גאדג'טים להורים: המצאות קטנות אבל גדולות

מודד חום שלא נוגע בילד, בריכה במקום אמבט לתינוק, מגבת שנקשרת על אבא וחצאית-תיק לאמא הטרייה. ליאת לוי-קופלמן עם מגוון מוצרים להורים שאם הם לא היו - מישהו היה צריך להמציא אותם

ליאת לוי-קופלמן עודכן: 18.06.07, 08:20

ביום חמישי שעבר, לא מספיק שחטפתי דיכאון בגלל היומולדת שלי שהגיע כל כך מהר והזכיר לי כמה הזמן טס כשנהנים, הוא גם אותת לי באכזריות שאני לא נעשית צעירה יותר.

באותו בוקר זינקתי מהמיטה, מצפה לבלונים ושלטים (שיזכירו לי כמה הזדקנתי, פלוס כמה לבבות עקומים) ואולי איזו עוגה במקרר (שוקולד לבן. וחלבה. תודה). במקום זה מצאתי בעל אחד שרוע על הספה בסלון עם שובל רוק שבצבץ מקצה הפה שלו והגיע עד לרצפה. אחלה, היומולדת התחיל ברגל ימין, נאנחתי.

וכאילו זה לא הספיק, נזכרתי שיש לנו היום תור לטיפת חלב לחיסון 4 חודשים. ייפי! מישו מכיר דרך יותר כייפית לחגוג יומולדת?

בוקר של כיף

בינתיים הגור-אדם קם כולו חיוכים. נו טוב, מישהו שמח היום, חשבתי תוך כדי שאני מחפשת במקרר את העוגת יומולדת שהיה לי ברור שלא אמצא. נחרתי בעצבים להוא ששרוע שם בסלון והדלקתי את "חדשות ערוץ הבידור" על פול ווליום. "לפאריס כאילו מה זה קשה וכל זה בכלא", צווחה השדרנית. מגיע לו לבעלולון שהדיווח על בועת האוויר הבלונדינית הזו ייכנס לו לחלום.

רק אחרי הדיווח הישיר וקורע הלב ממוסד הגמילה שם מאושפזת לינזדי לוהאן הואיל ההוא להתעורר סוף סוף.

לא אלאה אתכם בפרטים, אבל אחרי הדרמה שהבאתי שם בסלון (ואחרי שהשכנים ממול ביקשו הדרן) - על היחס שלא קיבלתי בבוקר הכה חשוב הזה בחיים שלי, הביא לי המר-בחור תשובה מוחצת שסתמה לי את הפה בערך עד הצהריים.

מתברר שהבעל המושי-מושלם תכנן את ההפתעה כל כך בקפידה ועבד עליה כל כך הרבה זמן עד שהוא פשוט נרדם מעייפות בסלון. תוך כדי שהוא מסביר את עצמו הוא הסיר נייר שנדבק לו ללחי מהרוק של הלילה שהפך להיות ברכה מרגשת...

אחר כך הוא ניער את הבגדים שנרדם בהם, שאראה שיוצאים משם מלא בלונים שהחביא ולא הספיק לנפח. היה לי כל כך לא נעים עד שעזבתי את עניין העוגה (אל דאגה, זה בא לו בהפוכה בערב).

האירוע המרכזי

בינתיים התארגנו לאירוע המרכזי של היום – החיסון. נכון שזה אותו חיסון שהגוזלון קיבל בגיל חודשיים, ונכון שאז אפילו לא פיתח חום, אבל הלו, בפולניה, כמו בפולניה, אם אפשר להילחץ ממשהו – אז למה לבזבז את זה? כל הצהריים הסתובבתי על קוצים ודיברתי עם ההוא שם למעלה שתודה, אבל אני לא צריכה כלום ליומולדת (חוץ מגיפט כארד של "זארה") והעיקר שהקטן יהיה בריא ושיעבור את החיסון בשלום.

שעת השין הגיעה. אחרי ששיגעתי את האחות והכרחתי אותה להראות לי את מדבקת התאריך שעל החיסון, הסכמתי שתדקור את הקטן. אבל מה זה בעדינות, הזהרתי אותה... "שימי לב שלא יעלה לו החום", היא הסבירה לי אחרי שדקרה את האפרוח (שאפילו לא התייחס לזריקה ורק חיכה שידחפו לו כבר איזה ציצי לפה). טוב. זה בערך מה שהייתי צריכה לשמוע כדי להיות לחוצה כל היום – חום!

במהלך היום היה מאוד פשוט לעקוב. גם כשצחק והתנהג כרגיל מדדתי לו מדי כמה שעות את החום, רק כדי להיות רגועה. אבל אז הגיע הלילה. קצת אחרי שהוא נרדם התכופפתי לתת לו בוסה על הלחי.

"הוא נראה לי קצת חם", ייללתי לבעל. "טוב, לא נעיר אותו ונדחוף לו מדחום לטוסיק רק כי את מדמיינת שהוא קצת חם", ניסה האיש להרגיע. "נראה לך שאני אהיה שקטה כל עוד אני לא בטוחה שאין לו חום?", נזפתי בו ורצתי להתקשר להתלונן לחברה.

יש פטנט מעולה

"יש לי פתרון מושלם בשבילך", היא הרגיעה מיד. " כן, כן, שאני אקח כדור הרגעה...", הקדמתי אותה. "האמת שזה לא היה מזיק לך", היא הסכימה איתי. "אבל יש פטנט מעולה בדיוק בשביל מקרים כאלו: מד חום ללא מגע. אפשר למדוד חום לתינוקות ישנים בלי בכלל לגעת בהם!".

טוב, כמעט התעלפתי מהתרגשות כששמעתי את הדברים. גם כי אני חולה על גאדג'טים וגם כי יש לי דרך לבדוק לינוקא שלי חום בלי להציק לו.

אצתי רצתי ואת המדחום רכשתי. חום מדדתי (נגמרו לי החרוזים) ו... הכול היה בסדר. אבל המחשבה ששם בחוץ מסתובבים להם פטנטים מופלאים שיכולים להקל על החיים, הטרידה את מנוחתי ושמתי לעצמי מטרה – להפיץ את ידיעותיי ברבים וגם לשמוע מאחרים.

גלשתי באתרים, הפעלתי אנשים ושלחתי אימיילים לכל מי שאני מכירה. תשובות מקסימות קיבלתי מגולשי פורומים, מחברים מנוסים ומחברים של חברים ששמעו על המשימה. אז (טדאאאםםם) קבלו את רשימת הפטנטים לקטנטנים שלכם, שאולי היא לא מושלמת, אבל יש בה רעיונות שיכולים להקל (ולא במעט) על החיים. הרשימה נמצאת כאן וגם במסגרת.

• ליאת לוי-קופלמן היא עורכת המגזין GO, נשואה ואמא לתינוק.

הטור הקודם בסדרה:

תראו מה קיבלתי לברית, או: למה לא הבאתם צ'ק?