי הארץ.
כיום, אופק כבר לא צועדת לבד. היא ממשיכה להפעיל את סיירת החרם כתפיסת עולם ושליחות משפחתית יחד עם אחותה חן ואחייניתה ליה. במסגרת הפרק הרביעי והחותם של פרויקט "מסירים את הכפפות" – נפגשו השלוש באולם התיאטרון לשיחה חשופה עם יוצרת התוכן וכוכבת הרשת שיר טרן. טרן, המובילה שיח על דימוי גוף חיובי וקבלה, מתמודדת בעצמה מדי יום עם תגובות שנאה קשות ברשתות החברתיות, ובחרה להישיר מבט, להציף את הנושא ולהשתמש בכוח של הרשת כדי להוות דוגמה ולחזק אחרים.
שלוש דורות של שליחות
חן ראשון, אחותה הגדולה של אופק, סיפרה על תחושת האשמה שמלווה את המשפחה מאז הימים האפלים שבהם אחותה הקטנה סבלה מחרם קשה. "כמשפחה היינו בחוסר אונים כזה גדול. ואז פתאום התחלנו להבין שוואלה, מדובר במכת מדינה". משחזרת חן בכאב. למשמע הדברים, אופק דומעת ונשברת. הזיכרונות הקשים מהסבל הפיזי והנפשי מציפים אותה מחדש. "זה קשה בתור ילדה, זה קשה", מסבירה אופק תוך כדי דמעות. "אני מדברת על זה בהרצאות בלי בעיה, אבל פתאום כשאחותי פה לידי ושומעים את זה מהצד שלה...".
חן ממשיכה ומסבירה כיצד הצלקת המשפחתית הפכה לדחף פנימי לעזור לאחרים: "כשאת נמצאת במקום שכל כך אין בו למי לפנות, את מרגישה הרבה אשמה. לא הצלחנו להציל את אחותי, וההורים שלי לא הצליחו להציל את הבת שלהם. הם עד היום מרגישים את הצורך לבקש ממנה סליחה. היום, בגלל כל מה שחווינו איתה, אני פשוט לא יכולה לסרב לעזור למישהו שמבקש. אני חייבת".
"הצלתם, אחותי, הצלתם", משיבה לה אופק, ומשתפת: "שואלים אותי בהרצאות איך לא קשה לי לספר כל הזמן את הסיפור שלי ולהיזכר בזה. אני עונה שזה קשה. הטראומה חקוקה אצלי לנצח. אז אני מוכנה לעשות את זה עוד אלף פעם, לזרוק את עצמי מתחת לגלגלים – רק כדי לחסוך את זה ממישהו אחר".
המפגש של שיר טרן ו"סיירת החרם"
(צילום: ירון שרון)
הדור שגדל לתוך השינוי
"אני מקבלת המון המון תגובות שנאה ברשת – אם זה תגובות על איך שאני נראית, ואם זה על איך שאני מתנהלת או בוחרת לחיות את החיים שלי", מספרת שיר. "בהתחלה הייתי נפגעת ולוקחת ללב. אבל תמיד אמרתי לעצמי שאם אתמודד עם זה בחוזקה, אחרים יוכלו לראות ולקחת דוגמה. כשהתחלתי להפיץ את זה ולהישיר מבט, העולם נתן פידבק חיובי והבנתי שאני עושה משהו נכון. מה שמשותף לכולנו כאן הוא שנתקלנו בקושי מול הסביבה, ודווקא מתוך הקושי צמחנו כדי להשפיע".
הנציגה הצעירה ביותר במשפחה תית היא ליה, האחיינית הצעירה, שגדלה לתוך מציאות שבה המאבק בחרם ובאלימות הוא חלק מזהות המשפחה. חן מספרת בהתרגשות על מקרה שבו צפו יחד בסרטון על יובל, ילדה שסבלה מחרם קשה בכיתתה: "זה כל כך נגע בליה, שהיא פשוט אמרה לי: 'אמא, אני רוצה להכיר לה את החברות שלי, תביאו אותה לכיתה שלי'". ליה מתארת את רגע המפגש במתקני המשחקים: "זה היה מאוד מרגש. כל החברות התחברו מאחורי המגלשה. דיברתי איתה, הרגעתי אותה, צעקתי לבנות לבוא, ופתאום ראיתי אותה שמחה כזאת".
שיר טרן
(צילום: ירון שרון)
"אתן השראה בלתי נתפסת.״ סיכמה טרן את המפגש. ״זה להציל את הנפש של בן אדם, זה ממש להציל חיים. אתם ממש כולכם במלחמה הטובה הזאת, מלחמה שהיא נחוצה וחשובה כל כך". החיבור הזה מוכיח שהשינוי החברתי הכי עמוק מתחיל לפעמים פשוט בלהקשיב. מי שהחליט לפתוח את הלב ולהיות השותף המרכזי שמאפשר לצעקה הזו להישמע הוא בנק מזרחי טפחות. בבנק בחרו לא לעמוד מהצד, אלא להוביל את היוזמה מתוך רצון עמוק ואמיתי לחבק את בני הנוער, להעניק להם רוח גבית חזקה ולהזכיר להם - ולהורים בבית — שהם אף פעם לא לבד במערכה.
ב-27.7.26 פרויקט "מסירים את הכפפות" הגיע לשיא באירוע ענק בנמל תל אביב בהשתתפות מאות בני נוער, אמנים, משפיענים ואנשי חינוך, צפו
פספסתם את הפרקים הקודמים?
בשיתוף מזרחי טפחות
