שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הכנסת זה לא מקום לנשים חרדיות
    הנשים החרדיות מוותרות על הכבוד המדומה של כניסה לחיים הפוליטיים האגרסיביים. לעיסוק בפוליטיקה יש מחיר, והוא גבוה במיוחד כשמדובר בנשים. לא מדובר באפליה וגם לא בהדרה, אלא בבחירה - לטובת גידול ילדים בבריאות נפשית, וחיי משפחה תקינים
    בשבועות האחרונים אני חשה מועקה גדולה. שוב ושוב אני נשאלת, במסגרת הרצאות שאני מוסרת, לדעתי על קמפיין החרדיות הלא-נבחרות-לא-בוחרות. מועקה, כי הן מתעלמות מקולן של רבבות נשים חרדיות, ובוחרות להכפיש מגזר שלם שאותו הן מתיימרות לייצג.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    עם זאת, אני לא אוהבת את הביקורת שנמתחת על הנשים הללו בנוגע ל"רמתן הרוחנית". זו לא הדרך, ולא המקום. זה נוגד את גישתו של הרבי מלובביץ' שהתכתב רבות עם אנשי רוח ועיתונאים - גם כאלה שלא נחשדו באהדה למגזר - וידע תמיד למצוא ולעורר את הנקודה הפנימית שלהם, כדי לחבר אותה לאמת.

     

    עוד בערוץ היהדות - קראו:

     

    אבל אני מבקשת להתמקד בבעיה העיקרית שאיתה יש להתמודד, והיא הקריאה שלא לבחור. בואו נניח שתהיינה נשים ראויות עם מטען של עשייה מבורכת מאחוריהן, בעלות השפעה על פי אמות המידה של ההלכה, שכבר חיתנו את ילדיהן ויש להן זמן לעסקנות. נגיד, עדינה בר-שלום (לא יקרה בקדנציה זו, אבל לשם הוויכוח). ובואו נניח שגדולי התורה של המפלגות החרדיות יחליטו שהזמן אינו בשל להצבתה ברשימה. מה אז? עדיין נלך עם הסיסמה "לא בוחרות"?

     

    מאז הקמת המדינה קראו גדולי ישראל להצביע ולהשפיע, מתוך הבנה שכל קול נחשב, ולעיתים גם גורלי. אנחנו לא חיים בשווייץ. המאבק הוא על צביונה היהודי של המדינה. כל קול מתורגם בסופו של יום לחינוך, שבת, כשרות, גיור כהלכה שלמות התורה והארץ - ועוד נושאים בוערים שבנפשנו הם.

     

    הפוליטיקה היא זירת גלדיאטורים מדממת

    אם אכן נשים אלו פועלות מתוך מניעים טהורים של דאגה ואחריות למגזר, זו העת להטות שכם ולהירתם יחד להצלחה כוללת בבחירות.

    ואם אכן הן חשות ניצחון על הקמת מועצה נשית בראשות עדינה בר-שלום זה הזמן בדיוק להחליף קמפיין ולהסתער על המשימה ולדאוג שאף קול נשי חרדי לא ילך לאיבוד. את הדיון בסוגיה החשובה של נשים נבחרות כן-או-לא, נותיר להזדמנות אחרת.

     

    העולם הפוליטי הוא עולם אגרסיבי שבו דורכים אחד על השני ורומסים באכזריות, ללא רגשות. זו המציאות - ושום סיפורי "פוליטיקה חדשה" לא ישנו זאת. כך היה מימות עולם, מאתונה ורומא עובר ללונדון וירושלים. אלה הם מאפייניה של הפוליטיקה מעצם הווייתה. האם אנחנו צריכות לשאוף שנשים חרדיות תידחפנה בכוח לזירת הגלדיאטורים המדממת הזו?

     

    אם יש מישהי שמוכנה למקם את עצמה במרכז הזירה, בבקשה. תתכבד ותעשה זאת בשם עצמה, בכוחות עצמה ומבלי לכרוך עמה את כל הנשים החרדיות ה"מקופחות" וה"אומללות".

     

    זו לא אפליה, זו בחירה

    עובדתית, מרבית הנשים החרדיות היו מוותרות על הכבוד המדומה הזה, מתוך הבנה והכרה בייחודיותן כמלקטות. מתוך הכרה בתפקידן כ"לב" של המשפחה, של הזוגיות, של העם וכן הלאה. לעיסוק בפוליטיקה יש מחיר, והוא גבוה במיוחד כשמדובר בנשים. כולנו שמענו השבוע את הסליחה שביקשה השרה לימור לבנת מילדיה על כך שלא הייתה איתם כשגדלו, משום שהייתה מכורה לפוליטיקה.

     

    החברה החרדית רואה דברים בצורה אחרת, וזו זכותה. הטענה כאילו המפלגות החרדיות אינן מקבלות נשים, צריכה להיבדק מתוך התבוננות במכלול המאפיינים של החברה החרדית. כאשר מבודדים אותה מהקונטקסט, היא נשמעת חשוכה ובלתי מתקבלת על הדעת. היא נדמית כ"אפליה על רקע מגדרי" שנוגדת ערכי יסוד בחברה החילונית.

     

    אבל בחינה מעמיקה של החיים החרדיים, תלמד שממש לא מדובר באפליה, אלא בבחירה. נשים חרדיות "מוותרות" על כיסא בכנסת למען מטרה חשובה בהרבה: גידול ילדים בבריאות נפשית, חיי משפחה תקינים, אחוז גירושים נמוך וכן הלאה. זו לא הדרה, זו בחירה.

     

    אני מסתכלת על עצמי, על ביתי, ותוהה כמה בנות בשכבה של בת-העשרה שלי, הן בנות למשפחות חד-הוריות? כמה בנים בישיבה של בני חולקים את חייהם בין שני בתים?

     

    החיים החרדיים הם עסקת חבילה שחלק ממנה הוא שמירת צביונו המסורתי של התא המשפחתי. שמירה על תפקידים גבריים ותפקידים נשיים, ושמירה על צניעות ואורח חיים קפדני. איש לא טוען שזה קל, אבל בעולם מתירני, פתוח וחשוף, יש אנשים שמעדיפים לשלם את המחיר הזה בשביל התמורה.

     

    תראו את ציפי ישי

    הנה דוגמה מהחיים, כמו שאומרים: משפחתה של ציפי ישי,

    שפועלת בשקט ובצניעות שכה מאפיינים את האישה החרדית - ומפעילה ארגוני חסד ענקיים, מסייעת לנזקקים ופורצת דרך בתחומה. וכל זה מתוך הייחודיות שלה כאישה.

     

    אין לי ספק שאם ציפי ישי הייתה עומדת לבחירה כחברת כנסת, היא הייתה נבחרת למקום גבוה מאוד ברשימה כזו או אחרת. אבל יש לי ספק גדול אם היא בכלל מעוניינת בזה. אני יכולה להניח שאישה חרדית אמיתית כמוה שעסוקה בחסד מבוקר ועד ערב, לא מעלה על דעתה לבזבז את זמנה בפוליטיקה ישנה או חדשה. היא מטפלת במה שחשוב באמת לחברה ולקהילה.

     

    • הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מרצה ועיתונאית.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים