שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "לא אכלנו אותם והם לא אכלו אותנו"
    מוסטפא טבאש היה שומר שדות במשך 52 שנה. לימים מונה להיות המוכתר של כפר טבאש. הוא מתאר דו קיום וסובלנות בין תושבי הכפר לשכניהם היהודים. במסגרת שיתוף פעולה בין ynet מעורבות למרכז הבינתחומי בהרצליה, נביא כאן מדי שבוע סיפורים וקולות של קהילות, שקולן לא תמיד נשמע בחברה הישראלית. צפו

    "הממשלה מינתה אותי מוכתר של הכפר", מספר מוסטפא טבאש מכפר טבאש שבגליל. "הייתי צריך לרשום כמה ילדים נולדו בחודש הזה וכמה זקנים מתו וכמה התגרשו. לא היה פה משרד הפנים ולא ידעו עלינו שום דבר".

     

    "התחלנו לגייס את כל הצעירים", הוא מוסיף. "נהפכתי ללשכת גיוס. אין בית שאתה לא רואה בו חולצה עם סמל המדינה וזה מה שהתחנכנו פה".

     

    "לפני 20 שנה באו אלי מהחברים שלי, ביקשו לגור אצלנו בכפר. אז אני מכרתי להם אדמה עם טאבו משלנו ועכשיו יש לי בכפר 9 משפחות יהודיות והם רשומים בתעודת זהות, כפר טאבש. הוא מתגאה. "אם יש חתונה הם רוקדים איתנו, יש לוויה, הם הולכים איתנו, ואני חושב שעשיתי דבר טוב. הראיתי להם מה יכול להיות אם אנחנו נגור ביחד".

     

     

    צפו בראיון המלא עם מוסטפא טבאש:

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הכתבה מלווה בכתוביות להנגשה לכבדי שמיעה

     

    סיפורו של מוסטפא הוא חלק מתמונת הפסיפס של החברה הישראלית, שלעיתים אנו שוכחים לראות את החלקים האנושיים בה, במיוחד אלו הפחות מוכרים. מתוך ההכרה הזו, לכבוד שנת העצמאות ה-70 של ישראל, יצאו כ-150 סטודנטים מכל בתי הספר במרכז הבינתחומי הרצליה, לספר את הסיפור הזה.

     

    סיפורים קודמים שהוצגו בפרויקט:

    בת 13, לבד, באוטובוס עם מחבלים

    "היא קראה לי אילנה, ואני רציתי להתנער מעצמי"

    "תגידי, למה לא כל החרדים כמוך?"

    "בין העמים ה'יהודי' וה'ערבי', אין סכסוך"

    "אני מגדלת אותה כ'יהלי' לא כ'תסמונת דאון'"

    "מי היה נותן לנו סיכויים ב-48'?"

    "כולם אותו דבר, כאילו ייצרו אותם בפס ייצור"

    "האמא צרחה: 'איפה הילד שלי?' אין ילד שלה"

     

    במסגרת הפרויקט, שנקרא "מעשה ב-70", הם אספו 70 סיפורים אנושיים, אישיים ומרגשים ב-70 סרטונים קצרים, שצולמו באמצעות הטלפונים הסלולריים של הסטודנטים. המיזם נולד כחלום שדחפו ד"ר עדי קול, דיקנית הסטודנטים והבוגרים, ופרופ' אלון רוזן, מרצה וחוקר בבית ספר אפי ארזי למדעי המחשב, בשיתוף עם מיזם 'דיבור אחר'.

     

    מטרת הסרטונים היא לתת במה וקול למגוון רחב של קהילות, אוכלוסיות וזהויות בחברה הישראלית - גם כאלה שבדרך כלל קולן אינו נשמע וסיפורן פחות מוכר. הסרטונים מציגים סיפורים מרגשים ואותנטיים על אזרחים שונים במדינה - יהודים, נוצרים, מוסלמים, מכל חתכי הגיל, המוצא והעדה. המפגש מאפשר לצופים להיחשף לנקודות המבט השונות בחברה הישראלית, להכיר את המרכיבים אותה וליהנות מהפסיפס החברתי המגוון.

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""לא אכלנו אותם והם לא אכלו אותנו""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים