שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    רומיאו, אביר חלומותיי שבא מחסידות אחרת

    "רומיאו ויוליה ביידיש" מציג סיפור אהבה בלתי אפשרי של חסיד סאטמר וחב"דניקית. אך העלילה הבדיונית מתגמדת מול סיפורם של השחקנים - חסידים שחזרו בשאלה ומספרים על עזיבת הקהילה, ההידרדרות לפשע וסמים, והחיים שהוסתרו מהם

    רומיאו פגש את יוליה בטיש של חג פורים. היא התחפשה למלכת אסתר, והוא היה אברך עם מסכה. העובדה שהוא חסיד סאטמר והיא בת למשפחה חב"דניקית לא מנעה מהם להתאהב ולהרעיף אחד על השני מילות אהבה ביידיש קולחת, למורת רוחן של משפחותיהם. זו העלילה המגוירת של הרומן המפורסם של שייקספיר, אבל לא פחות מעניינת ממנה היא המציאות של חיי השחקנים.

     

     עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    "רומיאו ויוליה ביידיש", סרטה של איב אננברג, הוא בעצם דוקו מתוחכם שמציג את הניסיונות המציאותיים של הבימאית לתרגם ליידיש את היצירה השייקספירית המפורסמת, שבמקביל גם מציג את סיפורם של המתרגמים, שהפכו לשחקנים - חסידי סאטמר שחזרו בשאלה והידרדרו לפשע וסמים. הסרט מוצג לראשונה בארץ במסגרת פסיטבל הקולנוע היהודי הבינלאומי "העין היהודית", שנפתח באשקלון ויימשך עד 21 בנובמבר.

     

    החסידות קובעת את השידוך

    לייזר וייס, שמשחק את אהרון (המקבילה היהודית לרומיאו), הוא בחור יהודי ממונסי, שעד גיל היה 15 חסיד סאטמר. הוא נזרק מהישיבה כי נתפס מעשן סיגריה - והחליט שאם כבר אז כבר - וזרק את עצמו מהכל. הוא חי ברחוב, בלי אלוהים, בלי גרוש על הנשמה ובלי שפה מדוברת. לפני כמה שנים פגש במקרה את אננברג, שחיפשה אנשים שיעזרו לה לתרגם את המחזה.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    תוך כדי עבודת התרגום, התוודעה הבימאית לסיפור חייהם של חבורת המתרגמים שלה, והתסריט שעליו עמלה הפך את וייס לגיבור כפול: מצד אחד הוא רומיאו חיוור וצנום, עוטה משקפי קרן עבות וחסר סקס-אפיל לחלוטין (שבכל זאת מצליח להקסים בת של משפחה חב"דניקית מכובדת), ומצד שני הוא לייזר חיוור וצנום, שגר במיני-ואן במגרש חניה ורק רוצה להרגיש נורמלי.

      

    "חצי שנה לקח לנו לתרגם את ההצגה ליידיש" אומר וייס, היום מפיק ותסריטאי בעצמו. "לפני כן, לא הכרתי את הסיפור של רומיאו ויוליה. לא לומדים את זה אצלנו. רק כשהתחלנו להבין את הסיפור, היה קל יותר לתרגם אותו. אנחנו לא היינו קבוצת מתרגמים מקצועית, אבל איב הייתה מאוד סבלנית כלפינו.

     

    "אני חושב שהסיפור שתרגמנו הוא סיפור עצוב. הבנתי שיש הרבה סיפורים כאלה על בחור ובחורה שמתאהבים ולא יכולים להתחתן. זה יכול להיות בין סאטמר וחב"ד, או יותר גרוע - בין סאטמר ומשפחה ציונית. הבעיה היא שלא בוחנים האם הבחור טוב או לא, אלא האם החסידות שלו טובה".

     

    פשעים ועבירות

    וייס עצמו נולד בחסידות טובה, אבל לא טובה עבורו. "מאז ומתמיד היה לי קשה עם זה שאחרים אומרים לי מה לעשות", הוא מספר. "לא קיבלתי חינוך אמיתי ולא לימדו אותי שום דבר חוץ מתורה. הרגשתי שמבודדים אותי. בסאטמר רוצים שלא יהיה לך קשר לעולם ולכן מלמדים אותך לדבר רק יידיש - כך לא תוכל לגלוש במחשב, לא תוכל לדבר עם אנשים ברחוב, ולא תוכל

    לקרוא כלום חוץ ממה שהם מרשים לך. בחור חסידי קם בשש בבוקר והולך ללמוד בישיבה עד תשע בלילה, חוץ מזה הוא לא עושה שום דבר.

     

    "בעיניי זה מצב בלתי אפשרי לנער. הם עושים משהו בניגוד לטבע האנושי. הבילויים שיש לך מחוץ לעולם הישיבה זה רק הטישים שהרבי מארגן, או אירועים דתיים אחרים. אין שום פעילות ספורט מותרת, הישיבה לא נותנת לך גם לצאת להפסקה לשחק כדורגל".

     

    לדברי וייס, במשפחתו 12 אחים, והוא חש שאין לו מקום. "בסאטמר חושבים 'יש לנו מספיק ילדים, כך שאם שניים מתפקרים זה לא נורא - נשארו לנו עשרה'", הוא מסביר על הלך הרוח. "הם לא מבינים שלאלוהים לא איכפת שתהיה להם השכלה, שזה לא נגד חוקי התורה. הבעיה שלי היא שאני אוהב אמנות ומוזיקה, ואין את זה בחסידות סאטמר. אין ציור, אין חשיבה, יש רק אמת אחת ורק דרך אחת".

     

    כשוייס הבין שהדרך האחת היא לא דרכו, הוא מצא את עצמו בדרך אחרת - החוצה. הוא מספר שלאחר שעזב את הבית, החיים לא האירו לו פנים. הוא לא ידע אנגלית, התקלח במקווה וניסה למצוא עבודה. אבל כשאין שפה - גם זה לא מצליח כל-כך, והוא וחבריו מצאו את עצמם עושים "דברים שהמדינה לא אוהבת", כלשונו. 

     

    "לא אוהבת" זה כינוי נעים למדי לדברים לא-חוקיים. וייס וחבריו, כפי שמוצג גם בסרט, עשו תרגילי עוקץ עם צ'קים, רמאויות קטנות בשדות תעופה וגם דברים גרועים יותר, שמיד נגיע אליהם. באחת הסצינות המתרגמים של אננברג גונבים לה את כרטיס האשראי ושוכרים לעצמם חדר במלון יוקרה. הדבר מתגלה לה כשמחברת האשראי מדווחים לה על חשבון בסך 20 אלף דולר. וייס מרגיע שזוהי סצינה בדיונית, אבל שדברים דומים הם כן עשו לאחרים ("הייתי צריך כסף ומהר ולכן עשיתי דברים לא חוקיים", הוא מסנגר על עצמו).

     

    בחדר התרגום (צילום מתוך הסרט) ()
    בחדר התרגום (צילום מתוך הסרט)

      

    עיסוק צדדי נוסף שיש לחסידים לשעבר זה סמים. לוייס יש הסבר: "הרבה חבר'ה שעוזבים את החסידות מתחילים לקחת סמים פשוט כי אין להם כלום - לא השכלה, לא שפה, לא ידע בסיסי, וזה יוצר בעיה מאוד גדולה. קשה להם להיכנס לעולם האמיתי אז הם מתחילים עם הסמים, בלי בכלל לדעת מה זה. הרבה חברים שלי מתו מזה. אני עובד עכשיו עם איב על סרט דוקומנטרי שמתעד בחורים כמוני שעזבו את חסידות. הסרט מראה מה קורה כשלוקחים סמים, כדי שבחורים שעושים את זה יבינו לאן זה יכול להוביל, וגם כדי להראות להם שהם לא לבד".

     

    בדד אלך

    הבדידות היא אחת הבעיות של חסיד שעוזב את הבית והקהילה שלו, ובסרט רואים את החסידים לשעבר יוצרים לעצמם קהילה חדשה של חילונים דוברי יידיש. "באמריקה יש לי הרבה חברים שגדלו איתי יחד, והיום אנחנו כבר לא דתיים", מספר וייס. "אנחנו עושים שבתות ביחד, נפגשים ומנגנים בגיטרה שירים חסידיים. אני חושב שלקחנו מהבית שלנו את הדברים היפים והשארנו אצלם את כל מה שלא מתאים לנו, כך שבעצם יש לנו חסידות חדשה"

     

    החסידות החדשה של וייס, יש לציין, לא התחברה מיד לרומיאו המאוהב, כי מהמקום שממנו הם באים אין רומנטיקה. לחסידים לשעבר לקח זמן להבין מה זאת אהבה. "בחסידות, בחור בן 17 שלא יכול להישאר ללמוד מוצאים לו שידוך", הוא מסביר, "לאיש לא איכפת שאותו נער בכלל לא יודע מה זו אישה. הם בודקים רק אם אבא שלה בסדר ואם האחים שלה בסדר וזה מספק אותם. הם לא חושבים מה טוב לבחור או לגברת. הם נותנים להם להיפגש לעשר דקות ואז שואלים אותו כן או לא, וזה כשכבר כל המשפחות של שני הצדדים נמצאות שם, אז איך הוא יכול להגיד לא? חסידים לא גדלים בחברה מעורבת, אפילו עם אחותי בקושי דיברתי. אין שום תקשורת, בטח שלא מגע. אני לא ידעתי איך לדבר עם בחורה. יש לי חברים שהתחתנו בלי לדעת מה עושים עם אישה".

     

    הסרט מציג חוזרים בשאלה אמריקאים, אתה חושב שיש הבדל בינכם לחסידים חוזרים בשאלה בישראל?

     

    "אני חושב שבאמריקה יותר קל לחוזרים בשאלה כי יש להם יותר אופציות. בחור ממאה שערים שרוצה לעזוב, אין לו לרוב עם מי ללכת או לאן ללכת. וכמעט שאין לו עם מי לדבר. רק בקבוצה שלנו יש כ-300 חוזרים בשאלה, ואני מעריך שיש עוד קבוצות כאלה. אבל היתרון שיש בארץ הוא שפה אנשים יותר בטוחים בעצמם. אני פוגש חסידים שלא סגורים על הדת, אבל הם לא חסרי ביטחון כמו בחורים בארצות הברית, יש להם יותר שמחה בעיניים".

     

    רואים אותך בסרט מנסה להתקשר הביתה. אתה בקשר עם ההורים שלך?

     

    "בהתחלה לא הייתי איתם בקשר. גזזתי את הפאות והיה להם קשה להבין מי אני. עשיתי עבודה עצמית כדי שנוכל להיות בקשר. אני כמעט לא
    מבקר אותם כי יש לי שיער ארוך וזה לא מקובל שם אבל אנחנו מדברים הרבה בטלפון".

     

    הם יודעים ששיחקת בסרט?

     

    "אמרתי להם, אבל הם לא מבינים מה זה. אין להם מחשב או איטנרנט, הם לא מכירים סרטים. השתדלתי להסביר לאמא שלי, אבל אני לא חושב שהיא הבינה מה זה בדיוק"

     

    היום כשאתה כבר לא קשור לחסידות סאטמר ושולט באנגלית, באיזו שפה אתה מעדיף לדבר?

     

    "נראה לי שיידיש תמיד תהיה טבעית יותר עבורי".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים