לפני חודשיים ביקש ממני חברי מיקי שטראוס, שהקפדתי לקרוא לו "מיכאל" או "החלבן", להצטרף אליו למה שהיה מכנה "הסירה" - היאכטה הפרטית שלו שעגנה באחד מחופי יוון לחופשה של עשרה ימים. "לחוץ כאן", אמר האיש תאב החיים, "ההפלגה בים תעניק לנו שלווה".
מיכאל טס ליוון בלעדיי, אל אחת משלוש אהבותיו הגדולות: הים. הוא נמנה על הקבוצה הראשונה של מדריכים להפעלת ספינות בחיל הים לאחר הקמת המדינה, ותמיד מצא מרגוע על הגלים.
אהבה אחרת הייתה כמובן לילדיו - עופרה, עירית ועדי - ולשנים עשר נכדיו. הוא דיבר בחיבה ענקית על פועלם של השלושה, התגאה בכלתו הרופאה ומנה את העיסוק של כל אחד מנכדיו. וכל זאת לצד התמסרותו הטוטלית לפיתוח, מה שנהגתי להקניט אותו בשיחותינו - "המחלבות".
התוודעתי למיכאל לפני שנים אחדות בבית הקפה "בוקה" ברחוב יהודה המכבי בתל אביב. עם השנים הפכנו לפרלמנט ישראלי שחברו אליו ר.ק. - מפקד יחידת צוללות לשעבר שאביו למד בבית הספר עם מיכאל - וע.ש. שאביו הועסק באחד המפעלים ששייכים לאימפריה של שטראוס. טווח הגילאים של הפרלמנט נע בין משתתפים בשנות השלושים לחייהם עד למיכאל, הסניור בן ה-86.
בתקופת הסגר הראשון נפגשנו בביתו בתל אביב. הוא סיפר לי בגאווה שקיבל החלטה אסטרטגית להשאיר את אלפי העובדים במפעלים ולא להוציא אפילו עובד אחד לחל"ת.
שטראוס לא ביקש לעצמו הכרה או כיבודים, הוא היה אדם של נתינה מוחלטת. מערכת החינוך בעכו זכתה לפני שנים אחדות בפרס החינוך הארצי על פיתוח החינוך המוסיקלי של אלפי תלמידים בעיר. נכחתי בשיחות טלפון שקיים שטראוס בחודשים האחרונים בניסיון לגייס תרומות מעבר למענקים שלו, כדי להמשיך הפעילות החינוכית בעיר.
אני יכול להעיד שלא זיהיתי בעשייתו שום טריקים ושום שטיקים. הוא לא חיפש קשרים ולא היה מוכן לרצות איש. הכול בניקיון כפיים. הוא הגיע לפסגות לא מוכרות אצלנו תוך כדי עבודה קשה, בלתי מתפשרת, כפי שחונך בבית הוריו.
אהבתי את מיכאל וליוויתי אותו ברגעים מכמירי לב כשהיה משוחח בטלפון עם עופרה, עם עירית ועם הבן עדי. המילה "מוּטי" - כינוי חיבה לאמא בגרמנית - עלתה בכל שיחה, כמו גם התכנון והציפייה לחזור ולהיפגש בארוחות הערב המשפחתיות.
בימים האחרונים לחייו שכב מיכאל בדיוק באותה מיטה ש"התכבדתי" לשהות בה בתקופה האחרונה, בבית החולים אסותא.
מיכאל, אקרא לך שורות אחדות משירו של יהודה עמיחי, "הגוף הוא הסיבה לאהבה":
"הגוף הוא הסיבה לאהבה.
אחר כך הוא המבצר השומר עליה...
אבל כשהגוף מת, האהבה יוצאת חופשית מתוכו,
ובשפע גדול".
מיכאל, נוח בשלום בנמל שאליו רצית להגיע. ושתדע - אוהבים אותך כפי שאהבת.
